"הרגשתי שאני יכולה לתפקד יותר טוב בחיים האלה". טל ריבלין
(צילום: שמוליק דודפור. עורך: חן מרקוביץ)
"אני זוכרת שמהרגע הראשון התאהבתי ממש, אפילו אמרתי אז שאני לא יודעת אם הוא אוהב אותי אבל כמה שאני אהבתי אותו", מספרת טל ריבלין, היום בת 36 מתל אביב, על הקנאביס. ריבלין החלה לעשן בצבא. "כשעישנתי הרגשתי קליק בגוף שלי. הכל פתאום התיישב, הכל קיבל משמעות, הכל נהיה יותר קליל. הרגשתי שאני יכולה לתפקד יותר טוב בחיים האלה. היה לי כזה חיוך תמידי על הפנים. הייתי רגועה, מפוקסת. גם כי הרגשתי שהרגשות שכל זמן מתחוללים בגוף שלי, ממש קשה לי להתמודד איתם ביום יום, וכשאני מעשנת, אז הם נעלמים".
היא נזכרת גם בחוסר ביטחון עצמי במערכת היחסים שלה עם מי שבתחילה היה רק ידיד שאיתו עישנה, והפך לימים לבן זוגה ובדרך שהקנאביס עזר לה להתמודד עם הקשר עצמו. "העישון אפשר לי להתמודד עם הקשיים שמגיעים עם מערכות יחסים. כשעישנתי לא היה לי אכפת, ולא ממש עמדתי על שלי, כי כל עוד אני מעשנת הכול בסדר. שום דבר לא היה חשוב ברגע ההוא של העישון".
הקשר שלה עם הקנאביס, לדבריה, היה מערכת יחסים לכל דבר, האהבה הראשונה. "בהתחלה בצבא זה לא היה יומיומי, זה היה בהזדמנויות שיש. אחרי הצבא טסתי לחו"ל עם הבחור ועם חבר שלו וסביב הטיול הזה היה חיפוש אינסופי אחר ההתארגנות. תוך כדי שאני רואה את העולם, אז אתה גם מעשן את העולם הזה".
הכתבה הראשונה בסדרה
"ישראל היא המדינה עם צריכת הקנאביס הכי גדולה בעולם, ההערכה היא ש-27% מהישראלים צרכו קנאביס בשנה האחרונה, כך לפי סקר אחרון שפורסם על ידי האגודה לבריאות הציבור, המבוסס על הצהרה עצמית של אנשים על שימוש אחד לפחות בשנה האחרונה. צ'כיה במקום שני עם 11.4%", כך מסביר ד"ר בן עמית, מומחה בפסיכיאטריה ופרמקולוג, מנהל מרפאת הקנאביס במרכז השיקומי "רעות", אוניברסיטת תל אביב ומתנדב בעמותת "מדעת".
"מדובר בעלייה ניכרת ביחס להערכה של 10.2-7.6% שפורסמה על ידי הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול בשנת 2009 עבור גילי 40-18. לשם השוואה, בשנת 2021 באיחוד האירופי השכיחות של שימוש בקנאביס בשנה האחרונה בממוצע הייתה 7.7% בלבד (לפי The European Monitoring Centre for Drugs and Drug Addiction (EMCDDA) 2021). בעיקר מדובר בשימוש לא רפואי. כנראה ששיעור השימוש בקנאביס בישראל גבוה מאוד ביחס לעולם, ועולה במהירות", אומר ד"ר עמית.
"כשעישנתי הרגשתי קליק בגוף שלי. הכל פתאום התיישב, הכל קיבל משמעות, הכל נהיה יותר קליל. הרגשתי שאני יכולה לתפקד יותר טוב בחיים האלה"
מוניטין חיובי בגלל השימוש הרפואי
לדברי ד"ר עמית, לפי נתוני האיחוד האירופי, כ-110,000 מטופלים הסובלים מהפרעת שימוש בקנאביס פנו לטיפול השנה, בהשוואה ל-57,000 הסובלים מהפרעת שימוש בקוקאין, או 13,000 לממריצים. הגיל הממוצע לפנייה לקבלת עזרה עקב שימוש מופרז בקנאביס הוא 25, מתוכם 84% גברים. לשם השוואה, המספר הכולל של הפונים לקבלת טיפול עקב שימוש באופיאטים, המוכרים לנו כסם "קשה" הרבה יותר, הוא דומה למספר מטופלי הקנאביס.
הוא מסביר כי בעקבות השימוש הרפואי יש לקנאביס כיום מוניטין חיובי, והדבר משפיע על חקיקה וגישה מקלה באופן כללי, שמייצרת לעיתים מבט לא מאוזן ומזניח את הסיכונים הקיימים בשימוש, ובהחלט יש כאלה. "נוכח היקף צריכת הקנאביס, יש כיום במסגרות הטיפול להתמכרויות - בארץ ובעולם - יותר מטופלים הסובלים מהפרעת שימוש בקנאביס הפונים לעזרה מאשר בכל ההתמכרויות האחרות".
אחד המיזמים האחרונים שנוצרו על ידי בני הזוג אילי וד"ר רון לב, שאיבדו את בנם כתוצאה מהתמכרות לקנאביס ולאחר מכן לחומרים נוספים, מציג את התופעה. "ההתמכרות התחילה כבר בתיכון עם שתיית אלכוהול ועישון גראס. חשוב שתבינו, זה לא היה משהו קבוע אלא רק ׳פעם ב...׳ כשכל החבר׳ה נפגשים או כשמבלים במסיבה. וכמובן, המשפט המוכר כל כך, 'כולם עושים את זה'. בתקופת הצבא עומר השתתף במסיבות טבע. שם הריגוש מהגראס כבר לא הספיק ועומר התחיל עם אמ.די.", כותבים ההורים באומץ. דרך המיזם "להאיר את עומר" הם מנסים להעשיר את הידע בנושא.
העישון הפך לקונצנזוס
"ככלל, לקנאביס ולאלכוהול סכנות משלהם, ואנשים שונים עשויים לחוות נזק או תועלת מכל אחד מהם. השאלה אם להתיר שימוש בקנאביס היא שאלה חברתית, ולא רפואית, העוסקת בחופש הפרט. אומר רק שלא מדובר ב'משחק סכום אפס', והקנאביס לרוב לא מחליף אלכוהול, אלא מתווסף אליו, ויש לתת על כך את הדעת", מסביר ד"ר עמית.
בעוד שיש לא מעט המביעים עמדות נחרצות נגד התרת שימוש בקנאביס לכל דורש, ישנם לא רבים שבעד והדבר הפך כמעט לקונצנזוס. "המרואיינים שחושפים את עצמם בכתבות דווקא בעד לגליזציה, אבל הם אומרים כמו ד"ר עמית שיש להכין תוכנית מסודרת לרגע שבו הכל יהיה מותר. "אני מאמין שמתוך נקודת מבט של מזעור הנזק, אם תהיה לגליזציה, כדאי לנצל את הסדרת התחום כדי לנתב משאבים לטיפול בנפגעי הקנאביס ומניעת נזקים, בפרט בצעירים, כשם שבוצע בהסדרת שוק ההימורים בישראל".
לדבריו, "גורמים התומכים בלגליזציה הם מעצם הגדרתם אינטרסנטיים; וחשוב להבין שהאינטרס של תומכי לגליזציה כולל אינטרס כלכלי חזק, שהרי מדובר בשוק של מיליארדים. מאידך, 'האינטרס' העיקרי של רבים ממתנגדי הלגליזציה הוא שמירה על בריאות הציבור. אין מכך רווח כספי. לעיתים נוהגים להאשים את תעשיית התרופות כעומדת מאחורי התנגדות ללגליזציה, אולם עיקר השימוש בקנביס אינו רפואי, ועל כן טיעון זה אינו רלוונטי בעיניי".
"אני יכולה לדמות את העישון לעוגה. הייתה לי את העוגה אבל בין לבין יש את הקרם וזה היה הקרם שלי. לפני שיצאתי, אחרי שחזרתי, זה מה שסידר לי את סדר היום, את השגרה היום-יומית שלי, הוא פשוט שיבץ לי את היום בחלונות של עישון"
"העישון נתן לי כוח להתמודד עם העולם"
בטיול בתאילנד, שלושה חודשים אחרי שריבלין נפרדה מבן זוגה, הקנאביס אפשר לה להתמודד עם הלבד. "זו הייתה המטרה מספר אחת שלי בטיול. לראות איך אני מתמודדת ואיך אני בכלל משיגה (קנאביס) כדי שאני אצליח להתמודד נפשית עם זה שאני עכשיו מטיילת לבד. ככה הרגשתי שאני לא לבד, ושתמיד יש לי מישהו", היא אומרת ומסמנת עם הידיים באופן טבעי את הדרך שבה החזיקה את הג'וינט.
"זה מה שהרגשתי שהייתי צריכה. ההתחברות הזאת עם העולם. אני לא סתם יושבת כאן ומסתכלת על הים או שותה שייק, אני יושבת ואני מעשנת, וזה בעצם נותן לי לגיטימציה ללמה אני יכולה לשבת כאן וזה גם לזמן מוגבל, זאת אומרת ברגע שאני אסיים את כל התהליך של הכנת הג'וינט, אז אני קמה ואני הולכת. היה לי נוח מאוד להישען על הדבר הזה".
את הנוחות הזו היא הרגישה שהיא צריכה לתרגם לחיים האמיתיים אחרי החזרה מהטיול. "הבנתי שאני חייבת להעתיק את השגרה שהייתה לי בתאילנד לשגרת היום-יום שלי, כי בלעדיו אני לא אצליח להתמודד. זה היה כשהכרתי את בן הזוג הנוכחי שלי, ובטיולים לחו"ל כמובן ובעבודות. זה תמיד היה ההכנה לפני שאני יוצאת מהבית או לפני שאני עושה איזו פעולה".
עם השנים היא התחתנה, הפכה לקונדיטורית ואמא לשתי בנות, גרה בתל אביב ועדיין הייתה נשואה גם לקנאביס. "כקונדיטורית אני יכולה לדמות את זה לעוגה. הייתה לי את העוגה אבל בין לבין יש את הקרם וזה היה הקרם שלי. לפני שיצאתי, אחרי שחזרתי, זה מה שסידר לי את היום, את השגרה היום- יומית שלי הוא פשוט שיבץ לי את היום בחלונות של עישון".
הייתה גם הפעם שבה נראה היה שזה ייגמר. "לפני שהיו לי ילדים, בבוקר אחד דפקו בדלת ארבעה שוטרים ונכנסו הביתה, ופשוט התחילו לחפש. הם מצאו את כל השלל שלי. זו הייתה תחושה נוראית. הרגשתי שזיהמתי את הבית שלי. זה גרר משפט ועורך דין, וזה עסק לא זול, ופתאום ההבנה הזו שזה משהו פלילי. נתפסתי ועשיתי עבודות שירות תוך כדי שאני בהריון, שזאת הייתה חוויה בין מדהימה לנוראית. בסופו של דבר, זה לא לימד אותי לקח, ועדיין חזרתי לאותו מסלול".
כמו אחרים, גם היא מעידה, שהיא לא הבינה עד כמה היא תלויה בחומר הזה. "בהתחלה לא חשבתי שאני מכורה. חשבתי שזה חלק ממי שאני ועדיף לכל העולם ולי שאני אהיה באופן תמידי מסטולה. לא רציתי להיות הגרסה שלי בלעדי החומר, רציתי להיות רק הגרסה עם זה, כי הייתי בן אדם כל כך יותר טוב. הייתי מגניבה יותר וקלילה יותר, הייתי יפה הרבה יותר, לפי דעתי".
"הבנתי שאני מפסידה את החיים"
היום היא מבינה שהאמת היא מעט שונה. "היום כשאני בלי, הבנתי שבאמת הייתי תלויה בזה ברמה שהייתי חייבת את זה כל הזמן. הבנתי שזה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות במהלך היום. זה אפילו התגבר במהלך הקורונה. מצאתי את עצמי נעולה בבית עם שתי בנות, כשאחת בת שנה. בן הזוג שלי היה חייב לפרנס בתקופה הזאת וכולנו היינו נעולים בבית וחייבים למצוא שגרה ולשמור על שקט. הבנתי בסופו של דבר שזה לא משבץ לי את היום אלא זה משתלט לי על היום. זה היה כל הזמן".
כמו רבים אחרים כמוה גם היא אומרת שזה לא השפיע על התפקוד היומיומי שלי. "יכולתי לתפקד, ועשיתי פעילויות עם הבנות שלי, אבל הבנתי שאני מפתחת תלות מאוד גדולה בזה. הגיע שלב שלא רציתי לעשות שום דבר חוץ מזה. הבנתי בדיעבד שאני מפסידה את החיים האלה, בזה שאני רוצה כל הזמן לשבת במרפסת המהממת שלי, שבעצם נוצרה לטובת זה, ולא לחיות את החיים האלה באמת".
ההבנה שהיא חייבת שינוי הייתה ברגע אחד. "כשאתה מבין שבסופו של דבר השגרה שלך היא פשוט לשבת כל היום במרפסת ולעשן, אז יש בעיה. הגמילה הייתה מאוד קשה. הייתי עצובה. הייתי יושבת על הספה שלי ומסתכלת על המרפסת, כמו שאני מסתכלת על אהוב ישן שאני לא יכולה לחזור אליו יותר".
אחרי הגמילה היא החלה בצעדים לעבר חיים אחרים. "היום אני מרגישה שאני יכולה. אני לא צריכה כבר את שנת הצהריים כי יש לי פול אנרגיה. נרשמתי ללימודים שמעניינים אותי עם כל החשש של אימהות ועבודה, אני מרגישה שאני אמא טובה יותר, אני מכילה יותר את הבנות שלי רק מהמקום שאני קשובה יותר לעצמי. עכשיו אני רוצה להתחיל להתמודד עם החיים שלי, להתחיל להרגיש את החיים שלי ולחיות אותם בלי מסך עשן. עד עכשיו הקנאביס ניהל לי את החיים והפעם אני רוצה לנהל את החיים שלי".
