בשיתוף חברת נובו נורדיסק
בגיל 44 קיבל דביר בנדק סטירת לחי מצלצלת. הוא היה אז במשקל שיא של 150 קילו, אך הדבר לא הטריד אותו במיוחד. הוא חש בריא למדי, היה בכושר, ובילה שעות מרובות על הרגליים בחזרות ועל הבמה. גם כשהיה מגיע במפתיע לרופא המשפחה הבדיקות היו חוזרות עם תוצאות לא מדאיגות.
אך בנדק לא במקרה נעדר מביקורים אצל רופא המשפחה שלו. "באותם ימים למדתי לא ללכת לרופאים כי לא משנה אם אבוא עם חום או עם מסמר ברגל – הם יגידו לי להוריד במשקל", הוא מספר, "בסופו של דבר, בתור בנאדם שמן רופאים מאוד מפחידים אותך, ואותי לא הפחידו כי פשוט לא הלכתי לרופאים".
ואז, בעת ביקור מחייב אצל רופא של חברת ביטוח, שנערך לקראת צילומים של סרט אמריקאי בו היה מתוכנן להשתתף, כל האשליה התנפצה לו בפנים. "הרופא אמר לי: אתה Fit Fat, שמן אך בכושר. אך הכושר לא יעזור לך. אתה תמות תוך שנה־שנתיים", נזכר בנדק, "בכלל לא סבלתי מההשמנה, אך הוא התריע שאחד האיברים שלי בסופו של דבר יקרוס, רוב הסיכויים שהלב, או שפשוט אקבל סוכרת חריפה. זה ממש הפחיד אותי".
בנדק אפילו לא הספיק לעכל את הבשורה וכבר נאלץ להתעמת איתה שנית, הפעם בתוכנית הטלוויזיה "שיחת נפש" עם פרופסור יורם יובל. "פתאום הוא שאל אותי: 'מה עם ההתמכרות שלך?'. עניתי שאין לי התמכרות, והוא שאל: 'מה עם האוכל?' זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו עימת אותי עם המחשבה הזאת. נפל לי אסימון בגודל של אבטיח. הבנתי שאני צריך עזרה. עשיתי המון דיאטות בחיי אך כל הזמן חזרתי להשמין", מספר בנדק.
לאחר שמאס במלחמה הסיזיפית מול הרעב והמשקל עבר בנדק במרס 2014 ניתוח לקיצור קיבה. התוצאות לא איחרו לבוא. הוא השיל ממשקלו במהירות קרוב ל־40 קילו. המהפך הושלם – אך הסטיגמות עדיין נשארו. "עד היום מישהו יכול לעבור מאחוריי במסעדה, לראות אותי אוכל פסטה ולהגיד לי: 'לא למדת כלום, אה?' אני יכול לשבת ולאכול באוטו ומישהו יעשה לי מהחלון נו נו נו. גם על הניתוח קיבלתי הערות. אמרו לי שזה קיצור דרך, ואני תמיד עונה שזה ממש לא נכון. זה כלי עזר שקיבלתי בשביל ללמוד. הניתוח לא שינה את חיי, אלא את אופן המחשבה שלי".
בנדק הוא עוד מקרה טוב. העובדה שהוא דמות מוכרת חסכה ממנו הערות מעליבות כשהיה במשקל שיא. "מחבקים אותך בגלל שאתה מהטלוויזיה, אתה לא מקבל את המבט המוקיע הזה שאחרים מקבלים", הוא מודה. המציאות של אנשים אנונימיים קשה בהרבה. למרות שעולם הרפואה כבר הכיר בכך שהשמנה היא מחלה כרונית לכל דבר, הסטיגמות על שמנים לא נעלמות.
"מהי סטיגמה? זה בעצם לקחת תכונה חיצונית של אדם ועל בסיסה להסיק עליו מסקנות ולשייך לו תכונות נוספות, בדרך כלל רעות", מסבירה ד"ר מיכל כשר מירון, מומחית לאנדוקרינולוגיה וסוכרת מבוגרים מהמרכז הישראלי לטיפול בעודף משקל בבית החולים שיבא. "במקרה של סטיגמות על השמנה, בניגוד להרבה בעיות רפואיות אחרות, הנושא נוגע בהמון רבדים. יש את ההיבט החברתי: מחקרים מצאו שאנשים שמנים מצליחים פחות בראיונות עבודה, מתקשים יותר במציאת דירה. כשרואים אדם שמן מסיקים עליו מיידית שהוא חלש אופי או כל מיני היקשים אחרים. זה גם מתבטא בתמיכה הציבורית: סטיגמה מוכרת על שמנים היא שהם אחראים למצבם ויכולים לשנות אותו, ולכן הם לא מקבלים כספים ותמיכה מארגונים שונים לקבלת טיפול. בפועל, כיום אנחנו יודעים שיש מנגנונים מאוד חזקים שמאוד מקשים על אדם לרזות. לפעמים כל הרצון שבעולם לא יוכל לעזור לו. במקרים כאלה עלינו להתערב ולמצוא פתרון כמו טיפול תרופתי מתאים, למשל".
בנדק צודק, אגב. הסטיגמה קיימת גם אצל רופאים. "יש על זה לא מעט מחקרים", אומרת כשר מירון, "הרבה רופאים חושבים שהמטופל לא באמת מתאמץ על מנת לרדת במשקל, ובאופן לא מודע הם פחות נכונים להשקיע בטיפול בהשמנה שלו כי הם לא מאמינים ביכולתו לרזות. וזה לא רק זה. רוב הפניות של מטופלים בעלי עודף משקל ישר מנותבות לעניין המשקל. מחקר שנערך בקרב מתמחים מצא שכשמגיע מטופל שמן, אפילו עם בעיה של שיעול, הסיכוי שהוא יצא מהפגישה עם טיפול מתאים מגיע לשליש. זאת לעומת אנשים רזים, שאצלם הסיכוי הוא 50 אחוזים. זה יוצר דינמיקה של חוסר אמון: אם אפנה לרופא הוא בטח ישר יעיר לי שאני שמן. המטופלים גם מרגישים לא נעים לבוא לרופא אם הם עלו במשקל כי לא נעים להם לקבל על הראש. ההימנעות הזו מביאה לכך שמחלות נלוות בדרך כלל לא מאובחנות אצלם בזמן".
הסטיגמה יוצרת גם נזק נפשי. במרבית המקרים אנשים שמנים חווים את היחס המזלזל כבר מילדות, ובבגרותם הם הופכים לאנשים שביקורתיים כלפי עצמם. "אמירות כמו 'אתה אוכל כמו חזיר', 'אין לך כוח רצון', 'תעזוב את העוגה הזאת' מאוד נפוצות, למרות שיש המון אנשים רזים שאוכלים עוגות בלי בעיה ולהם לא אומרים שהם חזירים", מרחיבה כהן מירון, "כשבנאדם חווה אמירות כאלה מגיל מאוד צעיר, אפילו בקרב האנשים הכי אוהבים כמו ההורים או המשפחה, הוא לאט לאט מתחיל להפנים שאם כולם קוראים לו חסר אופי וחלש אולי זה נכון. זה תהליך הרסני שמקדם הפרעות דיכאון ובעיות בתפקוד, והוא יכול להגיע מהסביבה הכי קרובה".
לפעמים, מתברר, הסטיגמה פועלת דווקא באופן הפוך. "אנשים עושים לך הנחה בגלל שאתה שמן והם מניחים שהחיים שלך קשים בגלל זה", אומר בנדק, "בתור שמן קיבלתי הרבה יותר פרגון מקצועי וחברתי מאשר אחרי שרזיתי".
"כן, לפעמים חלק מהסטיגמה זה לחשוב שאם אדם מאוד שמן הוא בטח אדם עצוב, דיכאוני ומבודד מהחברה", אומרת כשר מירון, "אדם שסובל מעודף משקל עלול להרגיש שהוא צריך להצטדק ולהראות את ההפך הגמור. זה יכול לחבל לפעמים בטיפול".
איך פותרים את זה?
"נושא הסטיגמות על השמנה זוכה להתייחסות רבה בקרב הצוותים הרפואיים, כמו גם דיאטנים ופסיכולוגים. רק לפני שנה, בפרוץ הקורונה, יצא נייר של הרבה מאוד אנשי מקצוע שחתמו על כך שיש לצאת נגד הסטיגמה. יש כאן סטיגמה שמוזנת על ידי המדיה, הדמויות של האדם השמן בטלוויזיה, בסרטים בספרים, האימג' של השמן הנחמד והלא כל כך אינטיליגנט. למעשה, זו אחת הסטיגמות היחידות שנשארו. הרי אם היית מוציא איזו מילה שמריחה כמו סטיגמה כלפי אדם מקבוצה אתנית שונה היית יכול לאבד את מקום עבודתך. לעומת זאת, בדיחות על שמנים נאמרות בחופשיות. זה חייב להיפסק. צריך להפגין גישה מודעת וסובלנית, לא רק כלפי שמנים, אלא כלפי חולים מכל מיני סוגים, מתוך ראיית האחר".
נעשה באופן בלתי תלוי וללא השפעה על התכנים, כשירות לציבור על ידי חברת נובו נורדיסק
בשיתוף נובו נורדיסק
