אתם לא לבד: כמעט כולם מרגישים עכשיו מרוקנים וחסרי כוח, כשאנו עדיין בעיצומה של תקופת קורונה בלתי נגמרת, שהתמזגה עם קיץ לוהט ואינטנסיבי, עם חופש גדול שטוב שנגמר אבל מיד קפצנו ממנו לחודש החגים, שבמהלכו מצופה מאיתנו לא רק לבשל ולאכול בלי סוף, אלא גם לחשב מסלול מחדש, אפרופו עונת הסליחות וההתחלות החדשות.
אז איך עומדים בכל הציפיות ומחזירים את החיים שלנו לאיזון, כאשר נדמה שכל מה שאנחנו רוצים זה לזנוח הכל ולנוח?
"אנשים רבים מספרים שהם נטולי אנרגיה", אומרת הנטורופתית ענת אשר, "חלק גדול מהם לא מוצאים איך להרים את עצמם וגוררים עייפות ותשישות כבר תקופה ארוכה. יש אנשים שמאז פרוץ הקורונה לא התאמנו, כי סגרו להם את מכוני הכושר והם לא נרשמו מחדש אחרי שהם נפתחו. יש אנשים שלא עבדו חודשים וקשה להם להניע. יש מי שסובלים מחרדות ומדכדוך כי הם פשוט בפוביה חברתית, בגלל ההשפעה של הסגרים. המעגלים של כולנו הצטמצמו, והשינוי הזה משפיע עלינו. קשה לנו לחזור להמולה. ומי שמרגיש ככה – שיידע קודם כל שהוא לא לבד".
הנטורופתית ענת אשר: "יש אנשים שמאז פרוץ הקורונה לא התאמנו, כי סגרו להם את מכוני הכושר והם לא נרשמו מחדש. יש אנשים שלא עבדו חודשים וקשה להם להניע. יש מי שסובלים מחרדות ומדכדוך כי הם פשוט בפוביה חברתית"
בנוסף, היא אומרת שהקורונה הגבירה את רעשי הרקע שיש לנו ביחסים עם אוכל. ובכלל, בתקופה האחרונה נדמה שאיבדנו את האיזון. "אנחנו מבינים שצריך לשמור על הבריאות, אבל בפועל, בתחילת הקורונה כולנו הפכנו להיות סניף ביתי של מאסטר שף, עם נטייה מוגזמת לאפיית חלות ואוכל פחמימתי ומושחת. השיקוף הכי טוב של זה הוא באינסטגרם, שם רואים את התמונות המוגזמות של האוכל", אומרת אשר, שמתחזקת חשבון עם עשרות אלפי עוקבים, אבל גם רשימת לקוחות כמו בר רפאלי, שלומי שבת (שהגיע לבוסט של חיזוקים לאחר שחלה בקורונה), מור סילבר, דנה זרמון, שיר מורנו, ימית סול ואחרים.
1 צפייה בגלריה
"אגואיזם זו לא מילה גסה. זמן לעצמנו זה משאב חשוב מאוד, כי שכחנו להיות עם עצמנו בלי שאנחנו אמא של, אשתו של, או עובדת של"
(צילום: shutterstock)
אז איך חוזרים לאיזון ומתחילים את השנה כמו שצריך? הנה חמש עצות זהב שהיא נותנת:
תכננו קדימה ותנעצו ביומן: "אם לא נתכנן, שום דבר לא יקרה. אם לא אתכנן את הימים שבהם אני עושה פעילות גופנית, לא אתכנן מה אני הולכת לאכול, ואת זה שהשבוע אני פוגשת לפחות חברה אחת, ולא אתכנן יציאה לים או להליכה בשכונה – שום דבר לא באמת יקרה. מה שננעץ ביומן הופך להיות נקודות שדרכם עובר קו החיים שלנו. מה שלא – פשוט לא קורה אף פעם.
תעיפו מהבית את השתייה הממותקת: "שתייה היא גורם חשוב מאוד בחזרה לאיזון, ולכן חובה שרוב השתייה שלנו תתבסס על מים. הרחיקו מהישג יד את הממותקים והמיצים והשאירו בבית רק מים וסודה. אנשים שותים מיצים ולא מבינים שהם מכניסים לגוף בוסט של סוכר. אדם יכול להישבע, 'אני לא אוכל כלום כל היום', אבל שותה פה מיץ תפוזים ושם קולה ולא מבין למה רמות הסוכר שלו קופצות".
איזון וגיוון: "אוכל צריך להיות מגוון, להכיל את כל אבות המזון, להיראות יפה לעין ולעורר בנו חשק לאכול אותו. מי שרוצה לבחור בשיטת תזונה מסוימת, שתבחר בשיטה שמתאימה לה, אחרת זה לא יחזיק לאורך זמן. חשוב שתזונאים יזכרו לתת למטופלים שלהם הרבה מאוד אופציות בצלחת, כדי לא לשעמם".
"בקורונה למדנו עד כמה יציאה החוצה חשובה לא רק לגוף, אלא גם לנפש, וכולנו הפכנו ספורטאים באוויר הפתוח. ואכן, כל תזוזה היא חשובה. אין ציפייה להתחיל לרוץ מרתון, אלא לעשות מה שאפשר. למשל, ללכת חצי שעה ולספוג תוך כדי גם ויטמין D"
תצאו בחוץ, תעשו ספורט: "בקורונה למדנו עד כמה יציאה החוצה חשובה לא רק לגוף, אלא גם לנפש, וכולנו הפכנו ספורטאים באוויר הפתוח. ואכן, כל תזוזה היא חשובה. אין ציפייה להתחיל לרוץ מרתון, אלא לעשות מה שאפשר. למשל, ללכת חצי שעה ולספוג תוך כדי גם ויטמין D. ומי שישר מתלוננת שחם לה – בשש בבוקר עוד לא חם".
שינה: "זו אחת הבעיות הכי מורכבות. אנשים או ישנים יותר מדי, או לא ישנים בכלל, ולשני המצבים תוצאות זהות של דיכאון, עצבים וחרדה. ברור שגם לשנה הלא־נורמלית הזו יש השפעה על מחזוריות השינה שלנו, אבל מעבר לכך אנחנו כל הזמן צמודים לטכנולוגיה, הולכים לישון מאוחר בגלל הרשתות החברתיות, נזקקים לארוחות לילה כדי 'למשוך', מנשנשים את כל המקרר, ולכו תירדמו אחרי זה. בבוקר אנחנו קמים עייפים ומחפשים שוב אוכל שירים אותנו. הפתרון: פחות טכנולוגיה, ללכת לישון בזמנים קבועים ולא לאכול קרוב מדי לזמן השינה".
תהיו אגואיסטיות: "בתוך הטרפת של השנה וחצי האחרונות, שכחנו את עצמנו. אנחנו עובדים חלק מהזמן מהבית וזה שינוי מבורך, אבל אנחנו עובדים יותר, וכל הזמן, והעומס משפיע על מצב הרוח והאנרגיה – בעיקר אצל נשים שחולשות גם על העבודה וגם על התקתוק של הילדים, מרגישות מותשות ושכחו שהן צריכות גם לנשום ולדאוג לעצמן, ורק אחרי זה יוכלו לדאוג לילדים. לכן, ההמלצה שלי היא להיות אגואיסטיות ולדאוג לעצמנו. ולא, אגואיזם זו לא מילה גסה. זמן לעצמנו זה משאב חשוב מאוד, כי שכחנו להיות עם עצמנו בלי שאנחנו אמא של, אשתו של, או עובדת של".
