אני חושבת לא מעט על כל מיני דברים שהם בסכנת הכחדה, לא רק זנים של בעלי חיים בעולם, אלא גם מאפיינים בסיסיים בחוויה האנושית. כמו למשל שיחה. שיחה עמוקה בין שני אנשים. מפגש כזה שבמהלכו המילים משמשות גשר לעולם הפנימי. מסלול ישיר בין שני לבבות.
אני מזהה את זה יותר ויותר סביבי. את היעלמותה של השיחה. אנשים אומרים :"דיברתי איתו", ומתכוונים בעצם להתכתבות בוואטסאפ. אנשים יושבים על בירה, ומחליפים בדיחות ועדכונים אבל שומרים במקביל על כל ערוצי התקשורת עם העולם פתוחים ופעילים, רשתות חברתיות, ערוצי חדשות, צ'אטים - השיחה הראשית היא של כל אחד עם הסלולרי שלו.
נכון שאפשר להגיע לאינטימיות של שיחה גם מרחוק, גם באמצעות כתיבה, אבל הוויתור על קשר עין, ועל יצירת מרחב שמקדש את השיחה, מרחב שבתוכו שני אנשים מתמסרים להקשבה אחד לשני, בלי הסחות, בלי למקבל - לויתור הזה יש מחיר, הוא פוגם ביכולת האמפטית שלנו. מחקרים עדכניים מצביעים על ירידה של כ-40 אחוז ברמות האמפתיה של אנשים בעולם כיום.
לעוד טורים של שירלי יובל -יאיר:
אנחנו זקוקים למה שאני מכנה "מתנת המבט". כששני אנשים מתרכזים אחד בשני, במלוא הנוכחות, ויוצרים גם קשר עין, משתחרים בגופם חומרים נפלאים - סרוטונין ואוקסיטוצין. הראשון מעלה את מצב הרוח שלנו, השני, המכונה גם "הורמון האהבה", גורם לנו לתחושת שייכות, ומגביר את האמון שלנו בזולת שאיתנו.
"אנשים אומרים: 'דיברתי איתו', ומתכוונים בעצם להתכתבות בוואטסאפ. אנשים יושבים על בירה, ומחליפים בדיחות ועדכונים אבל שומרים במקביל על כל ערוצי התקשורת עם העולם פתוחים ופעילים - השיחה הראשית היא של כל אחד עם הסלולרי שלו"
היעלמותה של השיחה בעידן הנוכחי, הולכת בד בבד עם חווית הבדידות המתגברת בעולם, עד כדי כך שממשלות מסוימות כבר משכילות למנות שר לטיפול בתופעה. (כדוגמת "השרה לענייני בדידות", באנגליה). כדי להרגיש ראוי, אני צריך שמישהו יראה אותי. בשביל להרגיש מובנת אני צריכה מישהו שיבין. שיhתן לי את מלוא תשומת הלב שלו.
"שיחה אינטימית עם בנאדם קרוב היא בעיניי אחד משני התענוגות הגדולים ביותר שהחיים מזמנים. אבל כדי ששיחה כזו תתרחש, צריך פרטנר שהוא גם קשוב וגם יודע להתוודות", כך כתב אשכול נבו, בספרו החדש "הראיון האחרון". כדי לשוחח על השיחה, הזמנתי אותו לשיחת נפש. (האזינו לפודקאסט בראש הכתבה).
1 צפייה בגלריה
שירלי יובל יאיר ואשכול נבו. "גם להקשיב וגם להשמיע"
(צילום: הניקה בוגנברגר, עידו לביא )
נבו פרסם עשרה ספרים, וזוכה להצלחה רבה בישראל ובעולם. אבל התואר הראשון שלו הוא בכלל בפסיכולוגיה. כבן לשני הורים פסיכולוגים, זה היה מסלול טבעי עבורו. במפגש שלנו, סיפר לי על ההחלטה ששינתה את חייו, כשעמד בצומת שבו נאלץ לבחור בין מקצוע שעיקרו "להקשיב" לאחרים (פסיכולוגיה), לבין מקצוע שמבוסס על "להשמיע" (סופר). הוא חשב אז, שהוא חייב לבחור ביניהם. שזה "או או", אבל למד עם השנים, שכדי להיות מאושר, הוא דווקא צריך לערבב בין השניים.
בשיחה שניהלנו, הוא תיאר גם את "משבר אמצע החיים" שפקד אותו, ועזר לו להכניס שינוי חיובי לחייו, להקים יחד עם המשוררת אורית גידלי את בית הספר לכתיבה "סדנאות הבית", ובכך לעצב לעצמו בסופו של דבר סגנון חיים שמאפשר לו להפעיל את שני השרירים האלה גם יחד - שריר ההקשבה ושריר ההשמעה.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
