החזרת העוברית ברחמה של אישה שאינה אמה הגנטית היתה כמובן מחדל חמור של בית החולים אסותא ראשון לציון בו בוצעה, אולם האופן בו התגלגלו הדברים מאז התבררה הטעות, חושף התנהלות בלתי נתפסת של גופים נוספים.
קראו עוד על הפרשה:
בישראל, מתברר, אין שום פרוטוקול עבודה מסודר למקרה שבו מתגלית אי-התאמה גנטית בין ילד להוריו, ואין כל נהלים שמסדירים מה עושים במקרה כזה. בהיעדר נהלים כאלה, משרד הבריאות ובית החולים שיבא, לפחות בחלק מהסוגיות שצצו, "אילתרו" את התנהלותם. כך למשל, איך מבשרים לאישה שהעובר שברחמה אינו שלה? הבשורה שהפכה את עולמם של בני הזוג נמסרה במקרה הזה כמו דיווח על ממצא רפואי נטול השלכות נפשיות או מוסריות. וזאת עוד סוגיה פשוטה יחסית לשאלות אחרות שעולות מהמקרה כמו באיזו סמכות נערכה בדיקה גנטית גם לאב או מדוע לא צלצלו פעמוני האזהרה והמקרה לא הועבר לדיון בוועדת האתיקה של בית החולים (כפי שקורה במקרים של אי התאמה בין בני משפחה בהשתלות איברים). נקודה משמעותית אחרת היא מדוע, לאחר שהתגלה חוסר ההתאמה, לא הועברה בקשה לבדיקת קשרי הורות לבית המשפט כמתחייב בחוק?
"הרופאים אמרו לי: את לא יכולה להיות אימא"
התינוקת סופיה, או בכינויה התקשורתי, "עוברית המריבה מאסותא", עברה בהיותה ברחם, בסוף השבוע השלושים להריון צינתור בשיבא במסגרתו נלקחה גם בדיקת מי שפיר במטרה לאתר את מקורו של מום לבבי ממנו סבלה. הבדיקות השוו בין הדנ"א שלה לבין הדנ"א של הוריה שמסרו בבדיקות דם. את השתלשלות הדברים מאותה נקודה ואילך תיארה האם בראיון לתוכנית אולפן שישי בערוץ 12.
"בניתוח לקחו את מי השפיר, ויום אחרי אמרו שזה לא מתאים לי ולדם שלי. עשו לבעלי גם בדיקת דם ואמרו שלא מתאים", היא סיפרה. "קרדיולוג וגיניקולוג אמרו לי: 'תשמעי, הדגימה שלקחנו לא מתאימה לך, את לא יכולה להיות אימא שלה'. אבל אמרו, חכי רגע, נעשה עוד פעם, אולי זו טעות'. אחרי בערך עוד שבוע לקחו עוד פעם, ולא, זו לא טעות".
3 צפייה בגלריה
התינוקת סופיה. עברה צנתור בהיותה ברחם בשבוע ה-32, וכך התגלתה אי ההתאמה הגנטית לאם
(באדיבות המשפחה)
חשוב להדגיש כי גילוי הורות באמצעות בדיקה גנטית אינו עניין שבשגרה. ודאי לא משהו שנעשה "על הדרך", כפי שתיארה האם. למעשה, כל בדיקה לזיהוי קשרי הורות נעשית בישראל רק בצו בית משפט בהתאם לסעיף 28 בחוק מידע גנטי, גם כשמדובר בעובר. בדיקת בן הזוג אחרי שכבר הובן בשיבא, שהאישה אינה תואמת גנטית, והחזרה על הבדיקה אצל שניהם, מעלה סימני שאלה ביחס להתנהלותו של בית החולים. מדוע לא עצרו במכון הגנטי בשיבא אחרי שהבינו שהאם אינה האם הגנטית, אלא המשיכו ובדקו גם את האב? ההשוואה לבדיקת הדם של האימא נתפסה בשיבא כהליך שגרתי שנועד לוודא שאין "זיהום אימהי". במקרה של האב, אין חשש כזה - הוא אינו משפיע על מהלך ההריון.
וזה לא מסתיים שם: מדוע לאחר שהבינו בשיבא ששני בני הזוג אינם ההורים הגנטיים, הם חזרו שוב על הבדיקה במקום לעצור ולבקש צו מבית המשפט, או לפחות ייעוץ משפטי ממשרד הבריאות?
המעבדה הרשמית לבדיקת קשרי הורות בשיבא היא המעבדה לסיווג רקמות - והיא זו שעובדת בימים שבשגרה מול בתי המשפט - ולא המכון הגנטי שבו בוצעו הבדיקות הללו. האם חוקרי המכון הגנטי בשיבא לא בקיאים בנהלים המשפטיים ובהשלכות שחורגות הרבה אל מעבר לאלו של הבירור הרפואי?
מחדל ההפריה באסותא - כל הפרטים החדשים עם אדיר ינקו
(צילום: אבי חי)
במכון הגנטי "הגדילו ראש" וקבעו עובדות בשטח
בעת ביצוע בדיקת הורות מחפשים הרופאים אזורים מסוימים בגנום בזמן שבעת ביצוע בדיקה לאיתור מום גנטי מחפשים אזורים אחרים. בשיבא בפירוש לא סימנו מראש כמטרה את קשרי ההורות של העוברית, אבל ברגע שהבינו שהאם אינה תואמת גנטית לעוברית שלה - גם אם מדובר בתוצר לוואי של הבדיקה לאיתור מומים - היו צריכות להידלק אצלם נורות אזהרה. אלא שהן לא הבהבו ובשיבא עברו לבדוק את האבא בחיפוש אחר רקע למום, כדבריהם. כשנוכחו שהוא אינו תואם גנטית, לשיבא נראה היה כנראה הגיוני יותר שחלה אצלם טעות - ושאולי הם השוו את דגימות הדם של ההורים למי שפיר של אישה אחרת - מאשר שהייתה כאן החלפת עוברים.
גורם בשיבא סיפר כי הם התנצלו בפני האם וביקשו את רשותה לעשות שוב בדיקת מי שפיר, שנלקחה כשהייתה בסביבות השבוע 32. לאישה בהריון בסיכון, בשבוע מתקדם עם עובר במצב רפואי מורכב, זה אינו דבר של מה בכך. מי שפיר היא בדיקה פולשנית שעלולה לגרום להפלה. בכל מקרה, את הבדיקה השנייה הגדירו בשיבא כבקרת איכות - בדיקת מהימנות לבדיקה הראשונה - כיוון שאף רופא סביר לא מעלה בדעתו החזרת עובר שגוי. האומנם? אם כן, מדוע ישנם נהלי בטיחות שמבקשים למנוע מצב כזה? לא סתם מכון פוע"ה בחברה החרדית נכנס ללקונה הזו, ומספק משגיחות בתשלום שמלוות כל שלב בהפריה החוץ גופית. השגחה שלדברי המכון מוכרת על-ידי כל קופות החולים ומתאפשרת ברוב בתי החולים בארץ (כולל באסותא ראשל"צ). החשש מוכר וגם קורה שמתגלה בבדיקות גנטיות חוסר התאמה בין הורים לילדיהם.
כך או אחרת, הליך הבדיקה נמשך למרות שבשלב זה בשיבא כבר הבינו שהתוצאה שתתקבל עלולה להיות שאין קשר בין ההורים לעוברית ועדיין בית החולים לא פנה לבית המשפט כדי לבקש את הצו הנדרש.
המקרה הגיע לבית המשפט רק בשלב שבו ביקשה מי שאותרה בסבירות גבוהה להיות האם הגנטית, להשתמש בבדיקת מי השפיר כדי לבדוק אם היא האימא (הבקשה אושרה והתגלה שהיא אינה האם). בפסק הדין פלוני ואח' נ' אסותא ראשון בע"מ ואח' של בית משפט המחוזי מרכז שדן בנושא, נכתב על הסכמת ההורים שנשאו את הריון לבדיקת מי שפיר חוזרת: "ניתנה הסכמה מדעת לבדיקה חוזרת על מנת לבחון אפשרות של קשר גנטי בין העוברית לבין הזוג הנושא". מה זה אותו קשר גנטי בין העוברית לזוג אם אם לא בדיקה שנועדה גם לבדוק אם הם הוריה?
השופטים לא התעכבו יותר מדי על משמעות בדיקה כזו ללא צו, כיוון שהשאלה שעמדה לדיון הייתה אחרת. הבדיקה כבר קיימת וצריכים היו לקבוע האם אפשר להשתמש בה עבור זוג פוטנציאלי, או שהאם ההרה רשאית לסרב לשימוש כזה. אבל השאלה על סדרי עבודה תקינים עדיין מתבקשת.
שיבא כאמור לא ביקש צו ולא העביר את הבדיקה החוזרת למעבדה לסיווג רקמות. הוא הסתמך על בדיקות המכון הגנטי והעביר אותן למשרד הבריאות כדיווח על אירוע חריג. המשרד הסתפק בהן כבדיקה הקובעת, גם כשראה שהן לא נעשו באישור בית משפט ולא על ידי המעבדה שנוהגת לבדוק קשרי משפחה. מדוע?
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לשומרים: "במקרה של חוסר התאמה גנטית להורים, המעבדה הגנטית הרלוונטית מדווחת למשרד הבריאות בהיותה אירוע חריג המחייב דיווח. העובדה שבוצעו שתי בדיקות גנטיות מקיפות בזמנים שונים לאם ולתינוקת במעבדה הגנטית של שיבא היא מספקת, ואין צורך רפואי בבדיקה אחרת. יובהר כי כלל הבדיקות שנעשו בעניינה של התינוקת נעשו כדין. בדיקות אלו נעשו לאיתור פגם גנטי בתינוקת ולכן אין הן מחייבות צו בית משפט. רק בדיקה שמטרתה בירור התאמה גנטית בין עובר לאמו מתבצעת בצו בית משפט בהתאם לחוק מידע גנטי".
לשאלת שומרים בנוגע לקיומו של פרוטוקול עבודה מסודר בחר המשרד שלא להתייחס.
מהמרכז הרפואי שיבא נמסר בתגובה: "במכון הגנטי בשיבא מבוצעת בכל מקרה של אבחון טרום לידתי בדיקת QF-PCR, אותה עברה גם העוברית. תשובה עליה ניתנת תוך 48 שעות ומטרתה לענות על שלוש שאלות.
● האם קיימים שינויים כרומוזומיים קשים בעובר כגון תסמונת דאון.
● לוודא שבזמן הבדיקה לא חל ערבוב של חומרים בין של האם לשל העובר, תהליך שיכול לשבש את הבדיקות הגנטיות בהמשך.
● תוצר לוואי של הבדיקה הינו שיוך העובר לאם.
"במכון מבוצעות עוד עשרות בדיקות שונות בהן נבדקים ההורים והעובר יחדיו, שלחלקן יש פוטנציאל לחשוף קשרי משפחה למרות שזו לא מטרתן העיקרית. לאב נעשתה בדיקה גנטית ולא בדיקת אבהות".
לשאלת שומרים, האם כונסה ועדת האתיקה לפני שהודיעו לזוג שהם אינם ההורים, והאם דנה הוועדה בשאלה איך לעדכן את ההורים, והאם יש צורך בפנייה לבית משפט, השיבה דוברת שיבא: "ועדת האתיקה התכנסה לדיון לקראת לידת העוברית. ההורים עודכנו באופן שוטף ושקוף לכל אורך הדרך". כזכור התינוקת נולדה בשבוע 38 להריון, כך שכינוס ועדת האתיקה לפני הלידה, נראה רחוק משבוע 31, אז נמסר להורים לראשונה כי העוברית אינה תואמת להם גנטית. הדוברת בחרה שלא להבהיר את הדברים.
ומה הלאה? "כולם כאן עדיין מגששים באפלה"
האם ההרה, בת 44 ואימא לילד בן חמש, החליטה להיאבק על סופיה. היא כבר נרשמה במרשם האוכלוסין כאמה למרות אי-ההתאמה הגנטית. בית המשפט מצדו, החליט שלא למנות לסופיה אפוטרופוס מטעם המדינה, ויחד עם ההכרה שקיבלה מהרב הראשי דוד לאו, שפסק כי יש לראות באם היולדת את אמה (אך גם להמשיך לחפש את הוריה הגנטיים, כדי למנוע בעתיד נישואי אחים), נראה כי האם היולדת יצרה לעצמה בסיס חזק של הורות, בפרט שבישראל יש משקל גדול לסמכות הרבנית בקביעת קשרי משפחה.
"דבריו של הרב אינם סוף פסוק, אבל הם בהחלט חוות דעת שמסייעת לקבוע עובדות בשטח", מעריך עו"ד ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי, שמצביע גם על כשל פנימי. "אם יש הצדקה (הלכתית) לזהות את ההורים הביולוגים, האם היולדת היא אם ביולוגית 'על תנאי'? היה נכון להכיר בה כאפוטרופוסית של התינוקת, מבלי להיכנס לעניין הביולוגי. כעת, משפטית ומעשית מעמד האם היולדת הוא כאם משפטית לכל דבר ועניין".
מחדל ההפריה באסותא - ריאיון עם מומחה לביואטיקה
(צילום: נויל האריס)
בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, שתי הערכאות המוסמכות לתת צו לבדיקת הורות, מאפשרים בדיקה כזו רק לעתים נדירות. משרד הבריאות החליט השבוע שלא לחייב הורים שיאותרו בסבירות לקשר גנטי עם סופיה להיבדק, אלא שארבע נשים שאותרו לאחרונה כאמהות פונטנציאליות כבר דרשו להיבדק.
המשרד צפוי להכריע בקרוב בשאלה אם בדיקת הקשר הגנטי בין מטופלות לעוברים שעדיין במעבדה, תוכל להיעשות באופן חריג ללא אישור בית המשפט.
להערכת המומחים שרואיינו כאן, הסיכוי שהערכאות יקבלו את דרישתן עשרות מטופלות מאסותא ראשל"צ, שמבקשות לוודא בדיעבד שילדיהן או העוברים שברחמן תואמים להן גנטית נמוך מאוד. "המקרה הזה יצר סטרס אצל זוגות שתמיד צחקו שהילד לא דומה לאף אחד מאיתנו, ואולי הוא בכלל של השכן", אומר פרקליט שמלווה את המקרה. "פתאום אירוע אמיתי מתלבש על הספק הזה. הסיבה שלא לאפשר בדיקה כזו היא טובת הילד".
"הפתרונות שהושגו בעולם בקונפליקטים שנוצרו מחילופי עוברים לא מצביעים על נטייה ברורה לטובת צד מסוים", אומרת פרופ' ורדית רביצקי, מומחית לביואתיקה של תחום הגנטיקה והפריון מאוניברסיטת מונטריאול. "בארה"ב ישבו שני זוגות הורים לגישור, והחליטו יחד שהתינוק ימסר לאחר הלידה להורים הגנטים, וישמר הקשר בין האם היולדת לבין הילד. כל מערכת משפט נתפסת לקונספט אחר - האם טובת הילד היא לגדול עם הורים גנטיים או לגדול בבית הכי טוב שאפשר להעניק לו? ומה זה הבית הכי טוב? לפני אימוץ, בודקים את המצב הסוציו-אקונומי של ההורים המאמצים, אז שגם פה יכריעו לפי זה? זה נשמע מאוד אינטואיטיבי, אבל טובת הילד היא לא דבר פשוט להכרעה. וכיוון שהפריות מחוץ לגוף האישה קיימות רק 44 שנים. אנחנו עדיין תופסים אימהות באופן שמחבר בין המטען הגנטי לאם, אין לנו מספיק ניסיון בהפרדה בין הדברים".
פרופ' רועי גילבר, מומחה לביואתיקה מביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה, סבור כי החוק והמשפט הישראלי מעניקים עדיפות לזיקה הגנטית. "אפשר היה לראות את זה בפסק דין של בית המשפט העליון מ-2017, שהורה להחזיר תינוק מאומץ בן שנה, לאביו הביולוגי בן ה-19 שלא ידע על עצם קיומו של ההריון, כי חברתו נפרדה ממנו לפני הלידה.
ובפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט למשפחה, לבקשת זוג לסביות שנפרדו ורצו להסדיר את הורותן, כך ששתיהן יהיה רשומות כאימותיה הביולוגיות של הילדה שנולדה להן. הילדה נוצרה מתרומת זרע ומשאיבת ביצית של אחת מהן, והועברה כעובר לרחמה של בת הזוג השניה. הן ביקשו צו שיכיר גם באימא שהעניקה את הביצית כאימא ביולוגית, ולא הסתפקו בהגדרתה כאם מאמצת. היועמ"שית התנגדה, בין השאר מחשש שתתקיים כאן הכרה בשלושה הורים, שאינה מתאפשרת בחוק הישראלי, אבל בית המשפט קבע שהזיקה הגנטית לא נתונה לויכוח ומובן מאליו שמי שנתנה את הביצית היא האימא".
האם גם כאן ייפתח הקרב מחדש, אם יאתרו בקרוב את ההורים הגנטים, ואלה יתעקשו לקבל את סופיה?
"אם זה יקרה, בית המשפט יידרש להכריע, בשאלה שהיא ערכית לא פחות ממשפטית. האם להפוך אישה לפונדקאית בדיעבד, אחרי שסיכנה את חייה בניתוח תוך רחמי ויצרה קשר רגשי עם העובר? או לבקש מהזוג שיצר מטען גנטי, עבד קשה בשבילו, לתרום אותו מבלי שהתכוון? איזה סט ערכים תבחרי? למרות הזיקה לכיוון הגנטי, המשפט הישראלי לא באמת יודע מה להגיד על מצב כזה. כולם כאן עדיין מגששים באפילה".
