הפרעת קשב, ריכוז ופעלתנות יתר היא הפרעה נוירו-התפתחותית שכיחה ביותר, הבאה לידי ביטוי לראשונה בילדות ומלווה את האדם במהלך חייו. הבעיה העיקרית העומדת בראשה של הפרעה זו, היא חוסר היכולת להישאר ממוקדים ולהקצות את תשומת הלב הדרושה לביצוע משימות. הפרעה זאת עלולה להתבטא גם כקושי בוויסות ההתנהגות, תגובות אימפולסיביות ופעלתנות יתר. ההפרעה מתפתחת ומשתנה לאורך השנים, מהגיל הרך, גיל בית הספר, גיל ההתבגרות ואפילו בבגרות המאוחרת. ביטוייה מגוונים ומושפעים מאתגרים הנלווים לגילים השונים, מסט התכונות ואופיו של האדם וכמובן מסביבתו.
הפרעת קשב – היפראקטיביות ואימפולסיביות
ניתן לחלק את תסמיני ההפרעה לשתי קבוצות עיקריות, בצד האחד הפרעת קשב וריכוז, ומנגד היפראקטיביות ואימפולסיביות. כל קבוצה יכולה להופיע בפני עצמה, או בשילוב. בילדות, חוסר הקשב יביא לקושי משמעותי ביכולת ללמוד, בתפקוד חברתי ובוויסות הרגשי. בקרב מבוגרים, אותו חוסר קשב, ישפיע על יכולות האקדמיות ועל תפקודים ניהוליים הנדרשים לצורך עבודה, כגון: יוזמה, עמידה בזמנים, גמישות, קבלת החלטות ועוד. כך שאותו ילד שחלם בהקיץ בכיתה ולא הצליח לעקוב אחר הנאמר בשיעור, יהפוך להיות מבוגר שמשתעמם בהרצאות, מתקשה לתכנן עבודות ופרויקטים ודוחה ככל הניתן משימות שיש לבצע.
3 צפייה בגלריה
שני צדדים למטבע. בצד האחד הפרעת קשב וריכוז, ומנגד היפראקטיביות ואימפולסיביות
(צילום: shutterstock)
היפראקטיביות מתבטאת בפעילות מוטורית מוגזמת המאפיינת יותר את המין הגברי, למשל: קושי לשבת בשקט בכיתה, התפרצות לדבריהם של אחרים תוך הפרעה למהלך השיעור וקפיצה על כסאות. אותה "תנועתיות" הנראית לעין הסובבים בילדות, הופכת לחוסר שקט פנימי בבגרות, המביא את הסובל מההפרעה לעזוב מערכות יחסים, מקומות עבודה ומסגרות לימודיות. המבוגר ההיפראקטיבי מדבר רבות עם ידיו, מתקשה להתאזר בסבלנות בסיטואציות הדורשות זאת, כמו המתנה בתור או ישיבות ארוכות, יתקשה להיות קשוב וישתלט רבות של שיחות המתנהלות סביבו.
"בעבר, הדעה הרווחת הייתה שההפרעה נעלמת עם הגיל, אך לא כך הדבר. יתרה מכך, מידע חדש מצביע על קיומה של הפרעת קשב וריכוז בעלת "התחלה מאוחרת", כלומר מבוגרים המאובחנים עם ADHD, אך לא סבלו מהפרעה זאת בילדותם"
אימפולסיביות מתייחסת להתנהגות פזיזה ולא מחושבת. בילדות לדוגמה, אותה אימפולסיביות תגרום לילד לחצות כביש בלי להסתכל, במבוגר אותה אימפולסיביות תביא למעורבות עולה בשכיחותה בתאונות דרכים. אימפולסיביות עלולה להתבטא גם כהיעדר יכולת לדחות סיפוקים או רצון עז בתגמולים מיידים, ואכן אנשים הסובלים מהפרעה זו מפתחים התמכרויות שונות, ונמצאים במרוץ אחר פעילויות מאתגרות ואף מסוכנות, כדוגמת ספורט אתגרי ומעורבים בפציעות משמעותיות.
בהשוואה בין נשים הסובלות מ-ADHD לעומת נשים שאינן סובלות מההפרעה, על פי הסטטיסטיקה ישנה שכיחות גבוהה יותר של פעילות מינית מסוכנת, שיעור גבוה של היריונות לא מתוכננים, מערכות יחסים נצלניות ואף שימוש בחומרים ממכרים ומסוכנים.
בעבר, הדעה הרווחת הייתה שההפרעה נעלמת עם הגיל, אך לא כך הדבר. מחקרים מראים כי רוב האנשים שאובחנו עם ADHD בילדותם, ממשיכים לעמוד בקריטריונים של ההפרעה בבגרותם. יתרה מכך, מידע חדש מצביע על קיומה של הפרעת קשב וריכוז בעלת "התחלה מאוחרת", כלומר מבוגרים המאובחנים עם ADHD, אך לא סבלו מהפרעה זאת בילדותם.
היקף התופעה אינו שונה בשכיחותו בין המינים
קיימת תפיסה שהפרעות קשב וריכוז הינן מנת חלקם של בנים/גברים, וסטטיסטית בנים בגיל בית ספר מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז בשיעור גדול פי 5-4. לא בכדי, מבחינה אסוציאטיבית, כשחושבים על הפרעת קשב וריכוז תמיד מדמיינים ילד שצועק, קופץ על הספה וצובע את הקיר עם גירים.
אבל האמת היא שהיקף התופעה כנראה אינו שונה בשכיחותו בין המינים, אלא שצורת ההתבטאות שונה. בנות נוטות להיות יותר שקטות, מכונסות בתוך עצמן, ולמעשה "הולכות" לאיבוד במסגרת הבית ספרית כי אינן מפריעות למהלך השיעור. בשל כך, יש עיכוב של שנים באבחון של הפרעת קשב וריכוז ובנות לרוב מאובחנות רק בבגרותן.
ילדות/נשים שאינן מטופלות כראוי נוטות לפתח תופעות רגשיות. הן סובלות מהערכה עצמית נמוכה ומאבדות את האמונה ביכולתן, ועל כן מתקשות בלימודים, בזוגיות, בחיי חברה ובמקומות העבודה. אותן תופעות רגשיות עלולות להיות הבסיס להתפתחותה של תחלואה פסיכיאטרית, ואכן נשים רבות עם הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת, סובלות מחרדה ומדיכאון שלעיתים עמידות לטיפול מקובל.
3 צפייה בגלריה
נשים שאינן מטופלות כראוי נוטות לפתח תופעות רגשיות. הפרעת קשב וריכוז
(צילום: shutterstock)
תת האבחון והעיכוב באבחון נשים קשור גם בהיבטים חברתיים/מגדריים, שכן בקהילות מסוימות נשים, גם היום, מוסללות להיות רעיות טובות ואימהות בעתידן, ועל כן הציפיות האקדמיות מהן נמוכות יותר. מאידך, הן בכל זאת חולקות בנטל הפרנסה, וכך נוצרת מהן ציפייה חברתית להיות "מולטי טסקרית" ולתמרן בהצלחה בין ניהול משק לבין קריירה, זוגיות ומשפחה.
הציפייה הזאת ועומס המשימות מאתגרות במיוחד לנשים הסובלות מהפרעת קשב וריכוז. נשים אלו "נשפטות" גם על ידי נורמות חברתיות שכן הציפייה של החברה היא שהן תחזקנה בתכונות נשיות מסוימות דוגמת אמפטיה, יחסי אנוש טובים, סדר, ארגון וצייתנות. ברגע שהן מציגות תכונות המאפיינות הפרעת קשב דוגמת אימפולסיביות, חוסר ארגון, חולמניות – הן חשופות לביקורת חברתית גדולה יותר. וזאת, בשונה מהתמודדותם של גברים עם ההפרעה.
ההתנהגויות המפצות שעוזרות להתנהל
אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז נוטים לפתח מנגנוני פיצוי טבעיים העוזרים להם להתמודד עם ההפרעה. הם נוטים להקפיד באדיקות על סביבת עבודה שקטה ומסודרת, לוח זמנים נוקשה, ושמירה על שגרת יום קבועה. אם כי ההקפדה היתרה זו עלולה להביא להתפתחות חרדה של ממש, שגם היא נפוצה יותר בקרב נשים.
כמו כן, אנשים הסובלים מהפרעת קשב עוסקים בספורט באופן שגרתי, שכן ספורט מעלה באופן טבעי את רמות הדופמין במוח, ובכך משפר את יכולת הריכוז, הביטחון העצמי ומפחית חרדה וסטרס. אנשים עם הפרעות קשב וריכוז נחשבים מאוד יצירתיים, על כן פונים לאפיקים תעסוקתיים הנותנים ביטוי לתכונות אלה, ניתן למצוא הרבה סופרים, ציירים ואומנים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז. בנוסף אדם עם הפרעת קשב וריכוז, לומד עם השנים להקיף עצמו בצוות המחפה על הקשיים שלו, אם כי בכל שינוי תעסוקתי, כמו למשל במקרה של קידום, עלולים לצוץ הקשיים.
3 צפייה בגלריה
כל שינוי תעסוקתי, כמו למשל במקרה של קידום, עלולים לצוץ הקשיים. קשב וריכוז
(צילום: shutterstock)
מהם הטיפולים הקיימים ומהן תופעות הלוואי?
הטיפול, שמטרתו לווסת את הפרעת הקשב והריכוז, נחלק לטיפול תרופתי, התנהגותי ורגשי.
הטיפול התרופתי, על פי מחקרים רבים, מוכח כיעיל בהפחתת תסמיני הליבה של ההפרעה ב80% מהמקרים, יחד עם זאת כדאי להדגיש כי ברוב במבוגרים, הסובלים מהפרעת קשה וריכוז, ישנו קושי ניכר בתפקודים ניהוליים, ועל כן מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם טיפול התנהגותי.
הטיפול תרופתי נחלק לשתי קבוצות עיקריות: ממריצים (סטימולנטים) וללא מריצים, הכוללים לרוב לסוגים שונים של נוגדי דיכאון. יש להתאים את סוג התרופה והמינון בקפידה למטופל על מנת להשיג יעילות מקסימלית.
היתרונות העיקריים של התרופות הממריצות הם היעילות הגבוהה והמהירה, מנגד תרופות אלה קשורות בריבוי תופעות לוואי כגון: יובש בפה, הפרעות שינה, חוסר מנוחה, ירידה בתאבון וכאבי ראש. על אף הנאמר לעיל, התרופות הממריצות הן לרוב נסבלות באם נלקחות על פי ההנחיות הרפואיות. כמו כן, ניתן להקל על מרבית תופעות הלוואי ע"י שינוי מינון, שינוי זמני נטילת התרופה, או לחלופין החלפת סוג התרופה במקרים של תופעות לוואי ממושכות או חמורות.
טיפול תרופתי פחות יעיל בכל הקשור ל"תפקודים ניהוליים" ולהתנהגות אימפולסיבית מורכבת, לדוגמא: קבלת החלטות בצורה לא שקולה. במקרים כאלה טיפול התנהגותי יכול לתת מענה. טיפול התנהגותי מאפשר הערכה מעמיקה של דפוסי ההתנהגות והקשיים הנלווים אליהם. הצפת הקשיים והבנתם מאפשרות פיתוח והתאמת טכניקות להתמודדות. במקרים רבים, במהלך ניתוח של דפוסי התנהגות השונים, ניתן לזהות קשיים רגשיים רבים - ויש צורך גם במענה לצרכים אלה.
"הפרעת קשב ופעלתנות יתר הינה הפרעה בעלת מרכיב גנטי משמעותי, ולמעשה נמצאו עשרות גנים הקשורים לביטויים שונים של ADHD. אם לאחד מילדי המשפחה יש הפרעת קשב וריכוז, הסיכוי סטטיסטי שלבן משפחה נוסף (מדרגה ראשונה) יש הפרעת קשב וריכוז עומד על פי 4 בהשוואה למשפחה בה אין ילד המאובחן"
בהתייחס לשאלה הרווחת בציבור הרחב לגבי שימוש בתרופות להפרעת קשב בזמן היריון והנקה. חשוב להדגיש כי הטיפולים להפרעת קשב אינם מותרים לנטילה בזמן הריון, אולם בזמן הנקה ניתן לעשות התאמת מינון כמו גם שימוש בתרופות בעלות שחרור מיידי המאפשרות לאשה לקחת את הטיפול ללא פגיעה בתינוק. יחד עם זאת, חשוב לציין כי התאמת טיפול זה נעשית על ידי רופא מוסמך בלבד.
התרופות הממריצות פועלות באופן בסיסי על ידי העלאת רמות הדופמין במוח, ובכך מסייעות בוויסות הפעילות המוחית של הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. שחרור מוגבר של רמות הדופמין במוח עלול לגרום לתחושת אופוריה, לאור זאת לתרופות אלה פוטנציאל ממכר. יחד עם זאת, הטיפול בריטלין הינו ותיק ביותר (משנות ה50 של המאה הקודמת), ובמהלך שנות השימוש הרבות, הצטבר מחקר רב המראה כי כאשר התרופות אלה נמצאות בשימוש מבוקר, כלומר- באם ניתנות על פי התוויות רפואיות ברורות, בנטילה פומית בלבד ועל פי מינונים שהותאמו ונחקרו, הן אינן ממכרות.
בהיעדר מרכיב התמכרותי, ניתן ליטול את התרופה רק בזמנים בהם היא נדרשת, והפסקתן לא גורמת להתפתחותן של תסמיני גמילה.
האם מדובר בהפרעה גנטית?
הפרעת קשב ופעלתנות יתר הינה הפרעה בעלת מרכיב גנטי משמעותי, ולמעשה נמצאו עשרות גנים הקשורים לביטויים שונים של ADHD. להפרעה אספקט תורשתי העומד על כ-75% כלומר אם לאחד מילדי המשפחה יש הפרעת קשב וריכוז, הסיכוי סטטיסטי שלבן משפחה נוסף (מדרגה ראשונה) יש הפרעת קשב וריכוז עומד על פי 4 בהשוואה למשפחה בה אין ילד המאובחן עם הפרעת קשב וריכוז.
בנוסף למרכיב הגנטי, ישנם גם גורמים סביבתיים בעלי השפעה בהתפתחות ההפרעה, לדוגמה, לאימהות שעישנו במהלך הריונן יש סיכוי של עד פי 3 ללדת צאצא עם הפרעת קשה וריכוז, בנוסף ישנם מחקרים המראים את הקשר בין משקל לידה נמוך, צריכת אלכוהול במהלך ההיריון וחבלות ראש בילדות לבין התפתחותה של הפרעת קשב וריכוז.
ד"ר אמילי אלפנט חדשצילום: דוברות המרכז הרפואי מאירכנוירולוגית מומחית, העובדת במסגרת המחלקה הנוירולוגית שנים, נתקלתי במבוגרים מתוסכלים מאוד – נשים וגברים הסוחבים איתם תחושות של כישלון, ביטחון עצמי ירוד, וכן נזקים רגשיים מצטברים, שכן לא אובחנו בצעירותם. לאחר שהעמקתי וחקרתי את התחום, הבנתי שזיהוי נכון של ההפרעה וטיפול בה יכול לשנות את חייהם מקצה לקצה, ולמעשה אף גיל אינו מאוחר.
בהקשר מגדרי, נמצא כי 14% מהבנות מקבלות טיפול שגוי בנוגדי דיכאון בהשוואה ל-5% מקרב הבנים, בטרם קיבלו את האבחון הנכון של הפרעת קשב וריכוז.
חשוב לציין, לא קיימת בדיקה אחת המאבחנת הפרעת קשב וריכוז באופן חד משמעי, ולא ניתן להוכיח את קיומה באופן אובייקטיבי על ידי בדיקת הדמיה או בדיקת מעבדה. ההליך האבחנתי, במסגרת המרפאה, מתבסס על אמות מידה של משרד הבריאות ובמהלך האבחון יש ראיון בן שעה עד שעה וחצי הכולל הערכה קלינית מקיפה.
ההערכה הקלינית כוללת, בין היתר, מעבר על הקריטריונים האבחנתיים על פי ה-DSM העדכני, אותו מדריך האבחנות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני. על פי מחקרים, ישנה שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים הסובלות מהפרעת קשב וריכוז של תחלואה נלווית הכוללת בין היתר חרדה, דיכאון והפרעות אכילה. יחד עם זאת, חשוב להבין כי לעיתים יש הפרעות פסיכיאטריות ונירולוגיות שונות היכולות להדמות או להתקיים במקביל להפרעת קשב וריכוז – ולכן אבחון נכון אצל רופא מוסמך קריטי ומהותי לטיפול ולאיכות חייו של המטופל.
הכותבת היא נוירולוגית מנהלת המרפאה לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית
