לפני שנה וחצי חיי השתנו בפעם השלישית. כן, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה נאלצתי להתמודד עם סרטן, אבל הפעם זה היה שונה – הפעם זה היה הגוף שלי. אני זוכרת בבירור את הרגע ההוא, כששמעתי את המילה "גידול". זה היה כמו מכה שלא רציתי להכיר בה. "זה לא יכול להיות", חשבתי לעצמי. "אני רק משתעלת קצת, זה כלום, פשוט תקופה לחוצה".
זה אירוני, כי רק כמה שנים קודם לכן, אני הייתי זו שלחצתי על בעלי, חיים, ללכת להיבדק אחרי שהוא סבל בדיוק מאותם סימפטומים. חיים עישן במשך שנים, והשיעול לא הרפה ממנו. ביקשתי ממנו אינספור פעמים ללכת לרופאה ולעשות צילום חזה, אך שום דבר לא שיכנע אותו. עד שיום אחד הכול השתנה.
בתנו היקרה, שחלתה בסרטן הלבלב, נפטרה. באותו יום, היה לנו תור לרופאת ריאות, ורצינו לבטל, אבל הבת שלנו תמיד התעקשה שחיים יטפל בעצמו, אז החלטנו ללכת בכל זאת. אני לא יכולה לשכוח את הרגע שבו הרופאה ראתה את הצילום והפנתה אותנו מיד לתל השומר. זו הייתה סיטואציה כל כך לא מציאותית – באותו יום הייתה ההלוויה של הבת שלנו, ובאותו ערב, כבר היינו בבית החולים. זה היה כאילו אנחנו נלחמים על החיים במקביל לאובדן הבלתי נתפס של בתנו.
אחרי השבעה, התחלנו מיד בטיפול. היינו בני מזל, הגענו לרופא מדהים בתל השומר. הניתוח של חיים עבר בצורה חלקה, אפילו לא היה צורך בכימותרפיה, וההתאוששות הייתה מהירה מאוד. באופן מדהים, לא היו לו תופעות לוואי ולא נראו סימנים פיזיים לניתוח. החוויה הזו גרמה לי להבין כמה חשובים החיים, כמה מהר אפשר לאבד אותם, וכמה חשוב לא להזניח את הבריאות.
כשאני התחלתי להשתעל ולא ייחסתי לזה חשיבות, חיים הוא זה שלחץ עליי. "אל תחזרי על הטעות שלי", הוא אמר לי, ואני התעקשתי שזו לא אותה סיטואציה. הרי לא ייתכן שגם אני חולה, לא? כמה אנשים מכירים שני בני זוג, שניהם עם סרטן ריאה? ועוד אחרי שבתם נפטרה מסרטן? אבל הימים חלפו, השיעול לא עבר, ואני פשוט סירבתי להקשיב לגוף שלי. חיים המשיך להתעקש, ובסופו של דבר, נכנעתי.
רוני: "אנשים שחושבים שהכול בשליטה, לפעמים נוטים להתכחש לסימנים, לזלזל בדברים שנראים טריוויאליים. שיעול מתמשך, חולשה, דברים קטנים שלא תמיד מקשיבים להם. אני חיה היום כדי לומר לכל אחד ואחת מכם: אל תזניחו. לכו להיבדק, גם אם זה מפחיד. זה מה שהציל אותנו, וזה מה שעזר לי להילחם"
האבחנה הייתה קשה – גידול בריאה. אני לא אוהבת לקרוא לזה "סרטן", המילה הזו תמיד נשמעת מאיימת מדי. בתחילת 2024 התחלתי טיפולים כימותרפיים, אבל בניגוד למה שחשבתי, הם לא היו כאלה נוראיים. היה לי מזל – לא סבלתי מתופעות לוואי קשות כמו הקאות או שלשולים, השיער נשר, כמובן, אבל מעבר לזה, המשכתי לתפקד. לאחר מכן ביקשו להוסיף לכימותרפיה גם טיפול אימונותרפי, ואני כמי שלא מבינה בטיפולים וברופאים, חשבתי שזה יהיה פשוט וקל, אבל אז הבנתי שיש מאבק נלווה למאבק בסרטן, כי הטיפול לא נמצא בסל התרופות. אז המאבק היה בעיקר מול הביטוח ובסופו של דבר הצלחתי לקבל את הטיפול ולשלם עליו. אבל איכשהו למרות הקושי הזה, הרגשתי שאני בשליטה. השגרה הזו נתנה לי תחושת שליטה, נתנה לי איזו אשליה שאני עדיין אני.
אחרי כמה חודשים של כימו ואימונותרפיה, גילו שהגידול הצטמק בצורה משמעותית. זו הייתה הקלה עצומה. ואז הגיע הניתוח. אני מודה, לא לגמרי הבנתי למה הייתי צריכה לעבור אותו – הרי הרגשתי טוב, הטיפול עבד, אז למה להתערב עוד? אבל הרופאים היו נחרצים, והחלטתי להמשיך להילחם.
הניתוח היה קשה והכאבים היו חזקים, ואחרי שהכול נגמר, המשכתי ואני ממשיכה לקבל טיפול אימונותרפי, הפעם דרך קופת החולים, שהסכימה לאשר את התרופה רק אחרי הניתוח.
"כלואה בגוף שלא מאפשר להיות אני"
פעם, הייתי הולכת לים, מטיילת, תמיד בתנועה. אני מתפללת שבקרוב אחזור לעצמי, לפחות קצת, שאוכל שוב ללכת לים או לצייר בלי להרגיש שהכוח נגמר. הדבר הכי קשה עבורי זה להרגיש כלואה בגוף שלא מאפשר לי להיות אני, זו שהייתי לפני שהכול קרה. אבל אני אופטימית, כי אני יודעת שהסרטן אולי לקח ממני דברים רבים, אבל הוא גם לימד אותי את השיעור החשוב ביותר: גילוי וטיפול מוקדמים מצילים חיים.
זה אולי נשמע ברור מאליו, אבל הניסיון האישי שלי ושל חיים מוכיח אחרת. אנחנו, אנשים שחושבים שהכול בשליטה, לפעמים נוטים להתכחש לסימנים, לזלזל בדברים שנראים טריוויאליים. שיעול מתמשך, חולשה, דברים קטנים שלא תמיד מקשיבים להם. אני חיה היום כדי לומר לכל אחד ואחת מכם: אל תזניחו. לכו להיבדק, גם אם זה מפחיד. זה מה שהציל אותנו, וזה מה שעזר לי להילחם. היום, אני וחיים מעריכים את החיים אחרת. אנחנו עדיין מטיילים עם החברים מדי פעם, מבקרים את הנכדים, והוא מקפיד על אורח חיים בריא – אוכל נכון, נוטל תרופות ולא מתעייף כמו פעם.
המלחמה עדיין לא נגמרה. אני אחרי ניתוח, אחרי טיפולים, ויש עוד דרך לעבור. אבל אני כאן, כותבת את המילים האלו, חזקה יותר ממה שחשבתי שאהיה, כי הסרטן אולי גבה ממני הרבה, אבל הוא גם לימד אותי כמה אני יכולה להיות חזקה.
פרופ' אליזבטה דודניק: "איתור המחלה בזמן מאפשר התערבות מוקדמת במטרה להעלות באופן דרמטי את סיכויי הריפוי מהמחלה. בדיקת סקר תקופתית בקרב מעשנים כבדים או מעשנים לשעבר מעלה פי שלושה את הסיכוי לגלות את המחלה בשלבים מוקדמים. בדיקה זו זמינה כיום לביצוע במסגרת פרוייקט ארצי תיג"ר- הפרויקט הארצי לגילוי מוקדם של סרטן ריאה"
הטיפול שמשפר את ההישרדות בחולים בשלבים מוקדמים
פרופ' אליזבטה דודניק, מנהלת תחום גידולי בית חזה באסותא מרכזים רפואיים, הרופאה המטפלת של רוני, מרחיבה על הטיפול בסרטן ריאה.
מהי החשיבות של אבחון מוקדם של סרטן ריאה?
איתור המחלה בזמן מאפשר התערבות מוקדמת במטרה להעלות באופן דרמטי את סיכויי הריפוי מהמחלה. בדיקת סקר תקופתית בקרב מעשנים כבדים או מעשנים לשעבר מעלה פי שלושה את הסיכוי לגלות את המחלה בשלבים מוקדמים. בדיקה זו זמינה כיום לביצוע במסגרת פרוייקט ארצי תיג"ר- הפרויקט הארצי לגילוי מוקדם של סרטן ריאה.
פרופ' אליזבטה דודניקצילום: ויקטוריה מנשירובמה הגישה החדשה לטיפול בסרטן ריאה בשלבים מוקדמים?
הפרדיגמה הפרי-אופרטיבית הולכת ומתבססת כיום כטיפול אופטימלי בסרטן ריאה בשלבים מוקדמים. מדובר בגישה המשלבת טיפול אימונותרפי, גם לפני וגם אחרי הניתוח, בשאיפה להקטין את הגידול בטרם הניתוח ובעיקר כדי למנוע את חזרת המחלה לאחר הניתוח. מחקרים רבים מראים כי טיפול אימונותרפי הניתן בשילוב עם כימותרפיה בצורה פרי-אופרטיבית מוריד משמעותית את הסיכון לחזרת המחלה. המחקר המוביל עם משך המעקב הארוך בין כלל המחקרים שפורסמו בנושא, מראה כי טיפול משולב זה אף מוריד את הסיכון למות מהמחלה בכ-30%.
בכנס ה-ESMO האחרון הוצגו נתונים שמחזקים את תפקידו הקריטי של הטיפול הניתן בצורה זו. חולים שקיבלו טיפול משלים לאחר ניתוח הצליחו להפיק תועלת מרבית מהשילוב, בעוד אלה שקיבלו רק את חלקו הטרום ניתוחי של השילוב נהנו משיפור מינימלי בלבד.
האם תמליצי על הטיפול המשולב לכל חולה סרטן ריאה בשלב מוקדם?
עבור חולי סרטן ריאה בשלבי המחלה שתיים ושלוש ללא מוטציות בתאי הגידול, ההמלצה כיום היא לקבל טיפול פרי-אופרטיבי מלא. הדגש המיוחד הוא על החולים שהגידול שלהם לא נסוג במלואו במהלך הטיפול הטרום-ניתוחי. עבורם, טיפול משלים לאחר הניתוח חיוני ביותר.
האם הטיפול נגיש היום לכולם?
הטיפול מאושר על-ידי ה-FDA, אך אינו נגיש כיום במסגרת סל שירותי הבריאות בישראל אלא רק במסגרת ביטוחים פרטיים.
