מספר המילים בשפה העברית עומד על כ-80 אלף. המספר מרשים, אך לא מתקרב לזה של השפה האנגלית. קיים ויכוח על מספר המילים באנגלית - ויכוח שבצד אחד שלו טענות ל"רק" מאות אלפי מילים, ומהצד השני נזרק המספר מיליון. כך או כך, באנגלית יש הרבה יותר מילים מאשר בעברית, והמושג "עובר" מהווה דוגמה לכך.
קראו עוד:
"בעברית אנחנו אומרים 'עובר', אבל באנגלית יש שני מונחים המתארים את האורח החמוד הזה שנמצא ברחם", מסבירה רוני פוסטן קורן, שמגישה את הפודקאסט "עושים רפואה" יחד עם עידן כהן (ראו קישור למעלה). "התקופה הראשונה נקראת התקופה האמבריונלית, והיא מתייחסת לשמונת השבועות הראשונים של ההיריון. אחריה ישנה התקופה הפיטאלית (העוברית), ששם זה באמת עובר. למה שמתפתח קודם לכן, אין מילה בעברית".
בתקופה האמבריונלית התאים של העובר מתחלקים, מתרבים ומתקפלים, עד שלאט-לאט כל תא מקבל את התפקיד שלו - האחד הופך לתא כבד, אחר נעשה תא טחול, שלישי נשלח לעמוד השדרה. "בין השאר, נוצר צינור, שממנו מתפתחת מערכת העצבים", מסבירה פוסטן קורן. "כשאתה חושב על עמוד השדרה, עם החוליות ובפנים חוט השדרה, אתה רואה מבנה צינורי. בהיווצרות הצינור הזה משהו יכול להשתבש, ובמקום שעמוד השדרה יהיה שלם ויונח בדיוק איפה שהוא צריך להיות, עלול להישאר פתח באחת החוליות שיגרום לכך שחלק מהעצבים של חוט השדרה יימצאו מחוץ לגוף, חשופים למי השפיר, בלי חוליה ועור שיכסה אותם. זה מצב שנקרא סְפּינַה בּיפידַה - שדרה שסועה".
המצב הזה עלול להוביל לנכויות כמו שיתוק בגפיים התחתונות ואי-שליטה על סוגרים. תיקון המצב לאחר הלידה עלול להיות מאוחר מדי, מפני שהנזק כבר נעשה, ולכן שואפים לטפל בשדרה השסועה בזמן שהעובר עוד ברחם. "אנחנו פותחים את הרחם, מוציאים את מי השפיר, חושפים את עמוד השדרה, מתקנים אותו, ואז מחזירים את מי השפיר וסוגרים את הרחם בחזרה", מסביר פרופ' יואב ינון, מנהל היחידה לרפואת העובר ולהיריון בסיכון גבוה במרכז הרפואי שיבא. "זו פעולה שיש בה הרבה סיכונים, בעיקר לידה מוקדמת. השיטה הזו השתכללה, והתפתחה דרך לבצע את הפעולה בלי לפתוח את הרחם: נכנסים דרך חורים קטנים ונעזרים במצלמה זעירה".
3 צפייה בגלריה
עובר ברחם אמו. "פותחים את הרחם, מוציאים את מי השפיר, חושפים את עמוד השדרה, מתקנים אותו, ואז מחזירים את מי השפיר וסוגרים את הרחם בחזרה"
(צילום: shutterstock)
ניתוח של תאומים זהים
"במקרה של תאומים זהים, קצת אחרי המפגש של הזרע והביצית הם מתחלקים מגוש תאים אחד לשני גושים נפרדים", מסבירה פוסטן קורן. "מועד החלוקה קריטי. אם החלוקה התרחשה בשלושת הימים הראשונים, נוצרים שני עוברים נפרדים עם שליה נפרדת ושק היריון נפרד, ומהבחינה הזו הם כמו תאומים לא זהים. אם החלוקה הייתה מאוחר יותר, נוצר מצב שלכל תאום יש שק היריון ומי שפיר משלו, אבל הם חולקים את אותה שליה".
תפקידה של השליה, שאליה מחובר חבל הטבור, הוא להעביר אל העובר - או במקרה הזה, אל העוברים - חמצן ומזון. לאחר שהעוברים קיבלו מהשליה את כל צורכיהם, הם מעבירים את הפסולת שלהם בחזרה לשליה, וזו מעבירה אותה לאם, שמפרישה אותה. עוברים יכולים לחיות באושר ובעושר כשהם חולקים שליה אחת, אולם יש מצב מסוים שעלול לסכן את שניהם.
ליאת מיהרה לעלות לטיסה הראשונה לתל אביב, הגיעה לשיבא ופגשה שם את פרופ' יואב ינון, שאמר שיש סיכוי של 60-50% ששני התאומים ישרדו את התופעה. "אמרתי לו שהפסקת היריון בכלל לא על הפרק, ואנחנו הולכים להילחם, ואני מבקשת שהרופאים יתגייסו, כי הולכים להיות פה שני ילדים בריאים"
"זה נקרא TTTS - מצב שבו לתאומים יש כלי דם משותפים, ותאום אחד נותן דם לתאום האחר", מסבירה פוסטן קורן. "זה מצב לא מאוזן, כי התאומים האלה לא מתחלקים בצורה שוויונית בדם: לאחד יש יותר מדי דם, ולאחר פחות. כשתאומים חולקים שליה, קורה שכלי הדם של העובר האחד מתחברים לאלה של העובר האחר, ממש כאילו שהם יצור אחד. כלי הדם האלה הם על השליה, לא בתוך העובר".
3 צפייה בגלריה
התפתחות של תאומים ברחם. "קורה שלאחד יש יותר מדי דם, ולאחר יש פחות"
(צילום: shutterstock)
מי שמכירה את התופעה היטב היא ליאת אייזנר, תושבת אילת, שנשאה ברחמה תאומים. בשבוע ה-19 היא הרגישה שמשהו לא בסדר, ומיהרה לפנות לרופא שלה. על TTTS שמעה בתחילת ההיריון, והוסבר לה שזו תופעה נדירה שמבשרת על סופו. כשהתבשרה שאותה תופעה נדירה ומעורפלת מתרחשת בגופה, עולמה חרב עליה. "התחלתי לבכות במרפאה, כמו מתבגרת", היא מספרת. "ישבתי בחדר האחיות במשך שעתיים וניסיתי להבין מה קרה, מה זה אומר. באיזשהו שלב הרופא שלי חזר אליי ואמר, 'יש תקווה, הכול בסדר, את צריכה להגיע לתל השומר'".
ליאת מיהרה לעלות לטיסה הראשונה לתל אביב, הגיעה לשיבא ופגשה שם את פרופ' יואב ינון, שאמר שיש סיכוי של 60-50% ששני התאומים ישרדו את התופעה. "אמרתי לו שהפסקת היריון בכלל לא על הפרק, ואנחנו הולכים להילחם, ואני מבקשת שהרופאים יתגייסו, כי הולכים להיות פה שני ילדים בריאים".
לפני הניתוח היא התמלאה חששות. "התחיל פחד, מעבר לשאלה אם הם יחיו או לא יחיו: איך הם יחיו? האם יהיה נזק נוירולוגי? האם אצטרך לסעוד ילדים כל החיים?"
בחדר הניתוח האווירה השתנתה. "אני כולי רועדת, קר מאוד, ואז המרדים מתחיל לספר לי בדיחות", משחזרת אייזנר. "פרופ' ינון חייך אליי ואמר, 'ליאת, הכול טוב, את תראי עכשיו את הילדים שלך על המסך, יהיה בסדר'. הוא ביקש שאשתף איתו פעולה ואפסיק לנשום או אקח נשימה עמוקה לפי ההוראות שלו. אחר כך הוא התחיל בהרדמה מקומית, אילחש את המקום, ואז נכנס עם המצלמה והצורב".
3 צפייה בגלריה
היריון עם תאומים. "איך הם יחיו? האם יהיה נזק נוירולוגי? האם אצטרך לסעוד ילדים כל החיים?"
(צילום: shutterstock)
מתאר פרופ' ינון: "בעזרת המצלמה אנחנו רואים את השליה ומצליחים לזהות את כלי הדם שיוצאים מעובר אחד ומגיעים לעובר האחר, וכן את הנקודות שבהן כלי הדם של שני העוברים נפגשים. מה שצריך לעשות זה לזהות את אותם מפגשים ולצרוב אותם, וכך יוצרים קו צריבה שגורם להפרדה של העוברים האלה. בדרך כלל יש שבע-שמונה נקודות מפגש כאלה".
אחרי הניתוח התבקשה אייזנר לשכב במשך 24 שעות. "ביממה הזאת אי אפשר היה לדעת אם הניתוח הצליח", היא אומרת, "אבל הרגשתי את שניהם, וידעתי שהם בסדר. כשבדקו את הדופק למחרת, הייתי מאוד רגועה. ידעתי שאני אחרי".
היום, אלון ויואב הם שני ילדים בריאים ויפים, ולא במקרה אחד מהם נושא את שמו הפרטי של פרופ' ינון. לסיפור הזה יש סוף טוב, אבל לפרופ' ינון חשוב להבהיר: "היו מקרים שבסוף סיימתי עם מוות של שני עוברים, שזה נורא. זה הולך איתך. זו שריטה. אני זוכר את כל המקרים שלא הצליחו, והם לא ספורים. התחום הזה כרוך בסיבוכים. יש לך גם כישלונות, וזה חלק ממה שצריך להתמודד איתו".
