הישראלי הקשיש ביותר נפטר בגיל 117: שלמה (סלאיימן) יהודה הלך לעולמו השבוע בביתו, כשמשפחתו לצידו, לאחר שהותיר אחריו שישה ילדים ועשרות נכדים, נינים ובני נינים.
שלמה סלאיימן ז"ל עלה מתימן בשנת 1949 עם אשתו וארבעה ילדים. שני ילדים נוספים נולדו בישראל. הוא התגורר עם משפחתו בנתניה, ולאחר השירות בצה"ל עסק בחקלאות ונמנה על מקימי הישוב אביחיל.
לפני מספר שנים, נפטרה רעייתו בגיל 94, והוא נותר בגפו. על אף הבדידות, המשך שלמה סלאיימן באורח חייו הצנוע. הוא הלך מדי יום לבית הכנסת, ונחשב לידען רב בהלכות היהדות. "הוא היה צלול עד הרגע האחרון", מספר נכדו, גיל רדיא. "כולם היו באים ושואלים את מילתו, ועשו כדבריו על פי מה שקבע לאחר שהיה מביא לכך סימוכין בכתובים".
ומה סוד אריכות חייו? לדברי נכדו, הוא אכל מעט והיה פעיל כמעט עד יומו האחרון. "הוא היה אוכל בכמויות קטנות מאוד. בבוקר לבן עם פרוסת לחם, בצהריים עוף, דג או ביצה עם אורז, ובערב סלט עם ביצה", מספר רדיא. "סבא היה הולך הרבה מאוד ברגל, וכשעבד היה גומע מרחקים, מאביחיל בקצה הצפוני של נתניה עד ביתו, כשלגבו שק תפוזים".
בחודשים האחרונים, בשל מגפת הקורונה, נאלץ שלמה סלאיימן להסתגר בביתו. "זה עשה לו רע", מספר רדיא. "עד לתקופה הזו, הוא היה הולך לבית הכנסת גם בגיל 116. הוא היה מאוד ענו והיה עושה את הדברים בצנעה, לא רצה שיפארו את שמו, לכן הקהילה כולה אהבה ואוהבת אותו. אבל הבדידות והעובדה שלא יצא מפתח ביתו, תרמו כנראה להידרדרות.
"סבא אהב מאוד את החיים, וכל מי שהתווכח איתו, הוא ניסה לשכנע בטוב טעם, ובנועם הליכות. השתדלנו לעטוף אותו באהבה בימיו האחרונים, עד שנפרד מאיתנו לתמיד".
בשל החג, משפחתו החלה את ימי האבל אתמול. רדיא נולד לדברי משפחתו בשנת 1903, והוא היה ככל הנראה האדם הקשיש ביותר בישראל, ומהקשישים בעולם. על פי הידוע, הגבר הקשיש ביותר בעולם שעודנו חי, הוא סטומינו דה לה פואנטה מספרד, בן 111 שנים ו-246 ימים. האישה הקשישה ביותר בעולם חיה ביפן: קאנה טנקה בת 117 שנים ו-283 ימים.
תעודת הוקרה מהנשיא
השנה קיבל שלמה תעודת הוקרה מנשיא המדינה להגיעו ל-117 שנים, בה כתב רובי ריבלין: "לא קלים היו החיים עבור בני דורך. שנים של משברים, אובדן ומחסור, שנים של שינויים רבים, קשיי קליטה או פרנסה, התחלות חדשות ופרידות רבות. צלחת את כל הקשיים מתוך נחישות, אופטימיות, אמונה ותקווה שאתה עמל ויגע עבור עתיד טוב יותר לדורות הבאים.
"בלעדיך ובלעדי בני דורך, לא היינו זוכים לראות בעינינו את הארץ הזאת הופכת לגן פורח ואת החלום הציוני הופך למציאות קיימת. בשנות חייך הארוכות, קנית חכמה תבונה ודעת, זכית לבנות, לנטוע ולקחת חלק פעיל בתקומת עמנו בארצו"
