משה ופניארסקי מעיד על עצמו שהוא מעולם לא עשה משהו נגד רצונה של בתו קורל, אבל ביום חמישי האחרון (7.10) נאלץ לעשות זאת בפעם הראשונה. בעוד הבת מאושפזת ביחידה לטיפול נמרץ של המרכז הרפואי בילינסון בפתח תקווה, מחוברת למכשיר אקמו כשהיא בהכרה מלאה, נאבקת על חייה – הוא נכנס לפייסבוק והעלה את הפוסט הקשה ביותר שפרסם בחייו.
קראו עוד:
"הצילו את קורלי שלי", כתב. "קורל, הבת שלי, בת 28 ומאושפזת בבית חולים בילינסון בטיפול נמרץ. הילדה הכי טובה וחמודה בעולם חייבת בדחיפות ריאות בגודל שלה ובסוג הדם שלה. אני יודע שתרומה של ריאות יכולה להגיע רק מאדם שנפטר, אבל אולי קריאה זו תגרום לכם להירשם לכרטיס אדי לתרומת איברים.
"בעיקר אני רוצה שאם במקרה קרוב משפחה או חבר נפטר, ואתם מכירים את המשפחה, אולי תפנו את תשומת ליבם להצלת חייה של קורל. אני בטוח שקורל בפעם הראשונה בחיי תכעס עליי על פוסט זה, כי עד היום המשפחה הגרעינית שלנו עזרה בכל צרכיה לכל אורך השנים, אבל המצב עכשיו שונה, וכל יום שעון הזמן פועל לרעתה ועלול לגרום למותה".
קורל ופניארסקי, תושבת נתניה, נולדה עם סיסטיק פיברוזיס. "מחלה קשה", אומר אביה משה, מורה לחינוך גופני ומאמן כדורסל, "שפוגעת בריאות ובאברים אחרים ומצריכה טיפולי פיזיותרפיה, אינהלציות ושימוש יומיומי בכדורים ובתרופות. כשהיא נולדה, אמרו לנו שיש לה שנה לחיות. מצבה היה קשה, אבל אשתי פרידה ואני החלטנו שנקדיש את חיינו למענה כדי שהיא תחיה כמה שיותר".
והיא אכן נשארה בחיים, תוך הסתרת מחלתה מהסביבה. חבריה בבתי הספר, במקום עבודתה בעיריית נתניה ובאוניברסיטה - שם סיימה תואר במדעי ההתנהגות בהצטיינות - לא ידעו שמדי יום היא נאלצת ליטול 20 כדורים, ושאחת למספר חודשים מאשפזים אותה בבית חולים. ביוני האחרון מצבה הידרדר, והיא החלה להתחבר לחמצן ביתי באופן קבוע.
פרופ' מוטי קרמר: "מכשיר האקמו שקורל מחוברת אליו, הוא גשר זמני מאוד וצר מאוד. אפשר לשרוד איתו למשך חודש מקסימום, והיא מחוברת אליו כבר שבוע. חייבים למצוא לה תורם"
"לפני חודש גם החמצן הפסיק לעזור, והיא אושפזה בבילינסון", מספר האב. "ביום רביעי שעבר היא ממש גססה לנו מול העיניים. מאז היא מחוברת לאקמו. המצב שלה חמור ביותר, והיא מודעת לו. היא גם יודעת על הפוסט שפרסמתי. אני מתחנן בפני כולם: הצילו את הבת שלי".
לדבריו, הגובה של בתו הוא 1.57 מ', משקלה כ-47 ק"ג, וסוג הדם הנדרש הוא B+ או O. "אני מקווה שבימים הקרובים נקבל תרומה שתתאים למבנה הגוף ולסוג הדם שלה", הוא אומר.
פרופ' מוטי קרמר, מנהל מכון הריאות בבילינסון, מצטרף לתקווה. "מכשיר האקמו שקורל מחוברת אליו, הוא גשר זמני מאוד וצר מאוד", הוא אומר. "אפשר לשרוד איתו למשך חודש מקסימום, והיא מחוברת אליו כבר שבוע. חייבים למצוא לה תורם. אנשים מתים כל הזמן, אבל אין מספיק תרומות איברים. המשפחות מתקשות לתרום. אם תגיע תרומה, נוכל להציל את קורל. מוכרחים לגייס תרומה למענה".
מוסיף פרופ' ירון ברק, מנהל השתלות לב-ריאות בבית החולים: "שעון החול הולך ואוזל. קורל אומנם נעזרת בטכנולוגיה חדשנית ויכולה ללכת, לאכול ולדבר למרות החיבור שלה לאקמו, אבל אם לא תגיע תרומה מתאימה בימים הקרובים - היא לא תשרוד".
