זה היה רצף מקרים שלכאורה נלקח מתקופה אחרת ולא משנת 2024: תינוק בן חמישה שבועות מאזור ירושלים מת משעלת, לפני כשבוע, לאחר שאימו לא התחסנה בהיריון. יומיים אחר כך, ילדה בת שבע מנתניה, שלא חוסנה נגד טטנוס, אושפזה בטיפול נמרץ בבית החולים לניאדו בעיר לאחר שלקתה בטטנוס כתוצאה מנפילה ופציעה. הוריה, כך נודע, סירבו לחסן אותה.
ד"ר מורית בארי, רופאת ילדים ומנכ"לית בית החולים השיקומי אלי"ן לילדים ולנוער, אומרת שמדובר באירועים שלא היו צריכים כלל להתרחש. "לצערי הרב, כבר לא מדובר באירועים שניתן לכנות אותם 'הזויים'. אנחנו עדים בשנים האחרונות למגמה שבה כל אחד מאיתנו בודק מחדש את ההמלצות של המומחים הכי גדולים, ומחליט לעצמו מה לעשות, בלי מידע מבוסס, איך להתנהל. בכל מה שנוגע למניעה של מחלות זיהומיות, אנחנו רואים הידרדרות באחוזי הילדים שמתחסנים, במיוחד בקבוצות מסוימות באוכלוסייה, אבל צריך לזכור שהדברים האלה מתפשטים וזה מסכן את כולנו". צפו בריאיון המלא עם ד"ר בארי:
(צילום: אורי דוידוביץ)
אם פעם היינו קוראים לזה 'ד"ר גוגל', היום זה 'פרופ' טיק טוק'. לכל אחד יש לו משנה ואג'נדה עם תפוצה רחבה, ומאז הקורונה, במקום להגיד תודה על החיסונים שהצילו את כולנו מלהסתגר בבתים, אנשים קיבלו מזה חיזוק שלא לחסן גם במחלות אחרות.
"אנשים לא מבדילים בין סוגים שונים של חיסונים, בין דברים שהם חדשים לדברים שהם ותיקים. כשאנחנו מדברים על חיסוני השגרה בתינוקות, מדובר בחיסונים שיש עליהם מידע ממיליונים של ילדים. אנחנו מדברים על מחלות שפסו מהעולם. אני רופאה 30 שנה, ולא ראיתי מקרה של טטנוס. זו מחלה איומה, מחלה של כאבי תופת, מחלה שמתו ממנה, ועדיין בארצות מתפתחות מתים ממנה ילדים בסבל רב, וזה מיותר לגמרי. אני גדלתי במקום שמכל מסמר חלוד היו בהיסטריה של טטנוס, אבל היום אנחנו כבר במקום אחר".
לדבריה, "טטנוס היא מחלה איומה, סבל בלתי יתואר. ומיותרת לגמרי. התעוררתם פעם בלילה עם שריר שהתכווץ ברגל? מתחתם פעם שריר בפעילות גופנית? עכשיו תדמיינו שכל הגוף, בבת אחת, מכווץ. כולו מתעוות לכוון אחר. אתם לא יכולים לזוז. כל אצבע נצפדת עד כדי שבירת עצמות. אי אפשר אפילו לצרוח, כי הלסת קפואה והלשון דבוקה לחיך. קשה לנשום. כך מתו ילדים עד המצאת החיסון לטטנוס, עם עיניים מבועתות ובלי יכולת אפילו לקרוא לעזרה. זהו תיאור שקראתי בספרים. לא ראיתי כי הילדים ששיחקו בחוץ, נפלו ונפצעו, היו מחוסנים".
אני מניחה שאת חווה את זה משיחות שלך עם הורים שמגיעים עם הילדים.
"אנחנו רואים ממש ביום יום את העובדה שכבר אין משמעות לדעה של המומחה. כל אחד ואחד יש לו דעה שהיא שוות ערך בעולמנו ואין התייחסות למישהו שבא עם ידע נרכש, נלמד, מוערך, מבוסס על היסטוריה ביחס לכל אחד אחר שמעלה כל טענה שהיא.
ד"ר מורית בארי"תיאוריות קונספירציות זה לא רק ברפואה, זה בכל מה שנוגע לחברה מסביבנו. כשזה מגיע לרפואה וכשמדובר בסיכון של ילדים וצעירים ואנשים חלשים, אז לקחת החלטה לא לחסן, כי 'הנה הילדים שלי בסדר', היא לא החלטה נכונה.
"אני גדלתי בעולם שלא היו קושרים ילדים בכיסאות בטיחות ורובנו שרדנו, אבל אני עובדת בשיקום ילדים, אני רואה את הילדים שלא קשרו בכיסאות בטיחות ואני רואה גם את הילדים שמגיעים אחרי כל מיני מחלות שאי אפשר למנוע אותן. אני אומרת לכל אחת ואחד, תמנעו את מה שאפשר. אתם לא מבינים מה קורה למשפחה עם ילד פגוע או שחס ושלום נפטר. זה קושי, זה סבל, זה איום ונורא. אתם לא רוצים ללכת לשם, אל תיקחו סיכונים כאלה, חבל. זה מיותר".
בשבוע שעבר חשפנו כאן נתונים מדאיגים על שיעור ההתחסנות ביישובים חרדיים ובאזור ירושלים. בצמרת הרשימה ניצבים יישובים ערביים ודרוזיים. מהנתונים עולה כי שיעורי ההתחסנות הנמוכים ביותר נגד שעלת, כחלק מהחיסון המחומש שניתן במנה ראשונה לילדים בגיל חודשיים ומכיל גם תרכובות נגד דיפתריה, טטנוס, פוליו והמופילוס אינפלואנזה B, נמצאו באופן כמעט בלעדי בירושלים וביישובים עם צביון דתי או חרדי לצד יישובים מעבר לקו הירוק.
ד"ר בארי מסכמת: "אני ממש כועסת. מה עובר עליכם, הורים שוודאי אוהבים את ילדיכם, כשאתם מזניחים אותם לחלות במחלות שכבר חלפו מהעולם? כשאתם מרגישים עצמכם כמגיני צאצאיכם כשאתם מסרבים לחסן אותם, כי אתם יודעים יותר טוב מכולם? שאתם מפחדים מכל מיני סיבוכים נדירים מאוד ומשאירים אותם חשופים למחלות הרבה יותר מסוכנות?"
