מגפת הקורונה גוזרת עלינו ריחוק חברתי והימנעות ממגע פיזי. הדבר אמנם מגן עלינו מפני הידבקות בנגיף, אך גם גורם במקרים רבים לבדידות. להיעדר קשר קרוב ובדידות פיזית שכזו ישנן השלכות קשות על כאב ותחלואה. מנגד, מחקרים מצאו כי ל"מגע רגשי" - ליטוף או החזקת יד בידי אנשים איתם יש לנו קשר רגשי - יש סגולות מרפאות.
האדם הוא יצור חברתי הזקוק לקשר ולמגע פיזי. הצורך שלנו בקשרים חברתיים חיוביים הוא צורך הישרדותי בסיסי, החשוב לשמירה על הבריאות הנפשית והפיזית כאחד. בילדות, צורך זה הוא חיוני להתפתחות תקינה. כך לדוגמה, בקרב ילדים שגדלו בבתי-יתומים שבהם היה חסך של גירויים חברתיים, מגע חם והיעדר דמות חיובית להתקשרות, נמצאו ליקויים התפתחותיים חמורים.
הצורך בקשרים חברתיים קיים לא רק בגיל הילדות: נמצא שאצל אנשים מבוגרים עם קשרים חברתיים ירודים ובידוד חברתי קיימת יותר תחלואה. להבדיל, נמצא כי מערכות יחסים קרובות ויציבות מהוות גורם מגן מפני מצבי מתח נפשי ותחלואה.
כאשר אנחנו נמצאים במתח (דחק) נפשי (בגלל בעיות כלכליות, בעיות בריאותיות, בדידות ועוד), נכנסות לפעולה "מערכות הסטרס", להן השפעה על כל איברי הגוף: עלייה בקצב הלב, בלחץ הדם, ברמת ההזעה וברמת הסוכר בדם. אם המתח הוא רגעי וחולף, אין בכך נזק, אולם מתח ממושך עלול להזיק למערכות הגוף, להגביר כאב ולגרום לתחלואה.
מחקרים שבדקו כיצד מערכות יחסים מסייעות נגד מתח נפשי, כאב ותחלואה, נמצאו כי מגע רגשי הוא בעל ההשפעה המיידית והחזקה ביותר על כך. ליטוף או חיבוק בידי אדם אחר שיש לנו קשר רגשי איתו משמשים לעיתים קרובות כדי להעביר מסר חיובי של הרגעה, נחמה, אהדה ותמיכה.
שיכוך כאב על ידי מגע
כאב הוא חוויה אישית וסובייקטיבית, ולכן אפילו במצבי פגיעה דומים, כל אדם יחווה אותו באופן שונה. כאב קשור, משפיע ומושפע מגורמים רבים, ביניהם נזק לרקמה, תהליכים פיזיולוגים שונים, מצבו הנפשי של האדם, גנטיקה, תרבות, התנהגות הסביבה ועוד. גורמים אלו יכולים במצבים מסוימים להגביר או להחליש את עוצמת הכאב, וזאת על ידי הפעלה של "מרכזי כאב" עצביים הנמצאים במוח. מחקרים חדשים מראים כי מגע רגשי נמצא בין הגורמים היכולים להשפיע על עוצמת הכאב.
1. מגע רגשי מייעל את מערכת החיסון
תחלואה מושפעת ממתח נפשי. כאשר הקשרים החברתיים שלנו שליליים, המתח הנפשי עולה ואנו בסיכון לתחלואה. במחקר שהתפרסם בשנת 2015 בכתב העת Psychological Science, חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג שבארה"ב בדקו את ההשפעה של חיבוק על הסיכון לחלות בזיהומים של דרכי הנשימה העליונות.
החוקרים מצאו כי אנשים שמרגישים שיש להם יותר תמיכה רגשית ומקבלים יותר חיבוקים, חלו פחות. גם אלו שחלו, עברו את המחלה עם תסמינים קלים יותר. החוקרים משערים כי החיבוק הוריד את רמת המתח הנפשי, ועקב כך התאפשר תפקוד יעיל יותר של כלל המערכות הפיזיולוגיות בגוף, ובפרט של מערכת החיסון.
2. מגע רגשי גורם להפרשת ההורמון אוקסיטוצין
בעת מגע רגשי מופרש הורמון בשם אוקסיטוצין. הורמון זה נקרא גם "הורמון האהבה וההיקשרות". הוא זכה בכבוד בכינוי זה, מכיוון שאת הרמות הגבוהות ביותר שלו מוצאים ביחסים רומנטיים ובהיקשרות שבין הורים לילדיהם. כך לדוגמה, נמצא שהורמון זה מופרש כאשר הורה מלטף את התינוק שלו, בזמן הנקה, ואף בהאכלה של התינוק מבקבוק.
הפרשת אוקסיטוצין מתרחשת גם כשאנו נמצאים בחברה נעימה ובעיקר בזמן מגע רגשי. הפרשה של אוקסיטוצין גורמת לתחושה של אהבה, ביטחון ושייכות, ובמקביל מרגיעה את אזורי החרדה במוח ומסייעת למרכזי דיכוי הכאב במוח לשכך כאב ביעילות רבה יותר.
3. מגע רגשי גורם לסינכרון מוחות
לעיתים קרובות, כשילד או מבוגר קרובים אלינו חווים כאב, נחזיק את ידם ונהיה אמפתיים אליהם כדי להקל עליהם. בסדרת מחקרים שנעשתה בשנים האחרונות על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה והתפרסמה בכתבי העת המדעיים The Journal of Pain ו-PNAS, השתתפו 20 זוגות הטרוסקסואלים שנמצאים במערכת יחסים למעלה משנה. במהלך הניסוי, הועבר לנשים גירוי חום בעוצמה זהה, שגרם להן לכאב בשלושה מצבים שונים: תוך כדי נוכחות בלבד של בן הזוג בחדר, תוך כדי אחיזת יד עם בן הזוג ותוך כדי אחיזת יד עם אדם זר.
בכל אחד מהמצבים נתבקשו הנשים לדרג את הכאב באופן חשאי. הגברים והנשים חוברו למערכת EEG המתעדת גלי מוח. נמצא שדירוגי הכאב בקרב הנשים היו נמוכים יותר בזמן שבני הזוג אחזו בידן. עוד נמצא כי במצב שבו האישה חוותה כאב ובן זוגה אחז בידה, המוחות של שניהם החלו לעבוד באופן מסונכרן יותר. ככל שגלי המוח נראו זהים, כך הירידה בכאב הייתה גדולה יותר.
כמו כן, נמצא כי מידת האמפתיה של הגבר קשורה לאפקט הזה. כלומר, ככל שהגבר הביע יותר אמפתיה לכאב של בת זוגו, כך הירידה בכאב בזמן המגע הייתה משמעותית יותר והסינכרון בין המוחות היה גדול יותר.
כלומר, מגע רגשי גורם לסינכרון (תאום) מוחי. היכולת לפעול בסינכרון מוכרת לנו מעולם החי, לדוגמה בקולות מתואמים ובתנועת הציפורים לכיוון אחיד. בני אדם נוטים גם הם לסינכרון - פיזי ורגשי כאחד. לדוגמא, ישנם מחקרים שמראים כי בזמן שאנו רואים אדם אחר סובל מכאב, רשתות במוח שקשורות לכאב עובדות בדיוק באותו אופן כמו אצל האדם שחווה את הכאב הפיזי.
בנוסף, נמצא שכאשר מוחם של שני אנשים עובד בתיאום, גלי המוח שלהם נעשים מתואמים גם הם, קצב הלב מתואם וכך גם קצב הנשימה. כך, כאמור, ההשערה היא כי סינכרון בין בני זוג בעת תחושת כאב, הנובע מאותו מגע רגשי, מוביל לירידה ברמת המתח ולשיכוך הכאב.
4. יחס אמפתי מסייע להורדת מתח נפשי וכאב
אמפתיה היא היכולת שלנו לזהות ולהבין את המצב הרגשי של אדם אחר. מספר גדול של מחקרים מצא קשר בין מידת האמפתיה של מעניק המגע הרגשי לבין היכולת של מגע זה להוריד מתח וכאב. כך, ככל שהאדם המעניק את המגע אמפתי יותר, גוברת יעילות המגע להפחתת מתח נפשי וכאב. כלומר, הרגישות שלנו לאדם אחר והתנהגות חמה ואוהדת, היא ככל הנראה התורמת העיקרית ליעילות של מגע רגשי בהפחתת מתח נפשי, חולי וכאב.
בפרט בתקופת מגפת הקורונה, חשוב להכיר ביתרונותיו החשובים של מגע וקשר רגשי ולאפשר אותם עד כמה שניתן, בייחוד בקרב אנשים המתמודדים עם כאב.
ד"ר נירית גבע היא פיזיותרפיסטית וחוקרת כאב, עירית סמילנסקי היא פיזיותרפיסטית ובעלת מרכזים לפיזיותרפיה
