בשיתוף סאנופי
רבים יודעים מה הן אסתמה, אטופיק דרמטיטיס, נאזל פוליפוזיס מפני שהן מחלות מוכרות ונפוצות שפוגעות במאות מיליוני חולים בעולם. ישנן מחלות נוספות הדומות להן כמו דלקת אאוזינופילית של הושט (EOE) שהחולים בה חווים תסמינים מאוד לא נעימים במערכת העיכול כמו קשיים בבליעה. המחלות האלה נגרמות מדלקת מסוג 2. על מנת להבין באמת מדוע מתרחשות כל המחלות הללו, חשוב להבין מדוע ואיך הדלקת הזאת בכלל מתרחשת.
"חוץ מאסתמה מאוד חמורה ובמקרים מסוימים גם באלרגיה למזון – שאר המחלות הקשורות לתהליך דלקתי הן לא מחלות מסכנות חיים", מסבירה ד"ר מונה כידון מומחית ברפואת ילדים, אלרגיה ואימונולוגיה ומנהלת מרפאת האלרגיה בילדים בבית חולים ספרא בתל השומר. "יחד עם זאת, המחלות הללו עלולות לפגוע באיכות החיים באופן מאוד משמעותי. כך למשל יש ילדים שמתגרדים כל הלילה בגלל אטופיק דרמטיטיס או חולים עם נאזל פוליפוזיס שלא יכולים להריח והם כל הזמן סובלים מנזלת".
דלקת היא אחת מהדרכים של המערכת החיסונית להגן על הגוף מפני גורמים שונים. היא יכולה להתבטא באזורים שונים ובמחלות שונות בגוף. הרבה פעמים הדלקת יכולה להתבטא בעור ולגרום לאדמומיות ולחום, ולכן מקור שמה: דלקת-דלקה. "דלקת סוג 2, היא דלקת ממנה נגרמות מחלות כמו אלרגיה, אסתמה, נזלת אלרגית, נאזל פוליפוזיס, אטופיק דרמטיטיס ועוד", מסבירה ד"ר כידון. "הדלקת הזו נגרמת מכמה החלטות שגויות של מערכת החיסון". למעשה חלק ממערכת החיסון מזהה בטעות גורמים מסוימים כאויבים של הגוף וממש נלחמת בהם. "המערכת החיסונית יוצרת רצף של החלטות שגוררות אחת את השנייה ובכך היא גורמת לדלקת כמו למשל דלקת בדרכי הנשימה, דלקת בעור, דלקת באף. הדלקת הזו עושה נזק לרקמות", מסבירה ד"ר כידון.
במצב תקין, כאשר חודר גורם זר שמאיים על הגוף כמו חיידק, מערכת החיסון מגיבה ומתחילה לפעול. אולם כשיש דלקת סוג 2 – אפילו לא צריך שיכנס חומר כלשהו לגוף. מערכת החיסון נלחמת כנגד גירויים פשוטים כמו אוויר קר – או אפילו ספורט – מבלי ששום דבר זר יכנס בפועל לגוף. יש הרבה מקרים בהם התגובה הדלקתית מתרחשת בשל זיהוי לא נכון של חומרים שאנחנו צורכים ביום יום: חומרים שלא יכולים לפגוע בגוף, ואפילו נחוצים לו כמו למשל אוכל. מזונות כמו חלב ושומשום מזוהים על ידי המערכת החיסונית כאויב, והגוף מנסה להשמיד אותו באמצעות תגובה דלקתית.
"תיאוריית ההיגיינה"
המערכת החיסונית מורכבת מאוד ולמעשה אין רק גורם אחד שאחראי על הדלקת. יחד עם זאת, חשוב לדעת שהמערכת הזו, שכביכול תוקפת ללא סיבה, לא נוצרה סתם כך. עד לפני כמה מאות שנים לתגובות האלה הייתה חשיבות רבה בהגנה על הגוף.
"לא תמיד בני האדם חיו כמו היום בסביבה נקייה וסטרילית. לכן כדי להגן על עצמנו, במסגרת תהליך ההתפתחות של מערכת החיסון נוצרו למשל נוגדים מסוג E ואאוזינופילים שנועדו להילחם באופן יעיל בפרזיטים כמו לשמניה, מלריה ותולעים", מסבירה ד"ר כידון. אבל במהלך השנים המציאות השתנה וכיום אנו מקפידים על סביבה נקייה וסטריליזציה. "במציאות הנוכחית אנחנו מקפידים על הפרדה בין מי השתיה למי ביוב, קיימים חיסונים, יש מערכת הגיינית ולכן ההימצאות של תולעים ופרזיטים היא דיי נדירה", מוסיפה ד"ר כידון "מערכת החיסון הפכה ל'משועממת' והיא יוצאת למלחמה נגד גורמים שבכלל לא מתקיפים אותנו".
בעשרות השנים האחרונות ישנו גידול במספר החולים במחלות הקשורות לדלקת סוג 2. אחת מהתאוריות הפופולאריות שמנסה להסביר את הנתון הזה נקראת "תאוריית ההיגיינה". לפי התיאוריה הזו הסיבה לעלייה בשכיחות הדלקת מסוג 2 נובעת מכך שבעולם המודרני – הסביבה שלנו נקייה מידיי. למעשה, הגוף שלנו לא נחשף לטפילים וחיידקים כפי שהיה נחשף בתקופות קדומות יותר ועל כן, הוא אינו לומד לזהות מי הם האויבים האמיתיים של הגוף.
"בשנות השמונים החלה עלייה גם בעולם המערבי וגם בעולם המתפתח של שכיחות של אסתמה והייתה טענה שזה נגרם בגלל שהעולם שלנו הפך ליותר נקי וסטרילי", מסבירה ד"ר כידון, "אפילו מחקרים בגרמניה ואוסטריה שהראו שילדים שגרו בעיר סבלו יותר מאסתמה בהשוואה לילדים שגרו בכפר". אולם אחד החוקרים שהתגורר בפרוור של יוהנסבורג – אזור לא סטרילי ונקי בכלל – מצא כי גם שם נרשמה עליה בשכיחות במקרי האסתמה. לכן החוקר סבר שתיאוריית ההיגיינה היא קונספירציה אוסטרו-הונגרית. "כיום נהוג להעריך שהעלייה בשכיחות המחלות הנגרמות מדלקת מסוג 2 היא כתוצאה מפגיעה במערכת הרגולטורית של מערכת החיסון שהייתה אמורה להחליט את מי לתקוף ואת מי לא", מסבירה ד"ר כידון "המערכת החיסונית שלנו מאוד מורכבת ומסובכת והיכולת לבודד רק משתנה אחד שגורם לבעיה היא כמעט בלתי אפשרית. ככל הנראה זה שילוב של גנטיקה וסביבה".
המצעד האטופי
הרבה אנשים שסובלים מדלקת מסוג 2 כלל אינם מודעים לקיומה. הם מכירים את מחלתם (לדוגמא אטופיק דרמטיטיס) ואינם מודעים לכך שהמחלה נגרמת על ידי דלקת סוג 2 ואין להם מושג אודות שורש הבעיה. במקום להילחם בדלקת, הם נלחמים באסתמה, או באלרגיה למזון או בנזלת הכרונית למרות שזה כמו "פלסטר" שלא ימנע מהדלקת לפרוץ בדרכים אחרות. במקרים רבים, החולים בדלקת מסוג 2 יגלו שהם לוקים במחלה מסוימת - למשל, אסטמה של העור - ולאחר שיטפלו בה, לפתע תצוץ להם מחלה אחרת, כמו נזלת כרונית, שכביכול לא קשורה למחלה הקודמת. לתופעה הזו, שבה מחלות שונות נגרמות ומתפרצות בעקבות מקור משותף, קוראים "המצעד האטופי".
"הנטייה הראשונית בדרך כלל של דלקת מסוג 2 היא להופיע בגיל הינקות ולהתבטא על העור", מסבירה ד"ר כידון, "למשל 80% ממקרי האטופיק דרמטיטיס מופיעים לפני גיל ארבע – וזו ההתחלה של דלקת סוג 2. בשלבים מאוחרים יותר בילדות מצטרפות גם דרכי נשימה כביטוי מאוד אופייני לדלקת מהסוג הזה כמו אסתמה נשימתית ונאזל פוליפוזיס."
במקרה של אטופיק דרמטיטיס, חלק גדול מהילדים עשויים להחלים בגיל הבגרות, אך הם בעלי סיכוי לפתח מחלות אחרות הקשורות לדלקת סוג 2 בהמשך החיים. "הנטייה הזו של מערכת החיסון להגיב לדברים שאינם מאיימים עליה – לעולם לא נעלמת", מסבירה ד"ר כידון, "באסתמה ובמחלות אחרות של דלקת סוג 2 יש עליות ומורדות – יש תקופות בהן יש פחות ביטוי של המחלה ויש תקופות בהן יש יותר ביטוי של המחלה".
איך מטפלים במחלות הנגרמות מדלקת סוג 2?
"במשך שנים ארוכות ידענו שהדרך הטובה ביותר לטפל בדלקת בכלל ובמחלות הנגרמות מדלקת סוג 2 זה סטרואידים", מסבירה ד"ר כידון, "סטרואידים עוצרים את תהליך ההבאה של התאים האפקטורים כמו האאוזינופילים, משפרים את היציבות של תאים אחרים, מקטנים את הסיכוי שלהם לגרום לדלקת, ומפחיתים את ההפרשה של החומרים הדלקתיים ולכן הם יעילים". הסטרואידים נשמעים כמו תרופת קסם, אבל הם רחוקים מכך. לסטרואידים יש הרבה מאוד תופעות לוואי ולכן היום הרופאים מעדיפים להשתמש בסטרואידים בטיפול מקומי, כטיפול הבסיס היכן שפורצת הדלקת: בעזרת משאפים במקרים של אסתמה, או משחות סטרואידים טופיקליות (שמורחים על העור), או מקומיות, במקרה של אטופיק דרמטיטיס. חשוב לזכור שהטיפול המקומי הזה לא תמיד מספיק.
בנוסף לסטרואידים יש גם תרופות אחרות שבהם משתמשים כבר עשרות שנים כדי לנסות להילחם בדלקות, כמו תרופות אנטי-היסטמיניות, שמעכבות את פעילות התרכובת היסטמין הקשורה לתגובה הדלקתית עצמה. כמו הסטרואידים, גם התרופות האלה הן לא יותר מ'פלסטר' עבור מחלות הנגרמות כתוצאה דלקת מסוג 2, והן לא מהוות טיפול למקור הבעיה עצמה.
ישנן עוד שתי שיטות טיפול חדשות שמנסות לטפל בדלקת משורש הבעיה שלה. הראשונה היא האימונותרפיה: "התהליך האולטימטיבי ביותר לטיפול בדלקת סוג 2 היה אילו יכולנו ללמד את מערכת החיסון את מה לתקוף ואת מה לא", מסבירה ד"ר כידון, בחלק מהמקרים – כאשר הטריגר נגרם מבחוץ – אפשר לעשות את זאת". מאז 1911 קיימת קבוצת טיפול הנקראת 'אימונותרפיה' שמיועדת נגד אלרגיה שנגרמת מקרדיות אבק הבית, מפריחת עצי הזית, מפריחת דשא וכדומה. "התהליך הזה מלמד את מערכת החיסון באופן מאוד מדורג על ידי חשיפה רציפה והדרגתית לא להגיב בצורה של אלרגיה לאותם טריגרים. בעשר השנים האחרונות פיתחנו יותר ויותר דרכים ללמד את מערכת החיסון להפסיק לפתח אלרגיה גם לטריגרים ממזון", מסבירה ד"ר כידון.
השיטה השנייה היא התרופות הביולוגיות – אלו תרופות ממוקדות מאוד שמדכאות את התהליך הדלקתי עוד מראשיתו. "בשנים האחרונות עם ההבנה של אלו תהליכים כרוכים ביצירת התהליך הדלקתי, הצלחנו לפתח תרופות שכל אחת מהן מטפלת בכל אחד מהשלבים השונים של התהליך הדלקתי", מסבירה ד"ר כידון. "כעת האתגר האמיתי הוא לנסות לזהות בכל מטופל איזה חלק הוא המשמעותי ביותר בעצירת הדלקת. להבין היכן עצירת התהליך תהיה הכי אפקטיבית עם התוצאות הכי טובות ועם תופעות הלוואי הכי פחותות".
להאזנה לפודקאסט "לעומק הרפואה":
