כך תשפיע הקורונה על חיינו: במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ניסו לחזות איזו השפעה תהיה למגפה בתחומים שונים של החיים, ובהם כלכלה, עבודה, רווחה, חינוך, דמוגרפיה – וכמובן, בריאות.
"הנתונים מצביעים על אתגרים ברורים שיהיה צורך להתמודד איתם בהקדם", אומר פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב. "למשבר הקורונה יהיו השפעות ארוכות טווח על גורמים רבים, כולל מערכת הבריאות, ובעיקר בריאות הנפש. בשנה האחרונה נוספו משאבים רבים למערכות השונות שנועדו להתמודד עם המשבר, אבל ספק אם הקצאתם תימשך גם אחריו. עדיין רב הנסתר על הגלוי. אנחנו מבקשים להציף את השאלות שעליהן כדאי יהיה לתת את הדעת בשנה-שנתיים הקרובות".
תוחלת החיים
בדרך כלל צופים ירידה בתוחלת החיים אחרי מגפה עולמית, אבל פרופ' אלכס וינרב, מנהל המחקר במרכז טאוב, מעריך שדווקא בתחום הזה לא תהיה השפעה ניכרת. "מכיוון שרוב המתים מקורונה היו באזור גיל ה-80, ההשפעה על תוחלת החיים בישראל תהיה די מצומצמת", הוא אומר.
במסמך שפרסם מרכז טאוב, נכתב: "השפעתה הישירה של הקורונה על הדמוגרפיה בישראל מועטה, והשיעור הכללי של גידול האוכלוסייה כנראה כמעט לא ייפגע. המגפה בכללותה גרמה לירידה של 2.4 חודשים בלבד בתוחלת החיים ב-2020. למרות התמותה העודפת שנצפתה בתחילת 2021, אפשר לצפות שבסוף השנה הנוכחית נראה עלייה בתוחלת החיים, ואולי אף גדולה מהצפוי".
פרופ' וינרב: "עטיית המסכות גרמה לכך שכמעט לא היו השנה מחלות אחרות, כמו שפעת. גם נוספו השנה 500 רופאים למערכת הבריאות, מה שיתרום לשיפורה. המגפה גם גרמה לנו לחשוב יותר על מחלות רקע שונות, כמו לב וסוכרת, ונראה שיהיה שינוי בהתייחסות אליהן"
איך מסבירים החוקרים את העלייה הצפויה? "יש כמה סיבות", אומר פרופ' וינרב. "ראשית, עטיית המסכות גרמה לכך שכמעט לא היו השנה מחלות אחרות, כמו שפעת. גם נוספו השנה 500 רופאים למערכת הבריאות, מה שיתרום לשיפורה. סיבה נוספת היא שהחברה נעשתה רגישה וקשובה יותר למסרים של מחלות רקע שונות, כמו לב וסוכרת - בזכות הקורונה. המגפה גרמה לנו לחשוב יותר על המחלות הללו, ונראה שיהיה שינוי בהתייחסות אליהן, גם מבחינת ההתנהגות האישית שלנו וגם מבחינת ההתייחסות של מערכת הבריאות".
פריון וילודה
תחום נוסף שנבדק הוא הפריון והילודה, ונראה שהשפעת הקורונה עליו בישראל תהיה שונה מאשר במדינות אחרות. אומר פרופ' וינרב: "במדינות אירופה וצפון אמריקה יש הערכה שהקורונה תצמצם את הפריון. בארצות הברית הייתה ירידה משמעותית כבר לפני המגפה, והתחזית היא שהמגמה תימשך ותתחזק בשל עלות המחיה מצד אחד וחוסר היציבות בתעסוקה מצד שני". לדבריו, הנושאים הללו משפיעים גם על ישראל, ובכל זאת הוא לא צופה ירידה משמעותית בהיקף הילודה, בשל הדגש שהחברה הישראלית שמה על התא המשפחתי והנטייה הישראלית לעזור לזולת.
"בישראל הפריון עלה בשנים האחרונות", הוא אומר, "ולפני הקורונה לא היה שום סימן לירידה. מה שמחזק את הפריון בארץ הוא ההרכב החברתי. מכיוון שהוא לא נפגע מהקורונה, גם הפריון כנראה לא ייפגע. ההסתמכות על המשפחה המורחבת, על סבא וסבתא, לא השתנתה".
הסבא והסבתא מעודדים את הישראלים להביא ילדים, מוסיף פרופ' וינרב, אבל גם למצב הכלכלי יש השפעה. "רוב האזרחים בודקים את מצבם הכספי כשהם שוקלים להביא ילד נוסף", הוא אומר. "מצד שני, הנורמות שתומכות בפריון כל כך חזקות אצלנו, שהחשיבות של הגורמים האחרים יותר מצומצמת. אם במדינות מפותחות אחרות הם האיצו את מגמת הירידה בהיקף הילודה, אצלנו הם אולי יחסמו עלייה, אבל אופתע מאוד אם תהיה ירידה משמעותית. אופתע גם אם יהיה 'בייבי בום'. באוכלוסייה הערבית, לעומת זאת, אנחנו רואים בעשור האחרון ירידה חדה בפריון".
שירותי הבריאות ובריאות הנפש
"במהלך המשבר התחזקה הדעה שכדאי שישראל תשקיע יותר בהרחבת השירותים בקהילה, ולא בהכרח בבתי החולים", כתבו אנשי מרכז טאוב. "הטיפול בקהילה בהובלת קופות החולים, שהופקדו על מבצעי הבדיקות והחיסונים, התגלה כהצלחה גדולה. בנוסף, הנהיגו הקופות אספקת שירותי בריאות מרחוק באמצעות ייעוץ טלפוני של צוות רפואי. אם השימוש ברפואה מרחוק יימשך גם בחלוף המשבר, תהיה לכך השפעה חשובה על זמני ההמתנה ועל איכות השירות. הרחבה של שירותי הרפואה מרחוק, הטיפול בקהילה ואשפוזי הבית יעזרו להתגבר על כמה חסרונות נוכחיים של המערכת".
סוזי פת-בנבנישתי, מנכ"לית מרכז טאוב, מאמינה שהמדינה צריכה להשקיע במיוחד בשירותי בריאות הנפש. "יש פה בעיה רצינית, שחייבים לשים לב אליה מיד", היא אומרת. "זה שהמגפה נגמרה, לא אומר שהחרדות והדיכאונות נגמרו, וזה משפיע על יכולת התפקוד של האנשים. חייבים לדאוג לילדים ולבני הנוער, שחייהם השתנו, וכן להורים, שמתקשים לטפל בילדיהם כשהם במצבי לחץ, דיכאון או חרדה. עוד לפני הקורונה הייתה בעיה רצינית בתחום האבחונים והטיפולים הפסיכיאטריים: זמני ההמתנה היו ארוכים מדי. הבעיה החמירה עם פרוץ המגפה".
מנכ"לית מרכז טאוב: "זה שהמגפה נגמרה, לא אומר שהחרדות והדיכאונות נגמרו, וזה משפיע על יכולת התפקוד של האנשים. חייבים לדאוג לילדים ולבני הנוער, שחייהם השתנו, וכן להורים, שמתקשים לטפל בילדיהם כשהם במצבי לחץ, דיכאון או חרדה"
על פי סקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנובמבר האחרון, 30% מהישראלים בני 21 ומעלה דיווחו שמצבם הנפשי הורע במהלך המשבר (בהשוואה ל-20% בסקר שנערך במאי). 19% מהנשאלים דיווחו על דיכאון, 21% דיווחו על בדידות, ו-37% על חרדה. סקר שערך באוקטובר אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות הראה כי בזמן הסגרים חל גידול במספר הפניות לטיפול נפשי: בסגר הראשון הייתה עלייה של 7% במספר הפניות בהשוואה לאותה תקופה בשנה הקודמת, ובסגר השני – עלייה של 20%. כ-56% מהמרפאות דיווחו על עלייה במספר המטופלים שפניותיהם כללו תוכן אובדני או מחשבות אובדניות.
החוקרים מעריכים שהבעיות הנפשיות יימשכו גם אחרי שהמגפה תחלוף, ושהצורך בשירותי בריאות הנפש הציבוריים ילך ויגדל, כך שזמני ההמתנה יתארכו עוד יותר. כדי לקצר אותם, הם מציעים להגדיל את המשאבים בתחום מבחינת כוח אדם, העלאות שכר, תמריצים ללימודי פסיכיאטריה והגברת המודעות לפתרונות מיידיים קיימים כמו קווי תמיכה טלפוניים.
אנשי מרכז טאוב גם סבורים כי העובדה שהציבור נרתע מלפנות לקבלת טיפול בתקופות של סגרים ושיעורי הדבקה גבוהים, הורידה את מספר הבדיקות האבחנתיות של מחלות קשות, מה שעלול לגרום להשפעות ארוכות טווח, כולל תחלואה קשה יותר עקב אבחון מאוחר ורשימות המתנה ארוכות.