מאז פרוץ מגפת הקורונה העולמית, חווים בכל העולם - וגם כאן בישראל - ירידה משמעותית בשיעור התחסנות תינוקות וילדים. הסיבה לכך היא החשש של הורים להגיע למרכזים רפואיים, בשל הפחד להידבק בקורונה. עם זאת, התוצאה עלולה להיות קטסטרופלית, ומפניה הזהיר לאחרונה גם ארגון הבריאות העולמי והמרכז האמריקני לבקרת מחלות: התפשטות מגפות ענק, שיובילו לתחלואה עצומה, לתמותה ולקריסת שירות הרפואה.
מגפה שכזו נחוותה כבר לפני שנה בישראל - החצבת. אלפים נדבקו במחלה הקשה, שעלולה לגרום לנזק מוחי גם 13 שנים לאחר ההדבקה. בזכות מבצעי החיסונים האגרסיביים, חוסנה מרבית האוכלוסייה בישראל, ושיעור התחלואה בישראל צנח במאות אחוזים בשנה האחרונה.
בנוסף, חשוב לזכור שחיסוני הילדים מתבצעים בתחנות טיפת חלב המופרדות מהמרפאות, כך שהחשש מפני חשיפה לחולי קורונה הוא מיותר, בפרט אם אתם ממוגנים במסכה ושומרים על ריחוק חברתי. קופות החולים גם דואגות לתורים מרווחים, כדי לצמצם למינימום את התקהלות ההורים.
אז אלו חיסונים ניתנים בישראל, מפני מה הם מגינים, מתי נותנים אותם ולמשך כמה זמן נשמרת ההגנה החיסונית? הנה כל מה שאתם ההורים חייבים לדעת, כדי לא לפספס אף חיסון:
פוליו
נגיף הפוליו שייך לקבוצת נגיפי המעיים "אנטרו-וירוסים". רוב האנשים הנדבקים בנגיף סובלים אמנם ממחלה קלה וחולפת של חום, כאבי ראש, כאבי גרון, הקאות ושלשולים, אך כ-2% מהנדבקים יחלו במחלה ויסבלו משיתוק שרירים שלרוב אינו חולף. שיתוק זה יכול להיות בכל שרירי הגוף כולל הגפיים ושרירי הנשימה, ועלול להוביל לנכות לכל החיים ואף למוות. אלה שנדבקו בנגיף עלולים לפתח החמרה של חולשת השרירים גם שנים לאחר שנדבקו, במצב הקרוי "תסמונת פוסט-פוליו".
לפני שחיסון הפוליו פותח, מאות אלפים נדבקו ברחבי העולם בנגיף, בהם אלפי ישראלים שהפכו למשותקים או שמצאו את מותם. בזכות חיסוני הפוליו מחלת הפוליו נעלמה מהעולם ומישראל. בשנים 1954-1950 היו בישראל 4,700 מקרים של חולים בפוליו ומתוכם 760 נפטרים. בעקבות הכנסת חיסון ב-1957 ירד היקף התחלואה באופן משמעותי. משנת 1989 לא הייתה תחלואה כלל בישראל.
המופילוס אינפלואנזה B
לפני שהחיסון Hib כנגד חיידק ההמופילוס אינפלואנזה פותח, החיידק היה אחד מהגורמים העיקריים לדלקות ריאות, זיהומים בדם ודלקת קרום המוח בתינוקות ובילדים. בארה"ב חלו כ-20 אלף בני אדם מדי שנה, שני שלישים מהם בדלקת קרום המוח, ושליש בזיהום קטלני בדם, דלקת ריאות או זיהום של הלוע. אחד מכל 200 ילדים אמריקאים מתחת לגיל חמש נדבק בחיידק, 600 מתו כל שנה מדלקת קרום המוח, הניצולים האחרים נותרו עם נכויות קשות שבהן חירשות או פיגור שכלי.
מאז שפותח החיסון בדצמבר 1987, מקרי ההדבקה צנחו בשיעור של 98 אחוז. בין השנים 1998-1994 פחות מעשרה מקרי תחלואה קשים דווחו שם. משנת 1994 נכנס החיסון נגד חיידק ההמופילוס אינפלואנזה זן b לתוכנית שגרת החיסונים בישראל. מאז ירד מספר החולים בדלקת קרום המוח מחיידק זה מ-200 בשנה לפחות מ-10 בשנה בלבד.
כיום, המחלה כבר לא נראית כלל בעולם הרפואה, וגם רופאי הילדים החדשים אינם מכירים אותה. החיסון נמצא בשגרת החיסונים, ועל פי הידוע הוא מגן למשך שנים ארוכות.
שעלת
מחלת השעלת לילדים ולמבוגרים מלווה בסבל רב והתקפי שיעול, אולם אצל תינוקות מדובר במחלה קשה ומסכנת חיים. לפני עידן חיסוני השעלת, כמעט כל הילדים נדבקו במחלה. בארה"ב הגיע מספר מקרי התחלואה ל-150 עד 260 אלף בשנה, 9,000 מהם מתו.
במהלך שנות ה-70 עלו חששות בציבור מפני בטיחות החיסון לשעלת, ועקב כך חלה ירידה משמעותית בשיעור המתחסנים בבריטניה. כתוצאה מכך נרשמו מעל 100 אלף מקרי הדבקה ו-36 מקרי מוות. ביפן השימוש בחיסון לשעלת צנח ב-80% בשנת 1974 ול-20% בשנת 1979. כתוצאה מכך התפרצה המחלה שם בשנת 1979 שהביאה למעל 13 אלף מקרי הדבקה ו-41 מקרי תמותה.
מחלת השעלת נגרמת על ידי החיידק בורדטלה פרטוזיס הגורם למחלה שמתבטאת בהתקפי שיעול קשים, המלווים בהאדמה ותחושת חנק. המחלה עלולה להימשך מספר חודשים. הטיפול האנטיביוטי בתרופות ממשפחה שנקראת "מקרולידים" אינו מרפא אלא מונע את ההדבקה מהחולה לסובבים אותו. בתינוקות מדובר כאמור במחלה מסכנת חיים, שעלולה לגרום גם למוות.
החיסון נמצא בשגרת חיסוני טיפת חלב הוא מגן למשך 5 עד 10 שנים. החיסון ניתן גם לנשים בהריון, כיוון שהנוגדנים הנוצרים בגופה של האישה ההרה עוברים לעובר ומגנים עליו בחודשי החיים הראשונים, בהם המחלה נחשבת למסכנת חיים. חלק מהמומחים ממליצים כיום גם לאבות המצפים לתינוק להתחסן כדי להגביר את ההגנה החיסונית למנוע את הדבקתו של הרך הנולד.
אדמת
בעוד שמחלת האדמת היא קלה אצל ילדים ומבוגרים, מעל 90 אחוז מהתינוקות שנולדו לאמהות שנדבקו באדמת במהלך הטרימסטר הראשון להיריון, יסבלו מתסמונת אדמת מולדת, הגורמת למומי לב, קטרקט, פיגור שכלי וחירשות.
בשנת 1964, לפני שחיסוני האדמת נכנסו לשגרה בארה"ב, התפרצה מגפת אדמת שגרמה ל-20 אלף מקרי "תסמונת אדמת מולדת". 2,100 תינוקות מתו ו-11,250 נשים הפילו את עוברן. מתוך 20 אלף התינוקות שנולדו עם תסמונת האדמת המולדת, 11,600 סבלו מחירשות, 3,580 מעיוורון, ו-1,800 לקו בפיגור שכלי.
בשנות ה-70 בישראל, האדמת הייתה אחת המחלות הנגיפיות הנפוצות ביותר, ובשנת 1972 הגיע היקף המקרים לשיא של 30,000 חולים. החל משנת 1973 החיסון נכלל בתוכנית חיסוני השגרה בילדוּת. החל משנת 1994 מומלץ על שתי מנות חיסון לכל ילד. משנה זו ירד מספר החולים לפחות מ-10 מקרים בשנה. אדמת מולדת לא דווחה במדינת ישראל משנת 1993.
אם חיסוני האדמת ייפסקו, תצנח החסינות לאדמת והמחלה תשוב ותדביק נשים הרות, שתלדנה תינוקות הסובלים מתסמונת האדמת המולדת. פירושו של דבר, שיתרחשו בכל מדינה עשרות אלפי מקרי חירשות, פיגור שכלי, עיוורון או מוות תוך-רחמי.
חצבת
מגפת החצבת, כאמור, התפשטה מאוד בעולם כולו וגם בישראל באחרונה, כשהפחד המשמעותי ביותר הוא מהפגיעה המוחית המופיעה לאחר שנים ארוכות. מדובר במחלה זיהומית חמורה המתבטאת בשיעול, נזלת, חום גבוה, פריחה אופיינית, נגעים בחלל הפה ודלקת בלחמית העין. לאחר תקופת דגירה, שאורכת שמונה עד 12 ימים מרגע ההדבקה ובמהלכה מתפשט הנגיף בגוף, מתחיל השלב הראשון (פרודרום), הגורם לעליית חום, דלקת עיניים, רתיעה מאור (פוטופוביה), נזלת ושיעול.
אצל 70-50 אחוזים מהחולים יופיעו נגעים אדומים-כחולים על החלק הפנימי של הלחיים ובחלל הפה. אלה נגעים יחודיים למחלה, הקרויים "נקודות קופליק". נגעים אלה עלולים להתפשט אל השפתיים, החניכיים, החיך, העפעפיים והנרתיק.
הפריחה מתחילה סביב המצח, בסמוך לקו השיער, מאחורי האוזניים ועל הצוואר ומתפשטת מטה אל עבר החזה, הבטן והרגליים - עד הקרסוליים. בתוך כשבוע הפריחה נסוגה, אולם השיעול עשוי להימשך עד עשרה ימים. במקרים חמורים מופיעות בלוטות לימפה מוגדלות.
ילדים מתחת לגיל 5 או מבוגרים מעל גיל 20 עלולים להימצא בסכנת חיים ממשית אם נדבקו וחלו. הסיבה העיקרית למוות מהמחלה היא דלקת ריאות, שנובעת מחיידקים שתוקפים את הריאות וגורמים לזיהום משני.
הסכנה הקטלנית מכולן היא סיבוך של החצבת הקרוי SSPE, דלקת כלל-מוחית כרונית שכמעט תמיד מסתיימת במוות. הדלקת הזו פורצת בין 7 עד 13 שנים מרגע ההדבקה, לאחר שהנגיף הופך בדרך לא ברורה לאלים במיוחד, גורם להרס תאי המוח ולמוות אצל כל החולים.
כיום אין כל תרופה לחצבת. אנטיביוטיקה פועלת רק נגד חיידקים, ולכן אינה משפיעה על נגיף החצבת כלל. טיפולים אנטי-ויראליים (כמו אלה המשמשים במחלות ההרפס או האיידס) נמצאו כלא יעילים. הטיפול היחיד הוא תמיכתי: עירוי נוזלים וטיפול בסיבוכי המחלה. מכאן החשיבות העיקרית היא במניעת המחלה הקשה.
החיסון נגד חזרת, חצבת ואדמת מכונה MMR והוא חלק מחיסוני השגרה בטיפת חלב. החיסון ניתן בהזרקה תת-עורית בשתי מנות - הראשונה בגיל שנה והשנייה בגיל 6. החיסון נמצא בטוח לחלוטין. הוא עלול לגרום לעלייה קלה של חום הגוף שישה עד 12 יום מרגע החיסון, לעתים בליווי פריחה קלה - שנעלמת. על פי הידוע החיסון לחצבת בשתי מנות, מגן מפני המחלה למשך עשרות שנים.
אבעבועות רוח
עד 2008 הייתה מחלת האבעבועות רוח אחת מהמסוכנות שיש, שגרמה לשיעור גבוה של סיבוכים ובהם דלקת קרום המוח ומוות. שיעור התמותה אז מהמחלה עמד על 1 לכל 100 אלף נדבקים. עם כניסת החיסון כנגד אבעבועות רוח לשגרת החיסונים בישראל באותה השנה, הפכה המחלה לאחת הקלות. מכ-500 נגעים בכל הגוף, חלקם מזוהמים, גורמת כיום המחלה לכ-20 נגעים בלבד, וללא סיבוכים.
אלא שההתנגדות לחיסונים החלה להעלות מחדש את שיעור התחלואה. בשנת 2012 דווחו 1,492 מקרי הדבקה באבעבועות, בשנת 2015 עלה מספר החולים ל-1,795 מקרים, ובשנת 2016 דווחו 2,398 חולי אבעבועות רוח. מספר המקרים האמיתי הוא כנראה גבוה הרבה יותר, כשרק חלק מהמקרים מדווחים למשרד הבריאות. בשנתיים האחרונות חלה ירידה קלה במספר הנדבקים.
נגיף הוריסלה הגורמת לאבעבועות, מדביק כמו מרבית הוירוסים, דרך הפרשות רוק, או מגע ישיר עם הפצעים. החיסון ניתן כיום כחלק משגרת החיסונים בטיפות החלב, והוא מגן למשך כ-10 שנים, בעיקר מסיבוכי המחלה. גם אם הילד נדבק בנגיף הוריסלה, הוא ילקה במחלה קלה מאוד שחולפת מאליה ואינה מסוכנת.
טטנוס
מחלת הטטנוס היא אחת הקטלניות שיש. חיידק ה-"קלוסטרידיום טטני" נפוץ באדמה, באבק, ואפילו בצואת בעלי חיים. החיידק עמיד ביותר לחום ולחומרי חיטוי. בשנים 1926-1922, דווחו 1,314 מקרי טטנוס בשנה בארה"ב. בשנות ה-40 המאוחרות, הוצג לראשונה חיסון האנטי-טטנוס, והמחלה הלכה והתמעטה. לקראת סוף שנות ה-90, דווחו רק 45 מקרי טטנוס בארה"ב.
אבל מחלת הטטנוס ממשיכה להיות שכיחה מאוד בעולם השלישי: כל שנה הורגת המחלה 300 אלף תינוקות ו-30 אלף יולדות שלא חוסנו. לאחרונה דווח על מקרי הדבקה רבים בקרב נרקומנים.
המחלה הנגרמת על ידי פציעה של חפץ כמו מסמר או זכוכית, או אף נשיכת בעלי חיים, גורמת לנוקשות והתכווצויות השרירים. הלוע ננעל והתוצאה היא חנק, התכווצויות, שברים ותרדמת. כ-30% מהחולים ימותו. נגד המחלה אין תרופה, והדרך היחידה להינצל היא באמצעות החיסון.
החיסון ניתן לילדים בטיפת חלב ובבית הספר, וגם למי שלא חוסן בחמש השנים האחרונות ונפצע עם חתך מדמם, או סבל מכוויה. את החיסון במקרים כאלה צריך לתת תוך 48 שעות מרגע הפציעה. על פי הידוע, החיסון מגן למשך 5 עד 10 שנים.
חזרת
לפני עידן החיסונים, חזרת הייתה אחד הגורמים המרכזיים לחירשות בילדים, כאשר אחד מכל 20 אלף נדבקים איבד את שמיעתו. חזרת היא לרוב מחלה ויראלית קלה, אך במקרים מסוימים היא עלולה לגרום לפגיעה באשכים ולעקרות, דלקת במוח ובמערכת העצבים, שיתוק, התכווצויות ופגיעה מוחית. בקרב נשים הרות עלול הנגיף לגרום גם להפלות.
בשנת 1964 דווחו 212 אלף מקרי חזרת בארה"ב. לאחר הצגת החיסון נגד חזרת בשנת 1967, צנחו דרמטית שיעורי התחלואה, כשבשנת 1998 מספר המקרים המדווחים הגיע ל-606 בלבד. החיסון לחזרת נמצא גם הוא כחלק מחיסוני השגרה בטיפת חלב, והוא מגן למשך שנים ארוכות.
דיפתריה
קרמת, או בלעז דיפתריה, היא מחלה קשה ביותר הנגרמת מרעלן המיוצר על ידי קורינבקטריום דיפתריה. החיידק "מתיישב" באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. במקום נוצר פצע פתוח עליו מצטברים תאים מתים ההופכים למעין קרום מדומה. הדלקת והנפיחות המתפתחות סביב הקרום יכולות לגרום לחנק. החיידק מפריש רעלן הפוגע בשריר הלב ובמוח. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובחום גבוה. החיידק מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור החיידק לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. הסיכון לאדם לא מחוסן לחלות לאחר חשיפה לחיידק, גבוה מאוד. שיעור התמותה מהמחלה גבוה.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת, דיפתריה הייתה אחד מגורמי התמותה העיקריים בילדים. בשנת 1921, דווח על 206 אלף מקרים ו-15,520 מתים כתוצאה מהחיידק. עם הצגת החיסון נגד דיפתריה בשנת 1923, צנחו מקרי ההדבקה באופן משמעותי. בשנים האחרונות, נעלמה המחלה כמעט כליל מהעולם המערבי.
בשנת 1952 דווחו בישראל 2,500 מקרי דיפתריה. החל מהכנסת החיסון לישראל בשנות ה-50, ירד שיעור התחלואה משמעותית, כאשר מקרה הדיפתריה האחרון שאובחן בישראל היה בשנת 2000.
אף שמחלת הדיפתריה נדירה במדינות העולם המערבי, היא עדיין מהווה איום: המחלה שכיחה במדינות עולם שלישי שם לא מתקיימים חיסוני שגרה. למדינות אלה מגיעים מטיילים מכל העולם, שעלולים להפיץ בקלות את החיידק. ללא חיסון תצוץ שוב המחלה, ותגרום למותם של אלפים כל שנה.
החיסון ניתן כחלק משגרת החיסונים בטיפת חלב בזריקה, והוא מגן למשך כ-10 שנים.
הפטיטיס B
מעל 2 מיליארד בני אדם ברחבי העולם נגועים בנגיף ההפטיטיס B, מתוכם 350 מיליון יישארו נשאים שעלולים להדביק אחרים, באמצעות יחסי מין או מגע עם דם. מיליון מאלה ימותו כל שנה ממחלות כבד וסרטן הכבד.
בישראל חיים מעל 210 אלף חולים בהפטיטיס B. החל בשנת 1992 מונהג בישראל חיסון שגרתי נגד הנגיף. לפני השימוש בחיסון, נדבקו כל שנה ילדים רבים מאחד ההורים או מבן בית אחר בשנות חייהם הראשונות. כ-90% מהנדבקים בנגיף מתחת לגיל שנה, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלת כבד כרונית.
החיסון להפטיטיס B הניתן מיד לאחר הלידה ובמשך הילדות, הצליח להפחית דרמטית את שיעורי התחלואה והסיבוכים. חשיבות ההתחסנות כבר בגיל ינקות היא רבה דווקא משום שתינוקות שנדבקים בנגיף, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לתחלואה קשה מאוד בבגרות ולסיכון מוגבר לתמותה.
החיסון לדלקת כבד נגיפית ניתן בשלוש מנות במהלך הביקורים בטיפת חלב, וגם בעת הגיוס לצה"ל. החיסון מגן למשך כ-5 עד 7 שנים.
פנאומוקוק
חיידק הגורם לדלקות ריאות וזיהומים בדם. לחיידק זנים רבים, כשנגד השכיחים שבהם מגן החיסון. הוא ניתן בזריקה לשריר לתינוקות כחלק משגרת החיסונים, לאוכלוסיות בסיכון וגם למבוגרים מעל גיל 65. בארצות הברית החיסון ניתן גם למעשנים מעל גיל 19, בשל הסיכון המוגבר אצלם לדלקת ריאה קשות. על פי הידוע, החיסון מגן למשך כ-10 שנים.
מנינגוקוק
החיידק האלים מנינגוקוק (שלו מספר זנים, שהשכיח בישראל הוא זן B) גורם למחלה קטלנית ביותר העלולה להוביל לדלקת קרום המוח בתינוקות ילדים, לזיהום בדם ולמוות. הזנים A, C, Y וגם W139 פוגעים יותר בצעירים ומבוגרים. החיסון ניתן בזריקה תת עורית לחיילים בעת הגיוס נגד זנים אלה, ולפני כשנתיים אושר בישראל חיסון נגד זן B, התוקף תינוקות וילדים. החיסון אינו נמצא בסל התרופות אך מסובסד על ידי קופות החולים. החיסון מגן למשך 3 עד 5 שנים, ועל כן לשם הגנה נוספת יש לחזור עליו.
