הבן החמוד והביישן התחיל להסתובב עם חבר'ה מעשנים מבית הספר? גיליתם קופסת סיגריות בתיק של הילדה ולא יודעים מה לעשות? בטוחים שהרחתם סיגריות מהבגדים, דקה לפני שהסתגרו שוב בחדר?
ומה אם אתם רוצים לדבר עם הילדים שלכם, אבל חוששים להיתפס כ"צבועים", אם במקרה גם אתם מעשנים? ברוכים הבאים למועדון "הלבבות השבורים" או בשמו הפחות קליט: הורים שמתקשים לעכל את העובדה שהילדים שלהם מעשנים ולא יודעים איך לדבר איתם על זה.
מה עושים? איך מתחילים לדבר (ואיך לא) עם המתבגרים שלכם על הנושא הכי בוער בבית?
מכירים בכוח המוגבל שלכם
צר לי להיות איש הבשורות הרעות בסיפור הזה אבל חשוב ליישר קו עם המציאות: אין לכם שליטה על חיי המתבגרים שלכם וגם לא על דרך ההתנהגות שלהם, בוודאי שלא על זה שנעשית מחוץ לבית.
לעומת זאת, יש לכם שליטת על חייכם, על דרך ההורות שלכם ועל הדבר החשוב מכל: על הקשר ההורי ועל ההשפעה שלכם על ילדכם - המפתח להורות בגיל ההתבגרות. קשר שבו תוכלו להיות דמות משמעותית, להניע לשינוי ולכוון, גם כשהם "הולכים לאיבוד" בדרך למסע שלהם אל עבר העצמאות הנכספת.
קראו עוד:
מייצרים שיח משמעותי
נכון, עישון מסוכן ואף הורג. אבל להגיד "נו, נו, נו" ועוד מגוון ססמאות שחוקות יהרוג את השיחה ביניכם לבין ילדכם הרבה קודם. לאסור עליהם לעשן רק יגביר את תחושת "מלחמת העצמאות" שלהם בדרך לסיגריה נוספת.
אז מה כן? נסו להקשיב להם, להסתכל דרך נקודת מבטם ולהבין יחד איתם - מה יוצא להם מזה? מה הם מרגישים כשהם מעשנים? מה הם צריכים? למה הם פועלים ככה?
התיקוף (ולידציה) ייתן למתבגרים שלכם להרגיש שהחוויה שלהם מובנת ושיש לגיטימציה לרגשות/מחשבות/פעולות שלהם. לרגע זה לא אומר שאתם מסכימים איתם או לעובדה שהם מעשנים. זה פשוט מוריד חומות והגנות שלהם בשיח איתכם וחיוני לפתיחת ערוץ תקשורת יעיל. מתבגרים שמרגישים מובנים ולא מותקפים יהיו פתוחים להקשיב לכם ולהבין גם אתכם.
מותר להחליף צבעים ולהתאכזב מדברים שאתם עלולים לשמוע, אבל אל תגרמו להם להצטער על כך שדיברו איתכם. להפך, חזקו אותם על השיתוף.
איפה ואיך כן ניתן להציב גבולות ברורים בהקשר של עישון?
לכל הורה יש את הערכים והעקרונות שלו. במסגרת השיח עם המתבגר חשוב להגדיר את הגבולות שלכם, וכמובן, לתווך אותם למתבגרים. במסגרת השיח (הפתוח) חשוב ונכון שתנקטו עמדה ברורה לגבי עישון ותפרטו את המקומות בהם הדבר מזיק לדעתכם.
זוהי זכותכם המלאה גם לנקוט צעדים שנמצאים במרחב ההשפעה שלכם על מנת שילדכם יפסיק לעשן. כמה דוגמאות:
- ביטול דמי הכיס, כי אתם לא מוכנים לממן סיגריות בצורה ישירה או עקיפה.
- איסור לעשן בבית. כן, גם בימים שקר וגשום בחוץ.
- להחליט שהם יעשו את הכביסה לבד, כדי לא לערבב בגדים "מסריחים" מסיגריות עם יתר הכביסה.
חשוב להסביר להם מה עומד מאחורי ההחלטות שלכם, וחשוב לא פחות להיות החלטיים ולא לזגזג בדרכים עקיפות, כמו: "כבר הייתי בסופר, למה שלא אביא לו סיגריות אם הוא מבקש? הרי בכל מקרה יקנה לבד".
מותר להורים, גם להורים שבעצמם מעשנים, לצפות מילדיהם שלא לעשן – ולדבר איתם על כך, בכנות. למען האמת, העובדה שאתם מעשנים הופכת לנקודת פתיחה מצוינת לשיח בגובה העיניים בנושא. לדוגמה: "נכון, אני מעשן. אני מנסה להיגמל כבר שנים ומשלם על זה מחיר כבד. כמי שמעשן ויודע כמה זה רע ובעיקר כמי שאוהב אותך - הייתי רוצה שתפסיק, כשאתה עוד יכול".
