כששמעתי לראשונה על סיפורו של אולג, חייל אוקראיני שנפצע קשה במלחמה ורגלו השמאלית נקטעה, לא היה לי ספק שזהו סיפור שאני רוצה ללוות מקרוב. כצלם עיתונות, התמונות הקשות מאוקראינה עוררו בי את הרצון להיות שם ולתעד את האסון הכבד שנגרם לעם הזה. לצערי זה לא הסתייע, והתרגשתי כששמעתי על סיפורו של אולג.
עוד על הסיוע הישראלי לנפגעי מלחמת רוסיה-אוקראינה:
אולג ווזיק, בחור בן 37, עבד בתשתיות חשמל ומחשוב באודסה כשפרצה המלחמה באוקראינה לפני שנתיים. בעקבות המלחמה אמו, גרושתו ובתו היחידה ברחו מאוקראינה. אמו שוהה בגרמניה ובתו וגרושתו חיות בפורטוגל. אולג, שמעולם לא נשא נשק ולא שירת בצבא, החליט להתנדב לצבא והתעקש לשרת בחזית. "הייתי חייב את זה, למען המדינה שלי ולמען הבת שלי", הוא אומר.
בתום תקופת הכשרה, הוצב בבאחמוט. לאמו סיפר שהוא משרת בעורף, במטבח צבאי, כדי לא להדאיג אותה. ב־4 ביולי 2022 אולג, יחד עם שלושה לוחמים נוספים, היו בכוח הראשון שיצא לסיור. אחריהם המתינה קבוצה של 16 לוחמים אוקראינים שהיו אמורים להיכנס לשטח.
רחפנים רוסים זיהו את הכוח, ומיד החל ירי ארטילרי כבד. אולג נפצע ראשון, ורגלו התרסקה. הוא נשכב בשטח והחל לעשות לעצמו חוסם עורקים. אולג הספיק להזהיר את קבוצת הלוחמים השנייה שלא ייכנסו לשטח, ובכך הציל את חייהם. מאוחר יותר, בהמשך הקרבות, נהרגו שני חבריו לכוח הפורץ, הוא היחיד שנותר בחיים מבין השלושה. "חשבתי שלא אצא מזה, שאין סיכוי שאשאר בחיים. פינו אותי לבית חולים לחיילים, שם כרתו את רגלי. כשגיליתי הייתי בשוק", סיפר.
אל בית החולים הגיע הנשיא זלנסקי כדי לעודד את החיילים ולחזק את רוחם. הוא שוחח עם אולג ואף העניק לו צל"ש בחתימתו האישית על חלקו בקרב. "בסך הכל עשיתי את המוטל עליי, אני לא מרגיש שאני גיבור", אומר אולג.
בפברואר האחרון אולג הגיע לישראל בטיסה מוורשה לשיקום קטועי גפיים בבית החולים השיקומי רעות תל־אביב. בית החולים הזה לוקח חלק ביוזמה של מדינת ישראל לסיוע הומניטארי לאוקראינה. במסגרת זו, מקדמים משרד החוץ ומשרד הבריאות את שיקומם של קטועי גפיים בישראל.
"חשבתי שלא אצא מזה, שאין סיכוי שאשאר בחיים. פינו אותי לבית חולים לחיילים, שם כרתו את רגלי. כשגיליתי הייתי בשוק"
אולג הוא פצוע המלחמה הראשון מאוקראינה הנקלט בבית החולים השיקומי רעות תל־אביב. את דבר פציעתו ושיקומו בישראל הוא שיתף רק עם אביו. אמו עדיין חושבת שהוא באוקראינה, משרת בעורף, במטבח. גם לבתו לא סיפר. במהלך החודשיים שבהם אושפז ברעות תל־אביב, עבר אולג תהליך שיקום אינטנסיבי במטרה לחזור ללכת מחדש עם פרוטזה שהותאמה לו במיוחד בבית החולים.
תהליך השיקום כלל טיפולים רב־מקצועיים לחיזוק התפקוד העצמאי: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולי רפואה משלימה, חדר כושר שיקומי, תמיכה של צוות פסיכולוגי, ליווי צוות רופאי שיקום וסיעוד. לאורך כל שהותו זכה לתמיכה גם מקהילה מקומית של יוצאי אוקראינה, שהגיעו לתמוך ולהפיג את זמנו בשעות הפנאי. אולג הקפיד לשמור על קשר רציף עם אביו ושיתף אותו בתהליך השיקום וההתקדמות במצבו.
5 צפייה בגלריה
מדידות התאמה לפרוטזה באמצעות יציקת גבס עם הפרוטוטיסט (מתאם הפרוטזה) בסאם גנאים
(צילום: טל שחר)
חודשיים לאחר שאושפז, אולג השתחרר מבית החולים ב־10 באפריל באופן סמלי סמוך לחג הפסח, כשהוא הולך על התותבת החדשה שלו. הוא טס לוורשה, משם עשה דרכו ברכב אל לביב. בימים אלה הוא שוהה בבית חולים שיקומי בלביב, ובמקביל עסוק בהשלמת שחרורו מהצבא.
5 צפייה בגלריה
רגע של מנוחה ותרגול תפקוד עצמאי בקניות בשוק התקווה עם המרפאה בעיסוק ברכה אוירבך
(צילום: טל שחר)
אולג עדיין נעזר בקביים, מתוך שאיפה שבעתיד יזדקק לקב הליכה אחד. זוהי חירותו.
