צפו: ד"ר אילן טל על תיווך החיים לילדים בצל המשבר המתמשך
מתחילתו של משבר הקורונה, ההתמודדות של ההורים עם הילדים ושל הילדים עם המצב, הפכו להיות מוקד שרובנו מתייחסים אליו. ילדים מגיבים באופן משמעותי לשינויים ואנחנו המבוגרים לא תמיד זוכרים או מבינים עד כמה חשוב מה שאנחנו אומרים, איך אנחנו אומרים אותו, ומה שאנחנו לא אומרים.
התקופה הקרובה וגם הנוכחית, המהווה למעשה מצב של שגרה לא שגרתית, היא עוד נדבך בדרך הארוכה שהילדים שלנו צועדים בה איתנו כחלק ממשבר הקורונה. משבר שכרגע נראה שעומד להישאר איתנו עוד זמן רב.
אז מה השתנה ולמה צריך לדבר על הקורונה שוב? אם בתקופת הסגר הקודם, בחודשי מרץ ואפריל, הייתה תחושה שעוד רגע זה נגמר וחוזרים למציאות הרגילה, אנחנו מבינים היום שאי-הוודאות תישאר איתנו לזמן רב. הגבולות בין חופש ולימודים היטשטשו וכעת קיימת אי-ודאות בנוגע לחזרה לבתי הספר. כעת, עלינו לדעת איך לתווך את החיים בצל חוסר וודאות לילדים.
ראשית, מכיוון שהחדשות מתעדכנות לפעמים גם מדי יום, חשוב שמישהו אחד בבית יהיה אחראי להסביר למשפחה מה קורה בעולם ובארץ, כך הילדים יפנו תמיד אליו, ויקבלו מידע לא סותר. רצוי להגביל כמה שאפשר ילדים, וודאי צעירים, מלצפות בחדשות או בתיאור הנתונים שעשויים לעורר פחד. במידה והם כן חשופים יותר, חשוב לבדוק איתם מה הם הבינו, וכיצד זה משפיע על המחשבות והתחושות שלהם - האם עולה שם פחד להידבק? האם עולה פחד שאחד ההורים ידבק או אחד הסבים יחלה וימות?
1 צפייה בגלריה
תקשורת היא המפתח: שיח פתוח על תחושות יאפשר לדעת מה הילדים קלטו והבינו
(צילום: Shutterstock)
כך, שיח פתוח על התחושות מאפשר לנו לדעת מה הילדים שלנו קלטו ומה הם הבינו. תפקיד ההורים הוא לפרש ולהנגיש את המציאות כפי שהיא באמת - כמובן ברמה שמותאמת לגיל הילד. חשוב לציין גם שככל שהילד רך יותר, אי אפשר לשאול אותו ישירות, אלא לשחק איתו את הסיטואציה.
בילדים עשויות לעלות שאלות שונות, שהם ככל הנראה שומעים מהשיח בין ההורים או מהשיח התקשורתי. הם יכולים לשאול את ההורים מגוון שאלות, ביניהן "למה אתם לא עובדים?" או "מתי תחזרו לעבודה?", ואז חשוב מצד אחד לומר את האמת - למשל שזו תקופה שאנחנו לא יכולים לעבוד. עם זאת, חשוב להדגיש בפניהם ששני ההורים הם אלו ששומרים ומסבירים איך להתמודד כדי שלילדים יהיה שקט.
העקרונות שיעזרו לתווך את המצב לילדים
1. התאימו את התוכן לגיל הילד
התיווך של הסיטואציה בכל גיל יהיה שונה. זיכרו שלא משנה מה גילם של הילדים, המצב משפיע גם עליהם. אפילו תינוק בן שנה וחצי חווה שינוי קיצוני בחיים שלו. למשל אם הוא הלך למסגרת גנית קודם ולפתע לא, זה מהווה שינוי משמעותי עבורו. לכן העברת המידע נחוצה וחשובה בכל גיל.
2. הפרידו בין מציאות לדמיון
ילדים משלימים את המידע שחסר להם מתוך הדמיון והפנטזיה. לכן, תמונת המצב שהם מדמיינים יכולה להיות הרבה יותר מפחידה ומאיימת מהמציאות. כשיהיה בידיהם מידע מסודר ומאורגן, לא יהיה להם צורך בהשלמות האלו. בררו עם ילדיכם מה הם כבר יודעים על המצב והשלימו את המידע שחסר להם. הקפידו לומר את האמת בהתאם לרמת ההתפתחותו של הילד, שפתו ומידת הסקרנות שלו. הבירור צריך למעשה לחזור על עצמו כל כמה ימים.
3. שחקו את הסיטואציה
בהתאם לגיל ניתן לספר על המצב באופן סיפורי או באמצעות משחק לדוגמת רופא וחולה או משחק מלחמה. כמו משחק בובות, משחק תפקידים, דיבור על משחק, מחשב ועוד.
4. העבירו מסרים של ביטחון והגנה
המסרים שנעביר לילדים (וזה נכון בכל פעם שאנחנו מדברים על נושא קשה) תמיד יהיו מסרים של ביטחון, הגנה ושמירה עליהם. כלומר, ההורים הם מעניקי הבטחון במצב הנוכחי. לדוגמה ניתן לומר ״אנחנו נשארים ביחד בבית כדי לשמור ולהגן עליכם״.
5. עודדו את תחושת השליטה של הילדים בסיטואציה
כשאנחנו מספקים לילדים מידע על המצב אנחנו בעצם עוזרים להם לחוות את עצמם כמי שיש להם השפעה על הסיטואציה. ניתן לתת להם כלים פרקטיים שיאפשרו חוויה של השפעה ושליטה, כמו שטיפת ידיים או הימנעות מפעולות לא הגייניות. כשילד מרגיש שהוא יכול לעזור לעצמו ולאחרים, מתאפשרת אצלו חווית הגנה עצמית הגורמת לשתף איתנו יותר פעולה.
6. חדדו את המגבלות שלכם
חשוב לקחת בחשבון שהילדים תופסים את הוריהם ככל יכולים, בעיקר כשהם צעירים. אם אחד ההורים נמצא בבידוד משאר המשפחה, הילד בעולמו עלול לחשוב שההורה לא רוצה לראות או לשחק איתו, כי אם היה רוצה - היה עושה זאת. חידוד המגבלות ושימוש במילים כמו "אבא/אמא לא יכולים למרות שרוצים", יגרמו לילד להבין שההורה הוא לא כל יכול, וגם הוא צריך להישמע להוראות. זאת, מבלי לפגוע במיטיבות של ההורה.
הכותב הוא פסיכיאטר מומחה, מנהל מרכז ד"ר טל
