בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
באוגוסט 2023, זמן קצר אחרי שעידו, היום בן 14, חגג את בר המצווה, הוא הבחין בבליטה קטנה בשכם – ולא יכול היה לדמיין לרגע שהבליטה הזו תשנה את חייו ואת חיי משפחתו מקצה אל קצה והוא יחל במסע ארוך להחלמה, מוקף בצוות של המרכז הרפואי הדסה שהיה נחוש להגיע איתו אל קו הסיום.
שני שימחי, אימו של עידו, מספרת: "אחרי שהגידול לא עבר במשך חודש ורק גדל, הנחו אותנו לעשות ביופסיה דחופה ולקבוע תור לד״ר עומר אור, מנהל היחידה לאורתופדיה אונקולוגית ומחלות עצם מטבוליות במערך האורתופדי בהדסה. מאותו היום, ד"ר אור שמשלב במומחיות שלו טיפול בגידולים שמתמקמים על השלד, על העצמות, הפך להיות דמות משמעותית ביותר שהוביל אותנו יחד עם צוות המחלקה לסרטן בילדים – לסיום המוצלח.
כשהגענו אליו למרפאה הוא שלח אותנו כבר באותו יום לשורה של בדיקות. לצוות היה חשוב שהכל יתקתק מהר ולא נשב בלחץ בלי תשובות. למחרת הודיעו לנו שיש לעידו סרטן, בשורה שהיה בהחלט קשה לשמוע. זה סרטןבשם יואינג סרקומה, שנמצא בתוך העצם של הכתף. משם, התחלנו במלחמה שלנו, כמשפחה, שבה ידענו שיש רק צד אחד שמנצח. במזל גדול במלחמה הזו זכינו לתגבור הכי חם ומקצועי שיכולנו לבקש פה בבית החולים, באמת לאורך כל הדרך". באופן כמעט מיידי, עידו ובני משפחתו מצאו את עצמם ברכבת הרים של כימותרפיה, ניתוח מורכב והקרנות.
"אחד המשפטים שליוו אותנו היה - זה סרטן של ילדים שאפשר להחלים ממנו"
שני לא תשכח בחיים את הרגע בו המשפחה התבשרה על כך שעידו חולה: "כשהודיעו לנו שיש לעידו סרטן, הוא לא היה איתנו בחדר. כשסיימנו את השיחה ונכנסנו אליו, הוא שאל אותי 'אמא, יש לי סרטן?'. החזקתי את עצמי וניסיתי להבין מה אני עונה לו. אמרתי לו שכן, יש לו סרטן של ילדים, שיש טיפול ואחריו נוכל להמשיך הלאה. זה היה אחד המשפטים שליוו אותנו - 'זה סרטן של ילדים שאפשר להחלים ממנו'. שמענו אותו מהצוות והוא הפך להיות המוטו".
"הרגשנו עטופים. זה עשה לעידו הרבה שמח"
"מתחילת הדרך הגענו למחלקה להמטואונקולוגיה ילדים בעין כרם, עם אחיות מקסימות ורופאים מדהימים: ד״ר דרור רביב המדהים, שהוא אונקולוג הילדים של עידו, כרמלה כהן האחות הראשית החמה והמקסימה, רעות אברהמי לוי, האחות המתאמת שהיא מתנה אמיתית. מלבד הצוות שהוא כולו נכס יקר, במחלקה פועלים המון מתנדבים ומתנדבות ובנות שירות מהעמותות גדולים מהחיים, להושיט יד, זכרון מנחם ו'חיינו', שהיו לצד עידו כשלא היה יכול לקום מהמיטה". במהלך חודשי הטיפולים יש ימים לא פשוטים ויש ימים יותר רגועים, זו באמת דרך מפותלת. אבל הצוות הוא מי שעושה את ההבדל ובזכות כולם היה לנו מסע שאפשר להתמודד איתו עם יותר כוחות. במחלקה ארגנו ביקורי מפורסמים ושחקני קבוצות ספורט, יש בית ספר לילדים שמשלים שיעורים ותחומי עניין, זה עשה לו הרבה שמח - ואחד הדברים שעוזר לנצח את הסרטן, זה שמחה". שני מספרת כי עידו טס לחו"ל עם העמותות בסוף הטיפולים שלוויצא לשייט ביאכטה.
יחד עם הטיפול המסור והתמיכה לה זכו, שני מדגישה כי לחיבור המשפחתי ביניהם הייתה השפעה ברורה על התהליך. "מה שהפך את המסע לנסבל היו האנשים שליוו אותנו והקשר המשפחתי החזק ביננו. שנינו לקחנו חל״ת מהעבודה כדי להיות ליד עידו, וה'ביחד' הזה עזר".
"לפני הניתוח, עידו חיבק את ד״ר אור, שאמר לו 'אל תדאג, אני שומר עלייך'"
לפני שנכנס לניתוח מורכב של 10 שעות, עידו ישב עם ד״ר עומר אור, האורתופד-אונקולוג המנתח שליווה אותו לאורך כל הדרך. "ד״ר אור ענה לכל השאלות של עידו בגובה העיניים ובצורה מובנת ומאוד אנושית", מספרת שני. "רואים שהרופא הזה, מלבד המקצועיות וההבנה בתחומי המומחיות שלו, הוא קודם כל בנאדם נעים ונינוח, מה שהשרה אוירה דומה על כולנו. לפני שעידו נכנס לניתוח הוא חיבק את ד״ר אור, שאמר לו 'אל תדאג, אני שומר עלייך'. לאורך כל הניתוח הרגשנו שהוא שומר עליו, הוא אפילו יצא באמצע להגיד לנו שהכל בסדר, וזה לא ברור מאיליו מבחינתנו. הדמות שגילינו במהלך השנה הזו, של ד"ר אור, היא מיוחדת במינה. שילוב של מסירות ואנושיות, של הכלה מלאה".
תאוריה של שני כמו מתחברים באופן טבעי להכרזתה של יו"ר דירקטוריון הדסה, השרה לשעבר דליה איציק, על פתיחתו של מיזם "פרס רפואה עם נשמה" מיסודו של דירקטוריון המרכז הרפואי.
במסגרת המיזם הייחודי והראשון מסוגו בארץ, זו השנה השנייה בה נקרא הציבור הרחב – מטופלים ובני משפחותיהם לבחור מיהם אנשי הצוות שעשו עבורו רפואה המשלבת נשמה יתרה, אנושיות ולב רחום. השבוע החלו לזרום לאתר המקוון פניות רבות של בוחרים המבקשים להחמיא לאחיות ואחים, רופאות/ים, עובדים סוציאליים, מרפאות בעיסוק, מחלקות האוכל וטכנאי הרנטגן, דמויות מהדסה שנכנסו עמוק אל תוך הלב. בהדסה מדגישים כי הזוכים ב"פרס רפואה עם נשמה", המהווים השראה לכלל העובדים, יוכתרו בטקס מפרגן בכדי להאיר בזרקור מיוחד את עשייתם שהיא הרבה מעבר למקצועיות בלתי מתפשרת.
שני מספרת שלאורך החוויה הארוכה בהדסה, פגשו בלא מעט דמויות כאלה העונות על ההגדרה של עשייה מתוך הלב והנשמה. "נצטרך לחשוב ביחד מיהם הזוכים שלנו, ויש לנו הרבה מועמדים", היא מספרת בחיוך. "נשתתף בהצבעה כי זו הזדמנות לומר לכל אחד מהם תודה גדולה שהיו שם ברגעים הכי קשים שלנו".
היום, עידו מתמודד עם תהליך שיקום בבית החולים השיקומי לילדים אלין. "הכימותרפיה אחרי הניתוח הייתה יותר קלה, ההתחלה הייתה הכי קשה", הוא מעיד. בתהליך השיקום, עידו מגלה כוחות מפתיעים. "הוא לומד להפעיל את היד והכתף מחדש, לאחר שאלו הושפעו מן הגידול. הוא מגיע לתנועות שלא חשבנו שיצליח", מתארת שני, "לאט לאט הוא חוזר למה שילד בן 14 צריך לחוות". השראה מיוחדת מצא עידו בסבו, שחי חיים מלאים למרות שהיה חולה פוליו. "הוא היה אדם פעיל שהלך לשחות, לקנות בשוק, נסע באוטובוסים. הוא היווה השראה לאיך שצריך לראות את החיים".
יואינג סרקומה: הגידול הנדיר שהפתיע את המשפחה
הגידול של עידו, יואינג סרקומה, הוא נדיר ביותר. "עד כה היו 40-50 מקרים של הגידול בעצם השכם בכתף המתועדים בספרות המקצועית", מסביר ד״ר עומר אור, מנהל היחידה לאורתופדיה אונקולוגית ומחלות עצם מטבוליות במערך האורתופדי במרכז הרפואי הדסה .
עבור מטופלים רבים, האבחון מגיע בתום היכרות של זמן מה עם הרופא ועם מעט הכנה מוקדמת – אך לא כך עם עידו. "זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו, וכבר באותו מפגש שלחתי אותו לבדיקות ונאלצתי להודיע למשפחה כעבור זמן קצר על האבחון. הייתי צריך ללכת בין הטיפות, לא להבהיל את עידו בבשורה, לדעת לתקשר ברגישות ובכנות".
לקראת הניתוח, ד״ר אור נפגש עם עידו ומשפחתו כדי להחליט כיצד יראה המשך המסלול. "הסיכויים של עידו היו עגומים מבחינת סטטיסטיקהרפואית. הייתי צריך להבין איך אני עושה את הניתוח בצורה הבטוחה ביותר, עם הסיכוי הטוב ביותר להוציא אותו מזה". הניתוח כלל הוצאה של עצם השכם ומפרק הכתף, "אחרת הגידול יכול לחזור, וזה גידול שהורג", מסביר ד״ר אור. "עד לפני 20 שנה היו רופאים ברחבי העולם מורידים את כל היד, אך הכירורגיה התפתחה מאוד בעשורים האחרונים וגם בהדסה פועלת היחידה המתקדמת ששומרת על עדכון ועל שימוש במיטב הטכנולוגיות, והיום אפשר לשמור על הגפה ולאפשר תפקוד יחסית טוב, למרות האגרסיביות של הניתוח".
"כאורתופד, הדבר הבטוח ביותר לכתף בתהליך השיקומי הוא להגביל פעילויות כדי לצמצם סיכונים" מוסיף ד"ר אור. "אבל אני מטפל בעידו ולא רק בכתף שלו. לעתים כדאי ונכון לקחת סיכון עם הכתף ולאפשר מנעד רחב יותר של פעילויות קצת יותר מאתגרות, כדי למלא את הנפש של עידו ולראות חיוך ושמחה, תוך השגחה מלאה ומעקב צמוד אחר ההתקדמות הבטוחה".
"היה חשוב לנו לתת לעידו הרגשה שאנחנו איתו"
אז איך נראה התהליך הטיפולי? ד״ר אור מסביר: "הניתוח דרש תכנון מעמיק והיה מאוד חדשני, בישראל ובעולם. לקחנו את השכם הנגדית והדפסנו במדפסת תלת מימד אחד-לאחד את החלקים שמדמים את הכתף שלו, כדי להשתיל בצד השני". המטרה המרכזית של הניתוח, הוא מספר, "היא קודם כל להציל אותו ולאפשר לו לחיות. לאחר מכן, להביא לתפקוד הטוב ביותר אחרי הניתוח".
"על רקע המצב הרגיש והאחריות הגדולה", הוא מתאר, "נפגשתי עם המשפחה כדי להסביר על כל האפשרויות, לשקף להם את המחיר של כל החלטה, לשתף בהתלבטויות. עידו הוא ילד בוגר ששאל שאלות ורצה לדעת הכל. בתור רופא, מבחינתי ארצה לדעת שעשיתי את הכל בדרך האיכותית ביותר שמותאמת לעידו ושגם הוא מרגיש ככה".
חלק מהאחריות הזו, מסביר ד"ר אור, היא הגישה והאווירה שמייצר הצוות. לי, לצוות שלי וכמובן לכל צוות מחלקת המטואונקולוגיה ילדים בהדסה עין כרם, היה חשוב לתת לעידו ולמשפחה הרגשה שאנחנו איתם יד ביד – כל הצוות, מהרופאים והרופאות, האחיות והאחים, הפזיותרפיסטים, העובדת הסוציאלית, מורי בית הספר וכל תומכי הלחימה שלנו. יש למשפחה את הטלפון שלי והם יכולים לשאול הכל, חשוב שיהיו להם הנחיות ברורות לגבי מה מותר ומה אסור. אנחנו קודם כל שומרים על החיים, ואז דואגים לאיכות החיים הכי טובה שאפשר".
מעל 9,500 ניתוחים בשנה שחלפה: האגף האורתופדי בהדסה
פרופ' רמי מושיוב, מנהל האגף האורתופדי במרכז הרפואי בהדסה, מתאר מחלקה הניצבת בחזית העשייה בזירה העולמית. "האגף האורתופדי בהדסה הוא אחד המרכזים הגדולים בתחום בארץ. הוא משתרע על פני שני קמפוסים, במחלקות הפועלות בהדסה עין כרם ובהדסה הר הצופים, ועובדים בו כ-80 מנתחים ב-9 יחידות שונות, שביצעו מעל 9,500 ניתוחים רק בשנה החולפת".
צוות הרופאים עוסק גם במחקר, הוראה ולימוד דורות של רופאים ופיתוח מערכות שונות. "יש לא מעט תחומים בהם אנחנו ממוקמים על במת המרכזים המובילים בעולם במחקר ובטיפול, כמו שימוש ברובוטיקה בניתוחים, ניווטים ממוחשבים ואופטיים ושימוש במדפסות תלת מימד. בכל טכנולוגיה חדשנית שיוצאת, הדסה ממהרת להיות שם – ללמוד, להטמיע אצלנו, תמיד להתקדם כדי למצות את הטיפול שנגיש".
השנה האחרונה הייתה בהחלט מן העסוקות והעמוסות של האגף בראשו הוא עומד בהדסה. "המרכז הרפואי שלנו עסק ועדיין עוסק בטיפול בפצועי הדרום והצפון, בהם רוב בולט של אנשי כוחות הביטחון שפונו אלינו במסוקים משדה הקרב במצבים קשים ומורכבים", הוא מפרט. "רוב הניתוחים שחייבו הפגיעות הללו הם בתחומי טראומה אורתופדית, שטח בו להדסה יש חוזקה ממשית ומתמשכת עם צוות רב מקצועי מיומן. אני מזכיר שאנו למודי ניסיון מטיפול בנפגעי ארועי הטרור הרבים שידעה העיר ירושלים לאורך העשורים האחרונים, מה שהפך את אנשי הצוות שלנו למעולים במציאת פתרונות קלאסיים מתוחכמים וגם כאלה שפחות מוכרים לקהילה הרפואית.
"רבים מן החיילים נותחו בחדרי הניתוח האורתופדיים שלנו והיו ימים שפעלו בו זמנית חמישה ושישה חדרי ניתוח כדי להילחם על רגל של חייל או על חייו של חייל אחר. התגובה של כל הצוותים היא מיידית, היא מתחילה ביחידת הטראומה בהדסה וממשיכה אל חדרי הניתוח. לאחריהם יש תקופת התאוששות ושיקום, שמקנים לצעירים המקסימים האלו, שנתנו מעצמם את הכל, את האפשרות לחזור לחיים הקודמים, להתחזק ולבנות את עצמם שוב. בשבילנו אין מרגש ומעצים יותר מלראות מנותח שלנו עומד על שתי הרגליים – מכל הבחינות בחיים".
הצוות שלי תמיד שומע שאני אומר שכירורג צריך שילוב בין 3 מישורים" הוא מסכם. " הראש, הידיים והלב. כשיש דילמות אנחנו מתייעצים, משתפים אחד את השני ויש על מי לסמוך, רוצים להגיע לתוצאה הכי נכונה למטופל, מעבר להצלת החיים שלו שזה הבסיס. ההתמסרות למקצוע היא חלק גדול מהעניין.
אני מאמין שהמטופל מרגיש שאנו מחויבים למשימה, שאנו מרגישים בהדסה אחד עם השני כמו במשפחה, שחלק מהלב שלנו נמצא איתה. ד"ר אור הוא כזה, שחקן צוות אמיתי כך גם הקולגות שלנו. מבחינתי כל אחד מהם עושה רפואה עם נשמה".
בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
פורסם לראשונה: 10:51, 24.11.24
