פציעה קשה, חילוץ הרואי ושיקום לא פשוט שמחזיר את החיילים לחיים. זה מה שקורה לאלפי חיילים בחצי השנה האחרונה. שניים מהם, רב סמל ראשון במיל' ינון בן עמי ורב סמל במיל' אייל כהן, סיפרו ל-ynet על הדרך שלהם בחזרה לחיים בשיקום בבתי החולים שיבא ואיכילוב. צפו בריאיון:
ינון בן עמי ואייל כהן, חיילי מילואים בראיון לאולפן ווינט
(צילום: אורי דוידוביץ)
ינון, הפציעה שלך התרחשה באירוע משמעותי בחאן-יונס בתחילת פברואר. מה אתה זוכר ממה שקרה שם?
"היינו באחת מהפעילויות בתוך מחנות הפליטים בחאן-יונס. תוך כדי לחימה נכנסנו לטהר את הבתים. ידענו מראש שיש המון מחבלים, פירים של מנהרה והמון אמל"ח באזור. באחד מהבתים שנכנסנו זיהינו מנהרה שהייתה קצת חריגה, ומה שקרה שתוך כדי שאנחנו מאבטחים את המנהרה ומחפשים לאן לצאת כדי שלא ניחשף, הכול פשוט מתפוצץ, חלק מהבית קורס עלינו. באירוע הזה נפצעו 15 חיילים, רובם מהמחלקה שלי, שלושה חיילים נהרגו. אחד מהם זה המג"ד שלנו, אחד מ"פ של פלוגה שהייתה איתנו, והקשר שלו.
"תוך כדי האירוע הלחימה ממשיכה, ומה שקורה שכל אחד מבין את חומרת הפציעה שלו ונותן מה שהוא יכול. מי שיכול עם הנשק האישי שלו, כי כל הציוד הועף מעלינו עם הנשקים של הצבא, ומשם מתחיל נוהל של פינוי".
2 צפייה בגלריה
ינון בן עמי בשיקום ובעזה. "חייב לחזור כמה שיותר מהר גם לשגרה של הבית וגם להמשיך את הלחימה"
(צילום: אלבום פרטי)
עם הפציעה הגעת לשערי צדק, עברת שלושה ניתוחים ומתחיל תהליך שיקום ארוך. אנחנו כמעט חודשיים מהפציעה, איך אתה מרגיש היום?
"אני מרגיש הרבה יותר טוב. הצוות הרפואי גם בשערי צדק וגם פה באיכילוב, הוא פשוט מדהים, הם נותנים את הנשמה כדי שאנחנו נחזור לשגרה כמה שיותר מהר. כרגע רוב הפציעה נשארה ביד, יש לי קצת פגיעות הדף בגוף, אבל אני מנסה להשתקם. חייב לחזור כמה שיותר מהר, גם לשגרה של הבית וגם להמשיך את הלחימה".
ינון, בן 30 מבית שאן, לוחם בגדוד 630, היה בנופש בטורקיה כשהמלחמה פרצה. הוא חזר לארץ, ובמשך חודש התעקש להתגייס כדי להילחם בעזה. אחרי פציעתו, בת זוגו לא משה מצידו, כשמקביל היא מנסה לתפעל את חדר הכושר שבבעלותם בבית שאן.
למרות הפציעה והשיקום הארוך, הוא לא מאבד תקווה ואומר: "הרוח כבר מהרגע הראשון נמצאת בשמיים. ואני מבין שבסדר, אז הייתה פציעה, זה לא אמור לעצור משהו. רק מתקדמים הלאה וזה משהו שרק מחזק יותר".
"חוזרים לחיים, אין לנו ברירה"
אייל כהן, בן 41 מרחובות, נשוי + 4, משרת בעורב צנחנים במילואים. נפצע אף הוא בחאן-יונס, ממש אחרי הפסקת האש בעקבות עסקת החטופים וסיפור הפציעה וההצלה שלו לא פחות ממופלא.
"אני לא זוכר דבר מרגעי הפינוי, כי איבדתי את ההכרה", הוא מספר, "היינו צריכים לראות איזה סוג של מנהרה, שהייתה חריגה. התקרבנו לכיוון המנהרה ואז באמת התפוצץ עלינו המטען. אני איבדתי המון דם, נפגע לי העורק הראשי, שברתי את שתי הרגליים, ריסקתי את עצם הירך. פינו אותי ישירות בהאמר לכיוון מסוק, פינוי מוסק.
"שם באמת איבדתי סימני חיים, והמזל שלי שהיה רופא עם תושייה מאוד גדולה, קוראים לו ד"ר זמורה, שראה שאני מתחיל לאבד חיים והוא והמתמחה שלו, ד"ר יוני, החליטו לקדוח לי לתוך העצם כדי להחדיר לי דם כי כל שאר הוורידים פשוט ירדו. בהאמר זה בעייתי לעשות את זה, אז המתמחה ממש תפס את הברכיים של ד"ר זמורה שלא יזוז. פצוע אחר תפס את מנת הדם בצד, ועם כל הקפיצות - בשוט הראשון הצליח להחדיר לי את הדם וככה הציל את החיים שלי".
אייל כהן: "השיקום זה להתחיל ללמוד ללכת מחדש. כל יום אתה עושה צעד ועוד צעד, מלמדים אותך איך לדרוך על רגל שמאל שנפגעה, ואיך אתה ממשיך עם יד שמאל, שגם נפגעה. כל יום זה תהליך של למידה"
זה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית.
"זה סיפור מהסרטים. אחרי 47 דקות הגעתי לסורוקה ושם הייתי מורדם ומונשם כמה ימים, ואחרי שלושה שבועות הגעתי לשיקום בתל השומר".
כמה זמן אתה בתהליך השיקום, שהוא בעצם להתחיל ללכת מחדש כמעט?
"השיקום זה להתחיל ללמוד ללכת מחדש. אני כבר חודשיים וחצי, שלושה, בתהליך השיקום בתל השומר, וכל יום אתה עושה צעד, ועוד צעד, וכל יום מלמדים אותך איך לדרוך על רגל שמאל שנפגעה, ואיך אתה ממשיך עם יד שמאל, שגם נפגעה. כל יום זה תהליך של למידה, תהליך של אימונים, ומזל באמת שיש לנו צוות מעולה פה, ולאט-לאט מתקדמים".
איזה טיפים אתה יכול לתת לפצועים שרק מגיעים לשיקום?
"אחרי כל אימון - לחייך, להתאמן קצת, להמשיך ולדעת שאנחנו בתהליך שבו חוזרים לחיים, אין לנו ברירה".
