האם יש מקום לאופטימיות עבור חולי האלצהיימר? חברות התרופות היפנית Eisai ושותפתה האמריקנית ביוג'ן הודיעו על תוצאות המחקר בתרופה שלהן נגד מחלת האלצהיימר, המבטיחה להאט את התקדמות המחלה ב-27%. עם זאת חלק מהנוירולוגים טוענים: ההאטה אינה משמעותית וכמעט שלא תורגש אצל החולים.
קראו עוד:
השבוע פרסמו שתי החברות את תוצאות המחקר שנמשך 18 חודשים וכלל כמעט 1,800 חולים בשלבים מוקדמים של מחלת האלצהיימר. הנתונים הוצגו בכנס האלצהיימר השנתי בסן פרנסיסקו ופורסמו לאחרונה ב-The New England Journal of Medicine.
בתום המחקר, 68% מהמטופלים סבלו מרמות נמוכות יותר של רובד העמילואיד, הידוע כקשור למחלת האלצהיימר ופוגע בתפקוד המוח. התרופה גם הפחיתה את רמות חלבון אחר, בשם טאו, היוצר מרבצים רעילים בתאי המוח
מדי שבועיים קיבלו משתפי המחקר את התרופה Lecanemab בעירוי לתוך הווריד, או תרופת פלצבו שאינה מכילה חומר פעיל. החוקרים עקבו אחר המטופלים במשך שנה וחצי באמצעות סולם הבוחן את היכולת הקוגניטיבית והתפקודית, ומאפשר לעקוב אחר התקדמות המחלה.
נמצא כי התרופה הנבדקת עיכבה את החמרת המחלה בערך של כחצי נקודה מתוך 18 נקודות בסולם הערכת התפקוד המוחי. בתוך כך, למקבלי Lecanemab היה סיכוי נמוך ב-27% להתקדם לשלב הבא של המחלה במהלך המחקר.
1 צפייה בגלריה
נמצא כי מקבלי Lecanemab היה סיכוי נמוך ב-27% להתקדם לשלב הבא של המחלה
(צילום: shutterstock)
בתום המחקר, 68% מהמטופלים סבלו מרמות נמוכות יותר של רובד העמילואיד, הידוע כקשור למחלת האלצהיימר ופוגע בתפקוד המוח. התרופה גם הפחיתה את רמות חלבון אחר, בשם טאו, היוצר מרבצים רעילים בתאי המוח. שני החלבונים נמדדים באמצעות בדיקות דם או בדיקת נוזל השדרה הנע סביב המוח וחוט השדרה.
על אף שמדובר במחלה חשוכת מרפא שאין לה טיפול יעיל עד כה, נוירולוגים ברחבי העולם הזהירו כי מדובר בהבדל קטן בניסוי, שלא יהיה מורגש אצל מרבית החולים. נוירולוגים אחרים טוענים, כי גם עיכוב של כמה חודשים בהתקדמות המחלה, עשוי להעניק לחולים מעט יותר זמן לתפקוד עצמאי.
ד״ר תמרה שיינר: "מחקר אמנם הראה שהעיכוב הוא של כמה חודשים, אבל אנחנו מקווים שהמשך המעקב אחר המטופלים יראה שמדובר בעיכוב ארוך יותר במחלה חשוכת המרפא"
בקרב מקבלי התרופה דווחו כמה תופעות לוואי חמורות. 14% מהמטופלים לקו בבצקת מוחית, ובקרב 13% אחרים נצפו דימומים תוך מוחיים. כן נרשמו שני מקרי תמותה אצל חולים שגם נטלו תרופות מדללות דם, אולם עדיין לא ברור האם המוות קשור לתרופה הנחקרת. כך או כך, אם אכן תאושר התרופה שהוגשה לאישור ה-FDA, היא תיאסר לשימוש אצל מטופלים המקבלים מדללי דם.
"התרופה החדשה מהווה פריצת דרך לחולים", מסבירה ד״ר תמרה שיינר, מנהלת טיפולים מתקדמים במחלת אלצהיימר בבית החולים איכילוב, "גם עיכוב של כמה חודשים הוא משמעותי עבור החולים שיכולים להמשיך ולתפקד בעבודה, לנהל את הכספים, ואפילו להתקלח ולהתלבש באופן עצמאי. יתרה מזאת, המחקר אמנם הראה שהעיכוב הוא של כמה חודשים, אבל אנחנו מקווים שהמשך המעקב אחר המטופלים יראה שמדובר בעיכוב ארוך יותר במחלה חשוכת המרפא".
120 אלף חולים: משכחה ובלבול ועד אובדן עצמאות
מחלת האלצהיימר מתבטאת בהרס הדרגתי של תאי מוח הגורם להידרדרות בתפקודי החשיבה ולירידה ביכולות הזיכרון, הריכוז, הלמידה ותפקודי השפה, אשר מובילה לירידה בתפקוד ולאובדן העצמאות. על פי הערכות, חיים היום יותר מ-120 אלף חולי אלצהיימר בישראל.
אבחון המחלה נעשה במרפאת זיכרון על ידי רופא נוירולוג ומחייב הערכה מקיפה הכוללת סקירת ההיסטוריה הרפואית, תיאור מלא של התסמינים, הערכה קוגניטיבית ותפקודית ובדיקות עזר (הדמיה, בדיקות דם וכדומה). הרופא בוחן את מידת הפגיעה בזיכרון ומעריך את יכולת הנבדק לבצע פעילויות יומיומיות, כמו איבוד היכולת לנהל את ענייני הכלכלה השוטפים, איבוד ההחלטות והסתמכות מוחלטת על אחרים ("תבחר אתה בשבילי"), חזרה על אותה שאלה שוב ושוב במהלך שיחה, ואיבוד עניין בתחביבים ובעיסוקים שהביאו להנאה בעבר.
לרוב, בשלב הראשון של המחלה מדווחים המטופלים או קרוביהם על ירידה ביכולת הזיכרון לטווח קצר, כמו קושי לזכור פגישות ואירועים, נטייה לחזור על אמירות ועל שאלות, פיזור דעת, קושי לשלוף שמות של אנשים או של מקומות ובהמשך גם קושי בשליפת מילים וצמצום שפתי. גם קשיים בהתמצאות במרחב יכולים להופיע בשלבים מוקדמים של המחלה, בעיקר במקומות פחות מוכרים לחולה. תחילת המחלה יכולה להתאפיין גם בשינויים במצב הרוח עם נטייה לדכדוך ואף לדיכאון, מצבי חרדה, שינוי באישיות ובהתנהגות וירידה בכישורים חברתיים.
בשלב השני, שנמשך שנתיים עד שמונה שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר כמו חברים וקרובי משפחה, הוא לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות כמו מקלחת וצחצוח שיניים, מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. עם התקדמות המחלה ופגיעה ביכולת החשיבה, בולטת הירידה ביכולת ניהול תפקודים מורכבים ופעילויות של חיי היומיום. בשלב זה בולט צמצום של הפעילות היומיומית והחברתית והחולה מגלה פחות עניין בסביבה ואף אפתיה.
בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך שנה עד שלוש שנים, יש פגיעה בכל התפקודים המוחיים (חשיבה, תקשורת ותנועה). החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו. בשלב זה יכולות להופיע גם הפרעות התנהגות קשות כמו חשדנות, מחשבות שווא והזיות.
