"מאז הניתוח שהפך אותי לעקרה בגיל 31 אני מתעוררת בכל בוקר עם פצע מדמם בלב ושואלת את עצמי איך זה ייתכן? איך יכול להיות שהגעתי לבית חולים גדול, עם רופאים מיומנים, שרובם אגב מקצועיים ומצוינים ואיבחנו מיידית את המחלה הלא־ממאירה שלי בשחלות, ורק בגלל רופא אחד שהשתהה, שלא בער לו להציל לי את הפוריות, שלקח את הזמן הכי באיזי, נהרסו לי החיים. איך אוכל אי פעם להשלים עם זה שלעולם לא יהיו לי ילדים?"
כך, בדמעות, מתארת ויקטוריה ביידרמן (32) את השתלשלות האירועים שהניעה אותה להגיש לאחרונה, באמצעות עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, תביעה בגין רשלנות רפואית על סך 2.5 מיליון שקלים נגד המרכז הרפואי בילינסון.
1 צפייה בגלריה
ויקטוריה ביידרמן ובעלה. "איך אוכל אי פעם להשלים עם זה שלעולם לא יהיו לי ילדים?"
(צילום: דנה קופל)
ויקטוריה התלוננה כבר ב־2018 על כאב בצד השמאלי התחתון של הבטן בזמן קיום יחסי מין. "בהדמיית אולטרסאונד שעברתי בקופת החולים התגלתה ציסטה בשחלה השמאלית. כמה חודשים מאוחר יותר אותו ממצא התגלה גם בשחלה הימנית", היא מתארת. שנתיים מאוחר יותר, במארס 2020, היא עברה הדמיה נוספת ואז כבר זוהו הסתיידויות בשחלות, וכן חצוצרה מעוכה עם הסתיידות ונוזל חופשי. "בגלל הממצאים שהתגלו, הפנו אותי להמשך בירור ולטיפול במרפאת נשים בבילינסון", היא מספרת. ראוי לציין שכבר בשלב הזה, מדד CA-125, שהוא סמן שיכול לנבא כי גידול שפיר הולך והופך לסרטני, כבר היה גבוה ועמד על 62.3, כשהרף התקין הוא עד 30.
קראו עוד:
לפי התביעה, ביוני 2020 היא נשלחה למרפאת נשים בבילינסון וחודש אחר כך עברה אולטרסאונד דופלר שהדגים שחלות מוגדלות וממצא סולידי גדול מעל הכליה. ד"ר חן גולדשמיט, גינקולוג בכיר, מסר לה במרפאה ב־27.7.2021 את ממצאי הבדיקה, וציין בתיק הרפואי שלה: "ממצאים אגניים מורכבים דו־צדדית. יש מקום להתערבות לכריתתם. במקביל גוש באדרנל (יותרת הכליה) שמאל הדורש בירור כירורגי. היא תגיע לבדיקה במרפאה כירורגית, ובהמשך נתאם ניתוח משותף במידת האפשר".
שבועיים אחר כך, הסמן כבר עלה ל־77.9, ובמרפאה הכירורגית שבה נבדקה נכתב: "נקיים דיון בישיבת צוות של היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה, בשיתוף הגינקולוגים, ונגבש את מדיניותנו". ויקטוריה מספרת שהגיעה לכל בדיקה בתחושת ביטחון עצמי. "ידעתי שאני בידיים טובות. סמכתי על ד"ר גולדשמיט ולכן הייתי שקטה", היא אומרת.
בסוף אותו חודש כתב ד"ר גולדשמיט בתיקה הרפואי את התרשמותו מהיקף מחלתה: "הממצאים השחלתיים מתאימים לכריתת ציסטות ואין צורך בכריתת השחלות". אבל תשעה ימים מאוחר יותר כבר נכתב על ידו: "מתוכנן ניתוח משותף עם כירורג. קיבלה הסבר על הממצאים. אפשרות לכריתת ציסטה, שחלה, חצוצרה או ביופסיה בלבד של השחלה". למרות שסמכה עקרונית על ד"ר גולדשמיט, ביידרמן מספרת שבשלב זה התחילו לקנן בה ספקות. "אני לא מבינה כלום ברפואה אבל נשמע לי מוזר שבטווח זמן כל כך קצר הוא משנה את ההחלטות הטיפוליות שלו, בלי שיתווספו כל ממצאים חדשים או עדויות שיש שינוי במהלך של התקדמות המחלה שלי", היא אומרת.
שבוע אחר כך היא אושפזה במחלקה הכירורגית, ונותחה. הגינקולוגים, משום מה, לא שותפו באותו ניתוח. רדיולוג בית החולים, שפיענח את הדמיית האולטרסאונד שעברה אחרי הניתוח, כתב: "לאחר ניתוח כריתת גידול, שטיבו אינו ברור. ממצאים שחלתיים ידועים עוד טרם הניתוח. לא ברור האם נלקחו ביופסיות בניתוח מהשחלות. תשוב למיון גינקולוגי. תיאום מול ד"ר גודשמיט לגבי המשך הניהול".
"מילא אם זה היה קורה בגלל סרטן, אבל כאן זה קרה פשוט בגלל רופא איטי, שחיכה וחיכה כשאצלי הזמן הוא העניין הקריטי, ובגלל זה בגיל 31 אני עקרה"
מנקודת הזמן הזו, כך לפי התביעה, ניהול לא היה שם. באוקטובר, כחודש אחרי הניתוח שעברה, סמן המחלה כבר האמיר ל־165.80, אך זה לא גרם לד"ר גולדשמיט להעלות הילוך ולפעול במהירות. בתום ביקור במרפאתו ב־4.2.2021 הוא כתב: "נמתין לתשובה הפתולוגית. נבצע דיון חוזר והחלטה על ניתוח ביופסיה בלבד".
ביידרמן אושפזה, ומתוצאת הביופסיה עלה שמהות הגידולים השחלתיים מוגדרת כ"בורדרליין", כלומר עדיין לא סרטניים אבל בדרך לשם. בחוות דעת מומחה המצורפת לכתב התביעה מבהיר ד"ר זהר לויתן, לשעבר מנהל אגף נשים במרכז הרפואי בני ציון ומומחה באונקולוגיה גינקולוגית: "היו לרופאים מספר הזדמנויות להגיע לאבחון הגידולים השחלתיים הרבה יותר מוקדם ממועד האבחון בפועל, עם סיכויים סבירים לאבחן את המחלה בשלב הפחות מתקדם, דבר שיאפשר ניתוח שמרני". הוא מציין שתי תחנות זמן קריטיות שבהן לדעתו נעשה מחדל מתמשך: "בבדיקת אולטרסאונד נצפו ממצאים מחשידים להיותם לא שפירים, אבל רק שישה חודשים אחר כך התבצע הניתוח הכירורגי, בלי לערב את הגינקולוגים, כפי שהוחלט במספר דיונים משותפים. רק בסוף אפריל, כשבעה חודשים אחרי הניתוח הכירורגי לכריתת הגוש השפיר מיותרת הכליה, היא אושפזה במחלקת נשים בבילינסון, שם עברה ניתוח בפתיחת בטן אורכית עקב הפיזור בחלל הבטן. נכרתו השחלות, החצוצרות וקרומים מחלל הבטן מצידי האגן. נעשה ניסיון לשימור פוריות, שכשל".
במהלך הניתוח התגלו בחלל הבטן תאים סרטניים, אך הבעיה הגדולה הייתה שהגידולים השפירים שלא הוצאו בזמן הפכו עצומים והשתלטו על כל מערכת הרבייה. לפי חוות הדעת, "סביר להניח שבמידה והאבחנה הייתה נעשית 11 חודשים מוקדם יותר, או אפילו שישה חודשים קודם, כשהגידול באותם מועדים היה בשלב הפחות מתקדם, כשהוא מעורב רק בשחלות וללא פיזור – הייתה מתאפשרת שמירה של לפחות שחלה אחת, המאפשרת להרות באופן טבעי ומשפרת את הסיכוי להבריא מהמחלה ולמנוע את הישנותה".
הממצאים האלה מקוממים את ויקטוריה. "מילא אם זה היה קורה בגלל סרטן", היא אומרת, "אבל כאן זה קרה פשוט בגלל רופא איטי, שחיכה וחיכה כשאצלי הזמן הוא העניין הקריטי, ובגלל זה בגיל 31 אני עקרה".
תגובת בילינסון: "כתב התביעה טרם הגיע לבית החולים. לכשיגיע נלמד את פרטיו ונגיב בהליך המשפטי".
ד"ר גולדשמיט בחר לא להגיב.
