"איבדתי את אבי יממה לפני שילדתי את בתי", מספרת בקול חנוק ליאל ניסני ממיטתה במחלקת הקורונה. "הוא נפטר מקורונה, לא זכה להכיר את הנכדה שלו, ועכשיו גם אני חולה. אני רק בת 29, צעירה, מחוברת לחמצן ובקושי מצליחה לנשום".
ניסני, תושבת נתניה ואם לתינוקת בת שלושה חודשים וחצי, מאושפזת במחלקה פנימית ה' קורונה במרכז הרפואי מאיר בכפר־סבא. מצבה מוגדר קשה, והיא מתקשה לנשום ללא החמצן שאליו היא מחוברת. "אנשים לא מבינים כמה המחלה הזאת מסוכנת", היא אומרת. "כל הגוף שלי כואב, אני סובלת מכאבי ראש קשים ומשיעול חזק. קשה לי לנשום ולדבר".
היא אינה יודעת היכן בדיוק נדבקה, אבל לפני כשבועיים החלה להרגיש רע. "היה לי ברור שמשהו קורה. היו לי כאבי ראש, חום גבוה, סחרחורות, קשיי נשימה. עשיתי מיד בדיקת קורונה שיצאה חיובית. גם התינוקת שלי התגלתה כחיובית לנגיף, למזלנו ללא תסמינים. אחרי שבוע בבית המצב שלי רק הידרדר, הכאבים גברו, איבדתי את חוש הטעם והריח והשיעול התחזק. הבנתי שאני חייבת ללכת לבית החולים".
ניסני מסבירה שלא הספיקה להתחסן משום שהיא מניקה, "ואין עדיין מחקרים ברורים לגבי ההשפעה. ברור שאחרת הייתי הולכת להתחסן, אין דבר יותר טוב מהחיסונים. זה מה שעוזר למגר את התחלואה, ורואים את זה במספרים שיורדים בימים האחרונים".
אביה של ניסני, יצחק, לא הספיק לפגוש את נכדתו. "אני יודעת מה זה לאבד מישהו יקר בגלל הקורונה. אבי נפטר מהמחלה בחו"ל בגיל 77, יממה לפני שילדתי. בגלל הטראומה שמרתי על עצמי יותר, אבל בסוף נדבקתי גם אני. ממש קשה לי להיות פה, מחוברת לחמצן, למרות העזרה הגדולה של הצוות הרפואי המדהים במחלקה. אני מבקשת: תפסיקו להאמין לכל מיני שטויות, החיסון זה הדבר הכי בטוח. לכו להתחסן".
פרופ' יאיר לוי, מנהל מחלקה פנימית ה' במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, הסביר כי מצבה של ליאל מוגדר קשה עד בינוני. "אנחנו כל הזמן עוקבים אחרי מצבה, והיא תזדקק לזמן נוסף בבית החולים עד שתתייצב. יש הרבה צעירים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם שמגיעים למחלקות הקורונה במצב קשה, וחייבים להמשיך ולעודד אותם להתחסן".
