מאז פרוץ המלחמה רבים מצאו עצמם עקורים והרחק מהבית, במצב של חוסר ודאות וחוסר שליטה כמעט מוחלט על החיים. במהלך השבועות שחלפו נפגעה מאוד תחושת הרצף, יכולת להחזיק את העבר, לעבד את ההווה ולדמיין את העתיד.
קראו עוד:
כיצד נכון לקיים שגרה?
שגרה, סדר יום שחוזר על עצמו, מסייע להתנהל בתוך מציאות יומיומית. במצבי חירום, השגרה מופרת ותחושת חוסר האונים מציפה. בהקשר של המציאות היום, אני מציעה להתייחס למציאות כשגרת חירום דרוכה ולתת דגש על הצורך בביטחון, בתחושת שליטה ווודאות בשל שינוי בכל אורחות החיים. קורת הגג שמשתנה, החיים בחדר מלון משותף להורים וילדים. חוסר שליטה בזמני הארוחות או בסוג הארוחה שנאכל ועוד ועוד.
ליצור אי של ודאות בתוך האי-ודאות - בימים אלו שבהם הדברים לא דומים לשגרה הטובה והמוכרת ולעיתים כל המעגלים האישי/ הזוגי/ המשפחתי/ התעסוקתי וכו', מתערבבים להם יחד, חשוב לייצר זמנים תחומים וברורים על מנת לייצר יציבות.
צרו שגרה שמתאימה לכם, כמו למשל, לקום בבוקר בשעה קבועה ולהתארגן כאילו מתחילים את היום כבשגרה, חשוב לנסות לשמור על מעגלי זמן קבועים, זמני השכמה, אכילה, פעילות.
"עם הילדים חשוב לשוחח באופן שבו הם מסוגלים להבין, לא משנה מה מידת החשיפה שאתם נוהגים בה במשפחה, חשוב לא לשוחח מעל הראש של הילדים. זכרו שאם אין לילד את המידע הוא מחבר אותו לעצמו"
כמה ואיך צריך לדבר עם הילדים והמשפחה על מה שקורה?
אין נכון או לא נכון. יש מה נכון לכל משפחה. יש סגנונות רבים של תקשורת במשפחה, יש משפחות שדוגלות בשיתוף ובשיח בפתיחות על סוגיות שונות, ויש שמעדיפים להמעיט בשיחות עם הילדים על סוגיות של מבוגרים.
יש כמה נקודות שחשוב לשים אליהן לב:
1. עשייה - עשייה מניעה אותנו לפעולה, מייצרת תפקוד ויוצרת שגרה. חוסר המעש מוביל לעיסוק יתר במלחמה, מעורר לחצים ומגביר את המתח הנפשי. אם ניתן שהילד ייקח חלק בפעילות חברתית חשוב לעודד זאת, באם העשייה היא רק בתוך הבית הזמני או המלון, ניתן לחלק מטלות יומיומיות פשוטות.
2. שיח - גם בינינו המבוגרים, חשוב לדבר והרבה כדי לפרוק. עם הילדים חשוב לשוחח באופן שבו הם מסוגלים להבין, לא משנה מה מידת החשיפה שאתם נוהגים בה במשפחה, חשוב לא לשוחח מעל הראש של הילדים. ילדים הם פיקחים מאוד, ההגנה שלהם מגיעה בצורת סיפור. ילד שמקבל סיפור מובנה, שיש לו התחלה אמצע וסוף, מצליח להתמודד עם הסיטואציה בצורה מיטבית, זכרו שאם אין לילד את המידע הוא מחבר אותו לעצמו.
3. חיבור לרגשות - בזמן שאנו משוחחים על הפחד שאנו חווים יחד כמשפחה, הילדים לומדים כי זה בסדר לפחד, וגם אנחנו.
4. להתאמן על שיטות הרגעה וויסות - השיח והחוויה המשותפת מלמדות במהלך רגיעה איך להתנהג נכון במצב סכנה.
5. כל תגובה היא נורמלית במציאות לא-נורמלית - מותר לרעוד, לצחוק, לשיר, לרקוד וכן מותר גם לצרוח ולבכות כל אחד פורק אחרת את המתח וחשוב לקבל ולהכיל את זה.
זוגיות בזמן מלחמה
כבכל סערה, זוגות שהגיעו ממקום של כוח זוגי יצליחו לפתח עמידות ולהתמודד עם האתגר ואלו שנכנסו למערכה עם קשיים בתקשורת ככל הנראה יפגשו את עצמם במשבר זוגי.
אצל זוג עם כוח זוגי, נראה התגייסות, שיתוף פעולה, שיח משותף, רצון להתקרב ולשמור על מה שיש. מנגד, בקרב זוגות עם תקשורת מעטה נראה עליה בהתנהגויות שליליות וחוסר תקשורת, סיר לחץ שעשוי להתפוצץ. הזוג יחווה ריבים רבים, תסכול זוגי, חוסר הכלה ותמיכה וכן ריחוק.
איך נשמור שלא "להתפוצץ" בזוגיות?
1. קחו זמן לעצמכם. השהייה הממושכת יחד במלון לאורך כל שעות היום או בבית, לעיתים ללא תעסוקה כלל יוצרת תסכול. ייצרו זמן בו כל אחד מבני הזוג מתפנה לדברים שמסייעים לו וממלאים את משאבת הנפש שלו באנרגיה מחודשת. כל דבר הוא טוב: ספורט, קריאה וכו'.
2. חזקו את התקשורת. כל אחד מבני הזוג עשוי להתמודד אחרת, קבלו זאת בהבנה. סגנונות ההתמודדות שלנו מגנים עלינו ויוצרים תחושת ביטחון, שליטה ויציבות.
ד"ר לירז כהן ביטוןצילום: דניאלה קונטינינסו לשוחח על הדברים שחשובים לכם, על הדרך שלכם לייצב שליטה בחייכם (למשל, האחד ירצה לראות חדשות והאחר לא מסוגל לצפות או האחד צריך לדבר על הדברים והשני זקוק לשקט לעכל ולעבד). חשוב להיות האחד לצד השני, לתמוך ולסייע לאחר במתן מענה ליצירת תחושת הביטחון אצלו.
3. אל תתנו לצד השני לנחש. במציאות בתקופות אלו אנו יכולים לפספס מסרים בלתי מילוליים, אל תצפו שבן הזוג יבין אתכם או יעניק לכם את אשר אתם זקוקים לו מבלי שביקשתם. דברו בכנות ופתיחות על הצורך האישי והדברים שמעסיקים אתכם.
חלק מהזוגות נדרשים לקבל החלטות הרות גורל במציאות שפקדה אותם, נסו למנוע החלטות אימפולסיביות ועד כמה שניתן להתחשב בצרכי ההסתגלות של בן הזוג השני. בימים אלו חשוב להוריד מתחים על ידי התקרבות ופתיחות ובמיקוד כוחות הנפש האישיים לחיזוק.
אילו מקרים עלולים להוות נורה אדומה ודורשים התייחסות מיידית של אנשי מקצוע?
לצד המציאות המשתנה וההבנה כי כל אחד מתמודד אחרת ישנם מס' סימנים שכדאי לשים לב אליהם.
- התמודדות ברמה האישית/ עומסים רגשיים - מצב רוח ירוד באופן ממושך, שינוים תכופים במצב הרוח, נטייה להסתגר והימנעות מיציאה מהחדר/ בית, קושי ביצירת שגרה לאורך זמן.
- התמודדות ברמה החברתית - הימנעות מסיטואציות חברתיות, קושי בשימור וביצירת קשיים חברתיים, פגיעה פיזית/ מינית.
- קשיים התנהגותיים – אלימות, התמכרויות (מסכים, אלכוהול, סמים) קושי בקבלת גבולות.
הכותבת היא מנהלת המערך הסוציאלי במרכז השיקום של אגודת עזרה למרפא - הרב פירר, בשדרות. לפניות לסיוע- לחצו כאן
פורסם לראשונה: 07:28, 19.11.23
