בחסות אסטרהזניקה
לכליות תפקידים רבים, בין היתר הן אחראיות על סינון הדם והוצאת עודפים של חומרי פסולת, מלחים ועודף נוזלים מהגוף דרך השתן. כאשר הכליות לא מבצעות את תפקידן בצורה מלאה, עודפים אלו של חומרי פסולת ונוזלים מצטברים בדם וגורמים לפגיעה במערכות הגוף השונות. באופן כללי, מחלת כליות נפוצה באופן דומה בקרב גברים ונשים, ושכיחותה עולה עם הגיל. גורמי הסיכון המרכזיים להתפתחות מחלת כליות כרונית הם סוכרת, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, עישון וכן ישנו גם מרכיב גנטי שעלול להגביר את הסיכון לתחלואה.
תסמינים מופיעים רק בשלב מתקדם
אחד הקשיים המרכזיים בטיפול במחלת כליות כרונית הוא שבשלביה הראשונים של המחלה, מרבית החולים לא יגלו תסמינים כלשהם, והחולה ירגיש כרגיל. לצערנו, כאשר יופיעו תסמינים, המחלה כבר תימצא בשלב מתקדם. חשוב להבין שמצבים שמדרדרים לכשל כלייתי חמור ובלתי הפיך, ניתנים לטיפול רק באמצעות דיאליזה (תהליך שבו תוצרי פסולת ונוזלים עודפים מוצאים מהדם באופן מלאכותי) או באמצעות השתלת כליה. לכן חשוב שאנשים בעלי גורמי סיכון למחלת כליות יקפידו לבצע בדיקות סקר פשוטות לזיהוי מחלת כליות כרונית, אחת לשנה לפחות, גם אם הם מרגישים טוב. הבדיקות כוללות בדיקת דם ובדיקת שתן שנעשות באופן שגרתי. אבחון מוקדם עשוי למנוע התקדמות המחלה והתפתחות סיבוכים שלה.
חוסר מודעות מספקת למחלה מוביל לכך כי גם כאשר ישנם ממצאים בבדיקות שגרתיות המעידים על מחלת כליות כרונית, לא תמיד נעשית האבחנה ונרשמת בתיק הרפואי של המטופל. למעשה, רק לכמחצית מהמטופלים נרשמת אבחנה של מחלת כליות כרונית בתיק הרפואי, והחצי השני ממשיך בחייו כרגיל, מבלי שהוא בכלל מודע למחלה.
בדיקה פשוטה יכולה לסייע באבחון
כאמור, באנשים בעלי גורמי סיכון למחלת כליות כרונית, מומלץ לבצע בדיקות סקר שגרתיות אחת לשנה. ההפניה לבדיקות מתבצעת באמצעות רופא המשפחה, שמבצע גם את המעקב. בדיקות הסקר כוללות בדיקת דם ושתן – בבדיקת הדם בודקים את רמת הקריאטינין ומחשבים את ה-eGFR, שהוא מדד המעריך את תפקוד הכליות. הקריאטינין הוא תוצר של חילוף החומרים ברקמת השריר והוא מיוצר בשיעור קבוע בגוף. הקריאטינין מופרש לזרם הדם ומשם הוא עובר סינון בכליות ומופרש החוצה מהגוף דרך מערכת השתן, ופינויו בשתן משמש אינדיקטור לתפקוד הכליות. ערכים גבוהים של קריאטינין בדם מצביעים על ירידה בתפקוד הכליות. ערכי הקריאטינין משמשים לחישוב של ה-eGFR וככל שערכיו נמוכים יותר, משמע תפקוד הכליות פחות.
בבדיקת השתן בוחנים הפרשה של אלבומין וחלבונים אחרים. במצב תקין, השתן מכיל כמות מזערית של אלבומין וחלבונים. הפרשת אלבומין מוגברת בשתן מעידה על נזק כלייתי, ואם ממצא זה חוזר על עצמו, מעיד על מחלת כליות כרונית.
זיהוי של ירידה בתפקוד הכליות ו/או הפרשת אלבומין מוגברת בשתן בלפחות 2 בדיקות בטווח של מעל 3 חודשים, מעידה על קיום מחלת כליות כרונית.
הטיפולים במחלת כליות
קיימים היום מגוון טיפולים טובים ויעילים למחלת כליות כרונית. מטרת הטיפולים היא להאט את התקדמות מחלת הכליות ולמנוע הגעה לאי ספיקת כליות מתקדמת וצורך בדיאליזה או השתלת כליה, וכן למנוע את התחלואה והסיבוכים של המחלה, במיוחד תחלואה קרדיווסקולרית. חשוב לזכור כי טיפול מוקדם בעל חשיבות גדולה, מאחר ויכול למנוע את התקדמות המחלה וסיבוכיה. אומנם נזק שנגרם לכליות אינו הפיך על פי רוב ורקמת כליה שהצטלקה ואינה מתפקדת לא תחדש את פעולתה, אולם הטיפול יכול לעצור ולהאט משמעותית את התקדמות המחלה.
לפני הכול, חשוב ומומלץ לשנות את הרגלי החיים והתזונה: להגביל את צריכת החלבון, להפחית את כמות הנתרן, האשלגן והזרחן, לשמור על משקל גוף תקין, להקפיד על שתייה מרובה של מים, להפחית את צריכת האלכוהול, להימנע מעישון ולהקפיד על פעילות גופנית מתונה קבועה.
בנוסף, יש לטפל בכל גורמי הסיכון ולאזנם בצורה מיטבית, כולל איזון של הסוכרת, של לחץ הדם והכולסטרול. מרבית החולים זקוקים לתרופות להורדת לחץ דם ולתרופות ממשפחת הסטטינים להפחתת ערכי הכולסטרול.
במשך עשרות שנים חולים עם מחלת כליות כרונית, ובמיוחד חולים עם יתר לחץ דם ו/או הפרשת חלבון בשתן, מטופלים בתרופות מקבוצת מעכבי האנזים המהפך (ACE inhibitors) או חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין (ARB). תרופות אלו, בנוסף לאפקט של הורדת לחץ הדם, מפחיתות ביעילות את הפרשת החלבונים בשתן והוכחו לפני שנים רבות כי הן מאטות משמעותית את התקדמות מחלת הכליות.
בשנים האחרונות פותחו יותר ויותר תרופות לטיפול בסוכרת, שהוכיחו מעבר ליעילותן באיזון הסוכר, גם יעילות גבוהה בהגנה על הלב והכליות. קבוצת התרופות העיקרית היא מסוג מעכבי SGLT2. מחקרים גדולים הוכיחו יעילותן בהפחתת תחלואה ואף תמותה בחולים עם אי ספיקת לב ומחלת כליות כרונית, גם כאילו(כאלה) שאינם סובלים כלל מסוכרת. קבוצת תרופות זו הוכחה כמאטה את קצב הדרדרות תפקוד הכליות, דחייה של ההגעה לאי ספיקת כליות וצורך בדיאליזה או השתלת כליה וחלקן אף הוכיחו יעילות בהפחתת התמותה בקרב חולים הסובלים ממחלת כליות כרונית, עם וללא סוכרת. תרופות מקבוצה ניתנות בדרך כלל בנוסף לטיפול במעכבי האנזים המהפך או חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין, כאשר עדיין יש הפרשת חלבון בשתן, למרות הטיפול בהם.
בנוסף קיימת קבוצת טיפולים נוספת שמעכבת את הקולטן לאלדוסטרון בצורה סלקטיבית בכליה. במחקרים גדולים הוכח כי גם טיפולים אלו מפחיתים את הפרשת החלבון בשתן, מאטים משמעותית את קצב התקדמות מחלת הכליות וכן מפחיתים שיעור סיבוכים קרדיווסקולריים. הטיפולים בקבוצה זו ניתנים לחולים אשר למרות הטיפולים בתרופות הקודמות שהוזכרו, עדיין מפרישים חלבון בשתן.
הטיפול הכי טוב – מניעה
המניעה מבוססת קודם כל על מודעות – ככל שהאבחון מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי לטיפול יעיל. לצערנו, בגלל מודעות נמוכה למחלת כליות כרונית, חולים רבים אינם מגלים את מחלתם עד לשלב מתקדם מאוד, למרות שבדיקות דם ושתן פשוטות מאפשרות את גילוייה בשלב מוקדם. סל הבריאות הישראלי מציע מגוון תרופות שמסייעות למנוע את ההידרדרות של מחלת הכליות וסיבוכיה וגילוי מוקדם מציל חיים. יש להגביר את המודעות הן בקרב הרופאים והן בקרב הציבור הרחב, על מנת לאבחן, לטפל ולהציל חיים במחלה של כמיליון ישראלים.
הכותבת הינה מנהלת המערך הנפרולוגי במרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי באשקלון
בחסות אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 16:54, 13.03.24
