הפונה הצעיר ביותר למרפאת הילדים המיועדת לקהילה הטרנסג'נדרית היה רק בן ארבע וחצי. על אף שהוא עדיין בגן ילדים, הגיעו איתו הוריו למקום כדי להתייעץ לגבי הליך של התאמה מגדרית. עם זאת, מדגישים במרפאה, לילדים לפני גיל ההתבגרות לא מוצע טיפול תרופתי או הליך רפואי אחר, אלא רק ליווי טיפולי להורים ולבני המשפחה.
"הגיל הממוצע של הפונים אלינו לראשונה הוא 15 עד 16", מסביר ד״ר אסף אורן, מנהל מרפאת ילדים ונוער טרנסג'נדרים בבית החולים דנה-דואק לילדים שבאיכילוב. "מדי פעם הורים פונים אלינו גם בקשר לילדים צעירים יותר, לשמוע מה יש למרפאה שלנו להציע. מדובר בילדים שמגיל מאוד צעיר מרגישים שלא נולדו בגוף שמתאים להם וכבר מבטאים את זה בכל מיני צורות, למשל בדרך שבה הם מדברים, בצורת הלבוש או בפעילויות מועדפות שאופייניות יותר למגדר שאיתו הם מזדהים. אנחנו נתקלים גם במקרים של קושי לקבל אותם מצד הסביבה, מה שמתבטא גם במצוקה נפשית שעלולה לבוא לידי ביטוי בחרדה ודכאון בגיל צעיר".
גם אצל בוגרים ובוגרות, המצב דומה. מנתוני המרפאה הגדולה ביותר בישראל לקהילה הטרנסג'נדרית שבבית החולים איכילוב בתל אביב, שנחשפים כאן לראשונה, מתברר כי מספר הפניות לטיפול עולה. ועדיין, למרות ההתקדמות והמודעות המוגברת לתהליך לשינוי מין ולהתאמה מגדרית, רופאי המרפאה מזהירים: הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל עדיין מתמודדת עם קשיים רבים, ומועדת למשברים, חרדה, דיכאון ואף אובדנות.
על פי הנתונים שנוגעים לכ-1,000 מטופלים במרפאה מאז שנת 2003: 50% היו גברים טרנסג'נדרים שפנו להתחלת טיפול הורמונלי, 40% נשים טרנסג'נדריות ו־10 אחוזים: ג'נדרקוויר, כלומר שאינם מגדירים את עצמם כגברים או נשים.
מנתוני מרפאת הילדים לקהילה הטרנסג'נדרית, שנפתחה ב-2013, עולה כי עד כה פנו אליה 311 נערים ונערות הו־60% מהם התחילו בטיפול הורמונלי. 64% מהמטופלים הילדים הם בנים טרנסים והיתר בנות טרנסיות. רוב הפונים הגיעו מהעיר תל אביב כשלמקום השני הגיעה פתח תקוה. מבין המטופלות הטרנסג'נדריות: 85% מביניהן הקפיאו זרע בטרם החלו בתהליך, כשהצעירה שבהן הייתה בת 11 שנים בלבד.
לעומתן, רק 35% מהנערים הטרנסג'נדרים עברו הקפאת ביציות, שהצעיר שבהם בן 13.
"הקפאת ביציות כרוכה בהליך כירורגי מסובך ויקר שאינו ממומן על ידי משרד הבריאות", מסבירה ד״ר איריס יעיש, מנהלת המרכז לרפואה מגדרית - בריאות טרנסג'נדרים באיכילוב, את הפערים. "לעומת זאת נשים טרנסיות צריכות רק לתת זרע, שזה תהליך הרבה יותר פשוט".
ד"ר יעיש מספרת כי כשהגיעה למכון לפני עשר שנים, העיסוק בתחום היה עדיין ראשוני. "אבל זה נושא שתמיד ריתק אותי, למרות שאתה לא מטפל בחולים, כי זו לא מחלה. ברמה האישית, כל מפגש עם כל מטופל או מטופלת שמגיעים לנו הוא מרתק כי זה סיפור חיים, ולא בן אדם שיושב מולך עם בדיקות מעבדה".
דניאל ברוש בן ה־29 טופל במרפאה הטרנסג'נדרית באיכילוב לפני כשלוש שנים, כשהחל להתעניין בתהליכים להבאת ילד לעולם. "מאחר שעברתי ניתוח לשינוי מין, אין לי רחם", הוא מסביר. "עם זאת, נותרה לי שחלה אחת לבקשתי, לאחר הניתוח, ולאחר שבע שנים שבהן קיבלתי הורמונים באופן סדיר, החלטתי לעשות הפסקה כדי לעבור שאיבת ביציות. התוצאה הייתה טובה מאוד, ומשחלה אחת הצליחו להוציא 22 ביציות ומתוכן הצליחו להפרות עשרה עוברים. אני ואשתי פנינו לפונדקאות בחו"ל מאחר ובישראל לא הסכימו לבקשה שלנו, ואנחנו מצפים לזוג תאומים שאמורים להיוולד בעוד שלושה חודשים.
3 צפייה בגלריה
דניאל ברוש. "מקום שהוא פרינדלי ואנחנו יכולים להרגיש בו בטוחים, וגם לגוף שלנו"
(צילום: דנה קופל)
"הגישה במרפאה באיכילוב מאוד מותאמת", אומר ברוש. "כשבן אדם מגיע לבדיקת אולטרה סאונד וגינלית כי הוא לא עשה ניתוח תחתון, למשל, צריך גם לדעת איזה שאלות לשאול. צריך להכיר את האוכלוסייה הזו ולדעת שיש אוכלוסייה שמתנהגת מינית קצת אחרת ושהאיברים שלה הם לא בהכרח מה שרוב הרופאים מכירים. זה נוגע כמובן גם בכל ההקשר של פוריות. אנחנו מחפשים גישה שהיא חיובית, מקום שהוא פרינדלי ואנחנו יכולים להרגיש בו בטוחים, וגם לגוף שלנו".
3 צפייה בגלריה
ד''ר הדר אמיר לוי. "בעבר טרנסים וטרנסיות לא חלמו להיות הורים, ואילו היום אנחנו רואים מציאות אחרת לגמרי"
(צילום: דוברות איכילוב)
ד''ר הדר אמיר לוי, רופאה וחוקרת בכירה ביחידה להפריה חוץ גופית באיכילוב, מסבירה גם בתחום הפוריות בקהילה הטרנסית, חל שינוי מהותי. "זו מרפאה שמכוונת רק לקהילה הטרנסית, ולכן כל הצוות הוא טרנס פרינדלי לחלוטין. למשל מעקבים במהלך ההפריה החוץ גופית, באוכלוסייה הזו נעשה זאת דרך הבטן ולא דרך הנרתיק. בעבר טרנסים וטרנסיות לא חלמו להיות הורים, ואילו היום אנחנו רואים מציאות אחרת לגמרי. זה נמצא בשיח וזו אפשרות שעולה. יש עלייה משמעותית בכל מה שקשור להורות, ומגילאים מאוד צעירים. כבר בגיל 10 עד 13 חושבים על שימור זרע והקפאת ביציות".
