בשעה 08:30 בבוקרו של 7 באוקטובר, היה ד"ר רוני אייכל כבר בדרכו להסיע את בנו הלוחם ביחידה מובחרת לבסיס. כמו כל מדינת ישראל, באותן שעות גם לו לא היה מושג קלוש מה יביא יום. "בדיעבד אני יודע שהם נכנסו ללחימה בעוטף", הוא מספר היום. "הוא ממש נלחם מול המחבלים פנים מול פנים. הוא היה חלק מהצוות שדאג שקיבוץ מפלסים לא נכבש על ידי חמאס. לאחר מכן הוא גם השתתף בקרבות לשחרור נחל עוז".
מאז, הדאגות לא באמת מרפות. אייכל מנסה לעשות את המיטב על מנת לנהל שגרת חיים רגילה. זה לא קל, אך אין ברירה. תפקידו התובעני כמנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי שערי צדק, כמו גם עבודת ההסברה הענפה שהוא לקח על עצמו, לא מאפשרים אחרת.
"הדאגות מלוות אותי מאז 7 באוקטובר וגם לאחריו, כמו כל המשפחות שהילדים שלהם הם חיילים או מילואימניקים", הוא אומר. "אתה לא ישן, לא אוכל טוב, כל הזמן בדאגה עם מבט אחד על הטלפון. אם פתאום נכנסת שיחה ממספר לא מזוהה אתה נכנס לפחד שזאת קצינת הנפגעים. זה מה שמלווה את החיים שלי כרגע. עם זאת חייבים להגיד שזה הרבה יותר קשה אם אין לך עבודה, והעבודה שלי דורשת ממני להיות חד כל הזמן. זה עוזר קצת להסיט את הדאגות".
ואייכל יודע מה הוא אומר. לפני קצת יותר מחודש החשש הגדול התממש, כאשר בנו נפצע בלחימה הקרקעית בעזה. "זה קרה בחאן יונס, פציעה קשה בבית החזה", הוא מספר. "פינו אותו מאוד מהר. הייתי רופא בצבא, גם בגדוד וגם ברמה החטיבתית, עברתי כמה מלחמות מאז שהגעתי לארץ ואני יכול להגיד שהטיפול הרפואי ומהירות הפינוי עלו בצורה בלתי ייאמנת. הטיפול בשטח הציל את החיים שלו. ברוך השם הוא מתאושש וכרגע נמצא בשיקום בתל השומר".
ד"ר רוני אייכל: "מצד אחד יש לך יתרון כרופא, אבל הדבר הכי גרוע הוא שהדאגות לא מפסיקות. אתה מודע לכל הסיבוכים שיכולים לקרות, גם אם הם נדירים"
אייכל מגלה כי דווקא עובדת היותו רופא הקשתה על ההתמודדות עם הידיעה הקשה. "מעבר להתמחות שלי בנוירולוגיה אני מומחה לטיפול נמרץ. כל העולם שלי התפרק כששמעתי שהילד שלי נפצע והוא עומד להיכנס לחדר ניתוח. בגלל הקשרים שיש לי עם חברים בסורוקה, ידעתי יחסית מהר מה הייתה הפציעה ומה יש לצפות. נסענו בלחץ רב לסורוקה. למדתי מהחוויה הזו שמצד אחד כמובן שיש לך את היתרון כרופא, ועל אחת כמה וכמה כרופא שמבין בנושא של טראומה וטיפול נמרץ, אבל הדבר הכי גרוע הוא שהדאגות לא מפסיקות.
"טיפל בו צוות מדהים, גם בבתי החולים וגם בצבא וגם בעמותה, אבל כרופא אתה מודע לכל הסיבוכים שיכולים לקרות, גם אם הם נדירים. אתה כל הזמן בכוננות ספיגה שאולי משהו יקרה. כל הזמן בודק אם ההחלמה לא הולכת לכיוון נכון – אם מתפתח זיהום, אם יש דימום. זה הופך בפועל להיות הרבה יותר קשה. היום כשהוא בשיקום אני משתדל להוריד את הדאגות".
מבית החולים לחזית ההסברה העולמית
בתוך כל זה הוא גם מעביר חלק נכבד מזמנו בעבודת הסברה. האנטישמיות הגוברת בעולם, מטרידה אותו מאוד, גם בתור אזרח גרמניה, אך גם בתור רופא.
"בשבועיים הראשונים אחרי 7 באוקטובר היינו די בשוק וגם משותקים. כאנשי רפואה יש לנו חברים באיגודים הבינלאומיים. אנחנו מסתובבים בעולם בכנסים ועורכים שיתופי פעולה, נפגשים עם חברים למקצוע. ציפינו שאחרי הזוועות שהחמאס ביצע החברים לעבודה יגנו את זה. שייצאו עם הצהרות פומביות על בסיס האיגודים השונים לקרוא לחזרה מיידית של השבויים ולגנות את האנטישמיות. וזה לא קרה. אף אחד לא יצא בהצהרות. וזה עוד אחרי שחלק גדול מהם כן יצאו בהצהרות כשהתחילה המלחמה ברוסיה".
כשתגובה לא הגיעה, פנו ד"ר אייכל וחבריו באופן אקטיבי בבקשת תגובה. "לצערנו הבנו שזה לא כזה פשוט. בחלק מהמקרים היינו צריכים להפעיל לחצים מאוד קשים", הוא אומר. "בשלב מסוים החלטתי שבגלל שגדלתי בגרמניה, למדתי שם רפואה ויש לי הרבה חברים שם, אני רוצה לנצל את ההשפעה שיש לי. כתבתי לאיגודים החשובים, כולל ההסתדרות הרפואית הגרמנית בדרישה לצאת עם גינוי חמאס ולשחרר את החטופים באופן מיידי".
כשהתגובות שוב בוששו להגיע, פנה ד"ר אייכל לאיגוד הרופאים הגרמנים-יהודים. יחד החליטו על הקמת יוזמה משותפת בין רופאים ישראלים וגרמנים שתסייע לעבודת ההסברה העולמית. יוזמה זו, "רופאים ורופאות נגד אנטישמיות" עליה כבר כתבנו בעבר, נחלה הצלחה לא מעטה. אפילו שגריר גרמניה התרשם מפועלה. "זו היוזמה הכי גדולה בגרמניה נגד אנטישמיות במקצוע אחד. יש ארגונים נוספים, אך מבחינת ארגון שמבוסס על מקצוע ספציפי אנחנו הארגון הכי גדול", אומר ד"ר אייכל.
כחלק מעבודת ההסברה פועלת היוזמה לקידום ההסברה בדרכים מקוריות. אחת מהן היא קיום הרצאות מקצועיות און ליין בנושאים רפואיים מסוימים בעלי זיקה לאירועי 7 באוקטובר. "גילינו שזה מנגנון מאוד אפקטיבי ויעיל", מרחיב אייכל. "כולם יודעים שהחבר'ה באירופה ובעולם המערבי מאבדים את הזיכרון מאוד מהר. אנחנו מביאים מרצה שידבר על נושא מסוים והוא נותן הרצאה במקצוע שלו, ממש כמו בכנס רפואי.
"אחת ההרצאות שקיימנו הייתה הרצאה של דוקטור שלונסקי, מנהל חדר המיון בסורוקה, שדיבר על טיפול בפצועים באירוע נפגעים המוני (Mass Casualty event). הזמנו את הרופאים לרפואה דחופה בגרמניה. כמעט 200 אנשים הצטרפו. זה לא רק מרכיב מקצועי, הרופא הביא גם את החוויה האישית שלו. ההרצאה הבאה היא עם ד"ר דורון גוטהלף, ראש האיגוד הפסיכיאטרי לילד. זו טכניקה מאוד יעילה, המאפשרת לאנשים להסתכל על הפן האנושי, על מה שישראל עוברת מאז 7 באוקטובר".
אייכל מספר כי כעת חברים בקבוצה קרוב ל-600 רופאים. הוא סבור מאוד כי דווקא לקהילה מקצועית יש את הכוח לבצע שינוי אמיתי, וכי לירידת קרנה של הקהילה הרפואית הישראלית בעולם השלכות דרמטיות.
"אנחנו רוצים שהעולם המערבי יסתכל עלינו ויזדהה עם המצוקה שלנו וזה אבוד. אנחנו עושים שם המון מאמצים ולא באמת מצליחים. עם זאת, הקהילה הרפואית היא נכס אסטרטגי למדינה כדי שנוכל להמשיך להתקיים באותה צורה, מבחינת איכות הטיפול, מבחינת גיוס כספים למחקרים ותרופות חדשות. גם כספים שאנחנו מקבלים באופן עקיף דרך ארגונים שונים. אנחנו חייבים לשמור על הקשרים שלנו וזה מחייב את העבודה שאנחנו עושים.
"מניסיון, תמיד בכנסים רפואיים הנציגים מאיראן זוכים למבטים חשדניים. זו דיקטטורה, אתה לא בטוח במאה אחוז שאתה יכול להאמין לתוצאות המחקר שלהם. אנחנו חייבים להיזהר כדי שלא נמצא את עצמנו באותה פינה, והיוזמה הזו היא חלק מהדבר הזה. הקהילה הרפואית בגרמניה היא אחת הגדולות אם לא הגדולה ביותר באירופה. השפעה טובה שם משפיעה על כלל אירופה".
מרכיב נוסף של העבודה הוא עיסוק ספציפי בביטויים אנטישמים של רופאים בגרמניה. "אנחנו מזהים דיווחים כאלה ופועלים נגד הרופאים. לרופא אחד בצפון גרמניה כבר גרמנו לשלילת הרישיון. רופא אחר נמצא כרגע בתהליכי בדיקה.
"חייבים להגיד שבקהילה הרפואית בגרמניה אנחנו במצב טוב. כמות הרופאים המוסלמים היא עוד קטנה, עדיין לא בגודל כמו צרפת, בלגיה או אנגליה. שם זה קטסטרופה, הרופאים היהודים כבר לא מפרסמים את עצמם, מפחדים להתבטא. כלל האנטישמיות באירופה היא בעלייה מטורפת. חשוב להתערב בלי פשרות ולרדוף את האנטישמיות כדי למנוע את הדברים הנפיצים האלה".
