הרופא שהפך לבונה כינורות
(צילום: אריק מרמור,עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)
ד"ר אברי סידי נחשב לרופא הילדים המיתולוגי של ילדי עפולה, עמק יזרעאל, נוף הגליל ואיכסאל. במשך עשרות שנות עבודתו בקופת חולים מכבי הוא הפך מומחה בהפרעות קשב וריכוז וטיפל ברבבות ילדים ובני נוער. גם היום הוא ממשיך לטפל בילדים מעפולה ומהעמק, אבל זה כבר לא העיסוק היחיד שלו: לאחר כמעט 60 שנים סגר ד"ר סידי (74) מעגל וחזר לאהבתו הראשונה - הכינור: לא כנגן מקצועי, אלא כיצרן של הכלי. בצמוד לקליניקה שלו בשכונת גבעת המורה בעפולה הוא הקים חדר עבודה, שבו הוא בונה ומשפץ כינורות - להנאתו בלבד.
קראו עוד:
סידי, אב לשתיים וסב לארבעה, נולד בקריית חיים ובגיל שש החל לנגן בכינור. "גדלתי בבית מוזיקלי, ואבי נתן לי לנגן", הוא מספר. "במשך תשע שנים ניגנתי, ואז עזבתי והתחלתי לשחק כדורסל בקריית חיים ובהמשך בנבחרת ישראל".
אחרי שירות צבאי כקצין בבסיסי הדרכה למד רפואה באוניברסיטת פיזה שבאיטליה. ב-1977 החל בהתמחות ועבד כרופא משפחה במגדל העמק ובקיבוץ רמת דוד. מ-1986 הוא עוסק ברפואת ילדים עם התמחות בהפרעות קשב בילדים ובמבוגרים ובפסיכיאטריה של הגיל הרך. עשרות שנים הוא מטפל במבוטחי מכבי באזור עפולה.
"ד"ר סידי הוא מהרופאים האיכותיים והמקצועיים ביותר שפגשתי", אומרת מירב אלמלח, מנהלת מרחב העמקים במכבי, "רופא שגם אחרי עשרות שנים פותח כל יום עבודה כאילו זה יומו הראשון בתפקיד. הוא רופא ילדים מהטובים בישראל, שעובד עם תחושת שליחות ומסירות לציבור המטופלים שלו".
1 צפייה בגלריה
ד"ר אברי סידי. "כבר בניתי שלושה כינורות חדשים. לוקח לי שנה לבנות כינור"
(צילום: אריק מרמור)
ב-1995 הוא השתתף בכנס מקצועי בצרפת ונסע לעיר קרמונה שבצפון איטליה, שם פגש בונה כינורות ותיק. "ביקשתי שילמד אותי לבנות כינורות. הוא הסביר לי שמדובר בלימודים שנמשכים ארבע שנים, והוא מוכן ללמד אותי בשמונה חודשים. לא יכולתי להישאר שם, כי זה היה כרוך בעזיבה של המקצוע והמטופלים שאני כל כך אוהב, אז חזרתי הביתה".
לפני כארבע שנים הגיעה אליו מטופלת שמנגנת בכינור, והיא סיפרה לו שכמה קומות מעל הקליניקה שלו פועל בונה כינורות. "עליתי אליו מיד, וסיכמנו שאני מגיע על בסיס קבוע, והוא מלמד אותי את המלאכה. את הכינור הראשון שלי בנינו יחד. מאז אני עובד לבד בבית המלאכה שלי, וכבר בניתי שלושה כינורות חדשים. לוקח לי שנה לבנות כינור. גם קיבלתי כינור שבור והרוס, שאף אחד לא רצה לתקן, ותיקנתי אותו".
"אני מרגיש שחזרתי לאהבתי הראשונה. סגרתי מעגל אחרי יותר מ-60 שנה. כל הכינורות שאני בונה ואבנה יישארו אצלי. לא אמכור אף אחד מהם. הם הילדים שלי"
כיום יש בחדר עבודתו מאות כלים: מסוריות, מסורים חשמליים, פצירות ועוד כלי עבודה עדינים, המשמשים אותו במלאכת בניית הכינורות. "זו תרפיה עבורי", הוא אומר בחיוך. "אני מרגיש שחזרתי לאהבתי הראשונה. סגרתי מעגל אחרי יותר מ-60 שנה. כל הכינורות שאני בונה ואבנה יישארו אצלי. לא אמכור אף אחד מהם. הם הילדים שלי".
