כשאשה נרשמת לקבוצת הפייסבוק 'אני מלכה גרושה באושר' אני שואלת אותה, מה תרצי למצוא כאן. חשוב לי לדעת איזה תוכן היא מחפשת, מה יושב עליה, מה היא מנסה לפתור. אתמול עברתי על התשובות, ואחת מהן תפסה את עיניי: "אני רוצה למצוא אותי בעצמי", כתבה אחת מהן, שכינתה את עצמה "נשואה על הנייר".
באותו בוקר התיישבה אשה אחרת על כורסת הטיפולים ושאלה איך מתגרשים אחרי שלושים שנות נישואים לחבר מהתיכון. "אני יודעת מה אני צריכה לעשות", היא אמרה, "אבל איך אני מוצאת מי אני, כשאני מדברת זוגיות מאז שאני זוכרת עצמי?"
הפחד הכי גדול של האנושות זה להישאר לבד. הוא כל כך עצום, הפחד הזה, שזוגות מעדיפים להישאר ביחד למרות שהם נורא בודדים במערכת היחסים הזאת, שפעם התאימה (אולי) וכיום לא.
האשה על כורסת הטיפולים סיפרה שבעלה לא נוגע בה כבר שנתיים. לא מזמן היד שלו נגעה בה בטעות ושניהם התחשמלו באימה. הבעל שלה יוצא בחמש בבוקר לרכוב עם אנשים שהיא לא מכירה, וכשהוא חוזר הוא בקושי מדבר איתה. בשנת הקורונה הוא עבר לישון בחדר של הילד הגדול, שעזב את הבית, וכשחברים מזמינים אותם לאירועים הוא משאיר אותה בבית - "כי במילא את נרדמת בתשע". פעם קיבל מהעבודה הזמנה זוגית להופעה של אדיר מילר והודיע שלא מגיע לה להצטרף, והיא נשארה שבורה, מחפשת מה *היא* עשתה לא בסדר, שככה היא נענשת.
אני שומעת עשרות סיפורים כאלה, על נשים שמרגישות כל כך לבד אבל מפחדות להיות לבד. האבסורד בהתגלמותו. במקום לקום וללכת, הנשים האלו שואלות את עצמן מה עשו לא בסדר והאם יש עוד משהו שלא עשו? הן מאבדות את הכבוד העצמי שלהן, ומנשים חזקות ושמחות הן הופכות לאשה שהן לא מחבבות. הן מתחילות לכעוס עליו ועל עצמן, נכנסות לדיכאון, מפסיקות לאהוב את עצמן, מאשימות ומתות מפחד. בעיניי, עדיף לחיות בלי אף אחד מאשר להיות עם מישהו ולהרגיש את הנשמה מתכווצת ואת ההערכה העצמית נוזלת מתחת לשטיח.
תתחילי בלהאמין בעצמך
זה לא פשוט ובטח לא קל לעשות צעד ראשון של תינוקת, כשאת מפחדת ליפול. כשאת בגובה דשא, כל חרק נראה מלך וכל עשב שוטה מאיים עלייך. את צריכה מישהו שיושיט לך יד, שיאמין שאת מסוגלת כשאת לא מאמינה בעצמך. את זקוקה לתקווה שדברים יסתדרו, שאת יכולה להיות מאושרת, שמגיע לך להיות שמחה!
הערכה עצמית צריכה לבוא מבפנים. אסור לנו לתת לאף אחד לגרום לנו לחשוב שאנחנו לא מספיק טובות! אנחנו צריכות ללמוד להגדיר את עצמנו לפי סך התכונות, היכולות והמשאבים שלנו, לא על סמך סטטוס כמו "נשואה, גרושה, אמא, רווקה, אלמנה, שמנה, נכה, חולה...." – אנחנו כל כך הרבה מעבר לזה.
כתבי רשימה של דברים שאהבת כילדה, חלומות שהיו לך, משאלות לב, גם אם הכל נראה לך מיותר או לא בר הגשמה. זה לא משנה. העיניים צריכות לראות את מה שהלב פעם הרגיש והמוח דמיין. כתבי גם את כל הדברים המוצלחים שעשית אי פעם, אפילו אם הם קטנים ולא נראים לך חשובים, למשל כשהתקבלת לתואר או הצלחת להשאיר עציץ סחלב בחיים... כל דבר קטן נחשב.
אנחנו צריכות להביט על עצמנו מהצד, למחול לעצמנו על כל מה שעשינו ובמיוחד על מה שלא עשינו. 'אני לא מלקה את עצמי, אני מלכה בעצמי' – זוהי מנטרה שצריך לחיות לפיה ולשנן אלף פעם ביום, עד שתוכלי בקלות ובפשטות למצוא את עצמך בעצמך.
שלך,
גאיה קורן
