תביעה נגד בית החולים ברזילי באשקלון על ביצוע כריתת רחם ביולדת בת 30: בתביעה, שהוגשה באחרונה לבית המשפט השלום בראשון לציון, טוענת ד', אם צעירה, בת 30, שלפני שנתיים, לאחר שילדה את בנה הבכור, הרופאים החליטו לכרות את רחמה לאחר שלקתה בזיהום. לטענת ד', החלטת הרופאים התקבלה בחיפזון, ללא שהיו להם נתונים רלוונטיים מספיקים, ובדיעבד היא טוענת, לא היה צורך בניתוח הקשה הזה עם התוצאה הסופית - היא לא תוכל עוד ללדת.
לטענתה, ההוראה לביצוע הניתוח ניתנה לרופאים מרופא תורן בכיר, דרך הטלפון, כשהוא לא הגיע לבדוק אותה באופן פיזי. לדבריה, על הרופא היה לפחות לכנס מספר רופאים מתחומים שונים להתייעצות בטרם הכריתה. כמו כן, ד' טוענת כי "הרופאים הטעו אותה במחשבה שהיא נמצאת בסכנת חיים ממשית כאשר שיכנעו אותה שאם לא יבצעו את הניתוח, היא לא תשרוד".
חוות דעת רפואית: "לא היה צורך לכרות את הרחם"
ד' ילדה את בנה בבית החולים באשדוד לפני שנתיים. הלידה עברה בהצלחה והבן נולד בריא. אבל, שלושה ימים אחרי השחרור מבית החולים היא חשה ברע וחום גופה עלה. בלילה היא פונתה באמבולנס לבית החולים ברזילי באשקלון. היא סבלה מלחץ דם גבוה ודופק 145. גם כמות כדוריות הדם הלבנות שלה ירדה באופן דרמטי. הרופאים מיד החלו לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה, אבל מצבה המשיך להחמיר.
למחרת היום, אחרי השעה שלוש וחצי בצהריים, הרופא החליט לשנות את סוג האנטיביוטיקה, לאור העובדה שמצבה לא השתפר. אבל, שלוש שעות וחצי אחר כך החליטו הרופאים להכניס את ד' לניתוח לכריתת הרחם.
לתביעה מצורפת חוות דעת רפואית של מומחה למיילדות, שטוען כי לא היה צורך לכרות את רחם האישה כי היא לא הייתה בסכנת חיים מיידית. חוות הדעת קובעת כי כריתת רחם מתבצעת רק במקרה של דמם מאסיבי לא נשלט ומסכן חיים, ואילו לפי הנתונים הרפואיים בתיק הרפואי של ד' היא כלל לא הייתה בסכנת חיים. כמו כן, לא נעשו לה בדיקות רלוונטיות בטרם ניתוח לקביעת רמת הדחיפות לכריתת הרחם.
פרקליטיה של ד', עו"ד גיל וניצן הראל, טענו בכתב התביעה כי לפי המומחה הרפואי, ד' לא עמדה בשום קריטריון המצביע על מצב מסכן חיים, ולא נעשתה לה הערכת מדד SOFA לחומרת המצב ולסיכון לתמותה. לדברי המומחה הרפואי, אם הרופאים היו מבצעים הערכה רפואית לפי מדד זה, היו מגיעים לתשובה שאין צורך בכריתת הרחם.
משרד הבריאות המפעיל את בית החולים ברזילי הגיש לבית המשפט כתב הגנה בו נטען, כי "מדובר באירוע בלתי צפוי שלא היה ניתן למנוע חרף הטיפול המיטבי שד' קיבלה. תסמיניה של ד', מצבה ותוצאות בדיקות שעברה עוררו חשש לזיהום ברחם בעוד מצבה הידרדר תחת טיפול אנטיביוטי, וכל אלו הצדיקו וחייבו כריתת רחם בהתאם לפרקטיקה רפואית מקובלת".
