"יותר מעשרה ניצולים ממסיבת הטבע אושפזו בכפייה", כך אמר אתמול (ב') עו"ד דניאל רז, ממונה ארצי על תחום אשפוז כפוי בהנהלת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, בדיון שהתקיים בוועדת הבריאות של הכנסת.
בראיון ל-ynet Live הוא מסביר: "כדי לאשפז אדם בכפייה צריך בעצם להוכיח קיומה של מחלה ופסיכוזה וצריך להוכיח שקיימת מסוכנות עובדתית לעצמך ולאחרים, וכמובן גם להוכיח את הקשר בין השניים. הרבה פעמים אנחנו מוצאים שהאשפוז לא מוצדק והיה ניתן לחשוב על משהו אחר".
קראו עוד:
נתקלת בניצולים שביקשו להתאשפז בעצמם או המשפחות ביקשו?
"יש אנשים שמחפשים ורוצים את הטיפול הרפואי והנפשי והם מבקשים בעצמם להתאשפז. חשוב שאנשים יידעו שיש אופציות. יש אנשים שמגיעים למצבים קשים וזה חבל".
עו"ד רז מבהיר כי, "צריך לזכור שאשפוז בכפייה זה מקרה קיצון. אנחנו מדברים על אנשים שצריכים טיפול ואוזן קשבת בצורה פרטנית. אנחנו לא צריכים להגיע למקרים הקיצוניים שאנשים מאושפזים בכפייה. מערכת בריאות הנפש עוד לפני המלחמה הייתה בתת תקצוב, המחלקות היו עמוסות לעייפה אז ברור שמקרים כאלה רק מחמירים את המצב. יש בתי חולים שסגרו בדרום את המחלקות ומצפון ומעמיסים עוד יותר, כשהתנאים במחלקות הם בלתי הולמים בעליל, לכן אני אומר, שצריך לתת טיפול מהיר, נכון ויעיל, כדי לא להגיע למצבים הקשים. גם אם אנחנו רוצים את טובתם של אותם אנשים לפעמים האשפוז בכפייה הוא לא דבר שנצרך. לפעמים הוא גם לא מוצדק משפטית. צפו בשיחה:
ניצולים ממסיבת הטבע אושפזו בכפייה ניצן גינת עו"ד דניאל רז
(צילום: שמוליק דודפור)
מצטרף לראיון ניצן גינת, אחד הצלמים שהיה במסיבה. ספר לנו על מה קרה באותו יום.
"הייתי אחד הצלמים במסיבה. אני ועוד צלם שהיה איתי, רורי, התחבאנו מתחת לבמה כשהתחיל מטח הטילים. בכלל לא הבנו את הסיטואציה, אמרו לאנשים לנסוע במכוניות תוך כדי היירוטים. אנחנו התחבאנו מתחת לבמה ואחרי חצי שעה ניסינו לברוח בנסיעה. עליתי לכביש אחרי 45 דקות ואני שומע ירי מכיוון הנסיעה, מכיוון דרום. נטשתי את הרכב עם מי שהיה לידי והתחבאתי בשדה הפתוח. התעכבנו שם ואז התחיל כאוס מטורף. כולם בורחים לכל כיוון אפשרי.
"אני מחליט שבורחים מזרחה, אנחנו עולים לכביש בחזרה ורואים כבר את הטנדרים של המחבלים מרחוק על הכביש הישר, בורחים ובשלב מסוים מתחיל ירי עלינו. בורחים תחת ירי ומגיע מלאך בשם אוראל עם ג'יפ שהוא היה בעצם אחד הבליינים במסיבה ולקח אותנו ואת כל האנשים שהיו בה בשוחה הזו ורצו תחת הירי".
מתי התחלת למעשה להתמודד עם ההשלכות של מה שקרה אז, קיבלת סיוע נפשי?
"בהתחלה היו מתנדבים בכמה ימים הראשונים, אז יצא לי לדבר עם עו"סית שעשתה לי שיחה בהתנדבות, אח"כ נפתחו המקומות של הנובה, חוות רונית ובבנימינה, ובקיסריה אז אני הולך לשם. יותר קל לדבר עם אנשים שהיו שם ומבינים מה קרה שם. אבל אף אחד לא באמת מסביר, איך לקבל עזרה ממוסדת דרך ביטוח לאומי או משהו שקשור למדינה".
אתה מרגיש שאתה זקוק לעזרה?
"בדרך כלל אני אדם שנרדם מהר, אבל מאז שזה קרה אני לא נרדם בלילות. הלילות שלי כבר לא אותם לילות, המראות, הקולות. היה לי לילה אחד שמרוב תסכול הלכתי למיון. שוחחתי שם עם עו"סית. הם אמרו לי שהתמודדתי "יפה" עם הסיטואציה, אבל אני עדיין אהיה רגיש לכל מיני קולות, זה לוקח זמן. הייתה לי שיחה עם מישהי מקופת חולים דרך ביטוח לאומי במשך 45 דקות. קבענו שיחה לשבוע אחרי זה, אבל אף אחד לא יצר קשר".
עו"ד רז, איזה זכויות מגיעות לניצן?
"במשרד המשפטים אנחנו נותנים מענה טלפוני ופיזי בשטח. אנשים צריכים לראות פסיכולוג בדיוק כמו שאני יכול ללכת לפסיכולוג, ואני מצפה שהפסיכולוג יטפל בי בפרטיות ועם כל המשמעות של זה, כלומר טיפול ארוך טווח. יש מתנדבים שעושים עבודה נפלאה אבל העבודה צריכה להיות של המדינה ועל זה משרד הבריאות ציין בדיון בכנסת אתמול שיש תוכנית לעשות את זה, ואני מברך על כך.
"יחד עם זאת, הייתי בסיור בים המלח, ויש שם בעיות קשות מאוד שצריך לתת עליהן את הדעת. המפונים צריכים לראות גורם טיפולי שיתחיל לטפל בהם, והם צריכים לקבל עדיפות. ניצן ביטא את זה בצורה מאוד ברורה. אני גם שמעתי סיפורים קשים נוספים. זה חשוב מאוד שיהיה טיפול ממוסד".
ניצן מסכם ואומר: "אני מתוסכל מכל המערכת. כל דבר שמשיגים זה דרך מתנדבים. את הרכב שלי גיליתי במקרה, תיק הצילום שלי חזר אליי דרך מתנדבים. כלום לא מנוהל. חוץ מזה שביטוח לאומי העביר את הכסף, יש עוד מלא התחייבויות. צריך לטפל בכל הדברים האלה".
