זה קרה במוצאי שבת חמימה אחת של יוני, לפני כשבע שנים. מלי קושא, שמתגוררת עם משפחתה ברמלה החליטה לצאת עם בעלה לריצה. "ספורט היה תמיד חלק מאורח החיים שלי", היא מספרת, "ובאותו ערב עמדתי לצאת עם בעלי לג'וגינג. אהבנו לעשות הליכה ולהקיף את שכונת המגורים הלוך וחזור". בעלה השאיר את הטלפון בבית, אבל מלי התעקשה לקחת אותו. "אי אפשר לדעת מה יכול לקרות", היא חשבה לעצמה.
ומשהו בהחלט קרה. אחרי כעשר דקות של הליכה מואצת, היא שמעה קול נפץ עז, ובמקביל חשה כאילו משהו הודף את הגב שלה בחוזקה. "חשבתי שאולי זה זיקוקים מחגיגה סמוכה", היא אומרת. כשהסתכלה למטה, כל בגדיה היו ספוגים בדם, בעיקר באזור הבטן.
קושא, אחות ראשית ומנהלת אגף הסיעוד בקופ"ח 'מאוחדת', הבינה מיד שנפגעה מירי. היא ביקשה מבעלה שהיה בהלם ללחוץ על בטנה שלא תאבד דם, כרעה על ברכיה על המדרכה, והתקשרה למשטרה. תוך כדי שהיא מאבדת דם, תיארה את הפציעה שלה, וגם נתנה את הכתובת ובקשה שישלחו אמבולנס. "כל החיים שלי אני בתפקוד גבוה בעיקר במצבי לחץ", היא אומרת, "אני לא מאבדת את זה במצבי לחץ, להפך, שם אני פועלת הכי טוב".
עד מהרה הרגישה גם כאב חזק שפילח את גופה וגרם לה לרעידות קשות ואיבוד דם רב. למרות זאת התקשרה בעצמה ל'אסף הרופא' מהאמבולנס וביקשה ליידע את צוות הטראומה, שיהיו מוכנים.
הכדור ממנו נפגעה, נכנס דרך הגב, פגע במעי ויצא החוצה דרך הבטן. על מה שקרה, למדה מאוחר רק יותר. "זו הייתה תאונה. מישהו ניסה לחסל אדם שכנראה הלך בסמוך אלינו ואני חטפתי את הכדור התועה". המשטרה מצאה את היורה והוא נעצר, ומאוחר יותר נשלח לכלא.
עוד באותו ערב עברה ניתוח בטן, ותקופת ההחלמה שלה הייתה קשה וארוכה. "כשהתעוררתי חוויתי קשיי נשימה, ולכן מיד למחרת בבוקר עשו לי CT חזה כדי לשלול חשש לתסחיף ריאתי". מלי סבלה מדלקת ריאות וקיבלה אנטיביוטיקה.
"כך גיליתי שיש לי סרטן בשד"
אחרי תקופה ארוכה של אשפוז, הגיע סוף סוף יום השיחרור. "בעלי הלך לסדר כמה עניינים לפני שיצאנו, ואני בינתיים קראתי את מכתב השיחרור שנתנו לי". שם, בין כל המונחים הרפואיים, גילתה שלוש מילים: יש ממצא בשד.
איך שיחררו אותך עם ממצא כזה?
"מסתבר שהרדיולוגית שפענחה את הבדיקה שלי, הגדילה ראש. הבדיקה הייתה לשלילת תסחיף בלבד והיא בדקה גם מעבר. היא ראתה משהו שאולי מישהו אחר לא היה שם לב אליו, אבל היא הסתכלה גם לצדדים והביעה חשש שיש משהו נוסף בשד. אם לא הייתה שמה לב לפרטים הכי קטנים - התוצאה הייתה שונה לגמרי".
בבדיקות הנוספות התגלו שני גושים בשד. אחד שפיר והשני ממאיר. "כך גיליתי שיש לי סרטן שד", היא אומרת. "וזה למרות שעוד באותה השנה עברתי בדיקות שגרתיות שיצאו טובות". זמן קצר לאחר השיחרור, עברה מלי ניתוח נוסף להוצאת הגידול.
"בזכות העובדה שמישהו ירה בי, ובזכות הרדיולוגית שהגדילה ראש, גיליתי את הסרטן בשלב מאד מוקדם ולא נזקקתי לכימותרפיה או טיפולים ביולוגיים, אלא הקרנות בלבד כטיפול מונע".
היום, שבע שנים אחרי שחייה ניצלו בזכות הגילוי המוקדם של הסרטן, מלי חוגגת יום הולדת חדש: 15 ליוני. "אבא שלי ז"ל לימד אותנו שאת השמחות צריך ליצור ולחגוג, כי העצב בא לבד. עד היום יש לי צלקת גדולה בבטן ויש לפעמים גם פידבקים לפציעה ההיא. אחרי שהחלמתי הלכתי לבית החולים ונתתי לרדיולוגית מכתב תודה".
ממוגרפיה חובה גם בזמן הקורונה
בישראל, כמו בארצות רבות בעולם, סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בנשים ומהווה כ-33% מכלל הגידולים החודרניים בנשים. מדי שנה מאובחנות למעלה מ-4,600 חולות חדשות עם סרטן שד חודרני, ומעל ל-500 מאובחנות עם סרטן ממוקד (in situ).
ההמלצות לגילוי מוקדם של סרטן השד על פי USPSTF U.S. Preventive Services Task Force, (הארגון האמריקאי לרפואה מונעת) והנחיות משרד הבריאות, הן לבצע ממוגרפיה לנשים ללא גורמי סיכון, אחת לשנתיים מגיל 50 עד גיל 74. לנשים עם סיכון גבוה, כאלו שיש להן קרובות משפחה שחלו בסרטן, מומלץ להיבדק החל מעשור לפני הופעת המחלה אצל קרובת המשפחה.
"אסור להזניח את הבדיקות", היא מזהירה. "אני ההוכחה לכך שגילוי מוקדם של סרטן השד הוא הנשק היחיד לניצחון על המחלה. לצערי הרב בתקופת הקורונה יש הרבה פחות ממוגרפיות לאיתור סרטן שד, ואני לא בטוחה שאלו שכבר אובחנו, עוברות ביופסיה".
היא מוסיפה ואומרת כי "אסור לחכות עם הבדיקות האלו, גם עכשיו, בקורונה. זה בהול, זה קריטי. חובה להמשיך ברציפות הבדיקות גם לצד הקורונה, כדי לשמור על הבריאות שלנו, כי בריאות זו רווחה נפשית, פיזית וגופנית".
ב-2014, כשנה אחרי האירוע שעברה, גילתה כי אין רצף טיפולי לסרטן שד. "הקמתי וגיבשתי תוכנית לרצף טיפול לסרטן השד, ואף הגשתי אותה ב-2016 למשרד הבריאות".
קבוצת העבודה שלה הוקמה במסגרת ועד החברה הישראלית לאיכות ברפואה, במטרה להגיש המלצות לשיפור רצף הטיפול בתהליכי האיתור המוקדם והטיפול בסרטן השד בישראל.
הקבוצה כללה נציגים מהמועצות הלאומיות לבריאות הקהילה: אונקולוגיה, בריאות האישה, והאגודה למלחמה בסרטן: אונקולוגים, רדיולוגים, אחיות, מתאמת שד, אפידמיולוגי, רופאי משפחה, מטופלות חולות סרטן שד, ועוד.
לאלו מסקנות הגעתם?
"קודם כל, גילינו שברוב המוסדות בארץ אין נגישות לכל הבדיקות במקום אחד: בדיקת כירורג שד, ממוגרפיה, אולטרה סאונד, MRI וביצוע ביופסיה. כך עובר זמן רב מדי בין ממצא חשוד עד האבחנה הסופית. מעבר לזה, מערכות המידע לא תמיד תומכות ברצף מידע בין מוסדות, ותהליכי העברת מידע בין מטפלים לקה בחסר".
מה היו המלצות הוועדה?
"בתוכנית שהגשנו למשרד הבריאות, המלצנו על מספר דברים. קודם כל, שהרופא המטפל בקהילה יהיה גם זה שינהל את הטיפול לאורך כל שלבי האיתור והאבחון. כמו כן, עמדנו על חשיבות פיתוח תפקיד אחות מתאמת שד בקהילה. בנוסף לזה, במסגרת ההתמחות ברפואת משפחה, המלצנו להוסיף כחובה, סבב באונקולוגיה ומכון השד, ובמקביל, במסגרת ההתמחות באונקולוגיה, יש להוסיף סבב חובה ברפואת המשפחה. החשיבות של העשרת הידע של הצוותים בקהילה בנושא איתור וטיפול בסרטן שד היא עצומה וחיונית".
מה קורה עם זה היום?
"בשנים האחרונות, כל אישה שמופנית לממוגרפיה, חייבת לעבור במקביל גם בדיקת אולטרסאונד להשלמת התמונה. לגבי התוכנית, הגשתי אותה ב-2016 והחוזר ממשרד הבריאות עדיין לא יצא".
במקום להיערך לחגיגות, נערכנו למגפה
חודש אוקטובר, חודש המודעות לסרטן השד, אמור היה להיות חלק מתוך אירועי שנת 2020, שהוכרזה על ידי ארגון הבריאות העולמי וארגון האחיות הבינלאומי כשנת האחות הבינלאומית. זאת לרגל ציון 200 שנה להולדת פלורנס ניינטינגל, האחות האגדית, מי שייסדה את תחום הסיעוד המודרני.
כאחות ראשית, קושא הייתה אמורה לנצח על כל החגיגות. אבל אז הגיעה הקורונה ועצרה את כל התוכניות. "אף אחד לא ציפה שזו תהיה השנה שכל הנטל הכבד ייפול דווקא על האחים והאחיות, שהם חוד החנית של השירות והלב הפועם של מערכת הבריאות", היא אומרת, "נערכנו לשנה של טקסי הוקרה לכל אחות ואח, ובמקום זה חווינו שנה של מלחמה קשה בנגיף שממשיך לקטול את האנושות.
"במקום חגיגות, עברנו לניהול אירוע של מגפה. מניעת זיהומים, קטיעת שרשראות ההדבקה בקהילה. צריך לזכור שעיקר הנטל נופל על צוות הקהילה.
קושא מחזיקה בעוד מספר כובעים: יו״ר לשכת האתיקה של האחים והאחיות במדינת ישראל ומתאמת פעילות החברה הישראלית לאיכות ברפואה שבמסגרתו מכהנת מספר שנים כיו״ר הכנס השנתי לאיכות ובמסגרת החברה קידמו מספר תחומים כמו: רצף טיפול , חווית המטופל, סדנאות לקידום איכות. בנוסף קושא חברה במועצה הלאומית לבריאות הקהילה ובתפקידה הנוכחי אחראית בין השאר על קביעת המדיניות בסיעוד במאוחדת.
״ עם פרוץ המגפה הבנו שעיקר המפגעים הם הקשישים, תודות למערכות מידע בנינו מודל סיכון לסיבוכי קורונה ובודדנו 37,000 קשישים שנמצאים בסיכון לסיבוכי קורונה״, היא אומרת. "נגענו בכל הקשישים בסיכון וגם ביתר הקשישים, סה״כ ב-70,000 קשישים דרשנו בשלומם בעת הזו ודאגנו לצורכיהם״.
בנוסף טיפלנו בכ-11,000 קשישים דמנטיים, מרותקים והחיים בגפם ובעוני״.
היא מספרת על ההתארגנות: "בנינו מודל טיפולי טכנולוגי, עם הנחיות קליניות מותאמות לכל קבוצה, ואת אלו שלא מחוברים לטכנולוגיה, הקפנו בצוות של רופא, אחות, עובדת סוציאלית ואחות גריאטרית. אנחנו נמצאים בקשר צמוד, גם טלפוני אישי, עם כל קשיש שזקוק לעזרה. הפעלנו גם סטודנטים שמגיעים עד הדלת".
שחיקת צוותי הסיעוד
"האחים והאחיות קורסים. במלחמה כמו במלחמה כולם מתגייסים ובאמת כך היה בגל הראשון, הייתה ערבות הדדית מדהימה של כל הצוותים כולם, ממזכירות ועד הרופאים. היום, אחרי חודשים של קורונה, יש שחיקה בשטח. אנחנו ערים לזה, ועשים הכל כדי לתחזק מוראלית, להוקיר עשייה וכמובן, לגייס כוח אדם", היא מספרת.
באחד ממכתבי ההוקרה ששלחה מלי לצוותי האחים והאחיות, היא כותבת: "שנת 2020 היא שנת האחות, אולם מבחינתנו, כל שנה היא שנה של הוקרה ושל קידום האחיות. אני פשוט יודעת שזה כל כך מגיע לכם. אני מחבקת ומחזקת אתכם ובעיקר - גאה בכם על מי שאתם".
חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד
