פרביז בן השלוש הוא ילד כובש שנולד בסמרקנד שבאוזבקיסטן, בן שלישי מארבעה ילדים. לפני שלושה חודשים, במהלך בדיקה שגרתית אצל הרופא, הוא אובחן עם מום בלב ונשלח לבדיקות מקיפות יותר בבית החולים המרכזי באוזבקיסטן, שם אובחן עם מום לבבי בשם Partial AV canal. הוריו, שלא הבינו איך נקלעו פתאום לתסבוכת רפואית כזו, החלו לחפש מקום שבו ניתן יהיה לטפל בו. "לעולם אזכור את הרגע שבו בישרו לי על מחלת הלב של פרביז", סיפרה בדמעות האם ניגינה.
הבשורה הטובה יותר הגיעה מישראל, שבה עובדת דודתו של פרביז, הסועדת אישה מבוגרת בחולון. בעזרת משפחתה של האישה החל החיפוש שהוביל את משפחתו של פרביז אל עמותת "הצל ליבו של ילד" - ארגון הומניטרי ישראלי הפועל להצלת חייהם של ילדים חולי לב ממדינות שבהן הנגישות לרפואת לב ילדים אינה קיימת או מוגבלת.
עוד בנושא:
לאחר שהצוות הרפואי בחן את הממצאים הרפואיים הוחלט שניתן לטפל בפרביז בישראל והחלו ההכנות להטיס אותו ואת אימו לניתוח בארץ. לפני כשבועיים עבר פרביז ניתוח לב פתוח בבית החולים וולפסון. "החיים באוזבקיסטן קשים", מספרת האם, "אני עובדת קשה מאוד ומטפלת בשלושת ילדיי ובהורים של בעלי, שגרים איתנו בבית. אני אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לנו להביא את פרביז לפה ולהציל את חייו".
אחות טיפול נמרץ: "מרגש מאוד לראות ילדים מהארץ שבה נולדתי. אימו אמרה לי שהיא מרגישה הכי בבית ובכל פעם שהיא רואה אותי ברחבי המחלקה, היא מחייכת חיוך גדול"
פרביז אובחן עם צום לבבי מולד שכלל מחיצה בין פרוזדורית ודליפה משמעותית במסתם המיטרלי, כך שלא נוצרה אצלו הורדה מלאה בין חדר ימין לחדר שמאל וגם שני המסתמים בלב לא השלימו את התפתחותם המלאה. "במהלך הניתוח תיקנו לו את שני המסתמים ויצרנו מחדש הפרדה מלאה בין צד ימין לצד שמאל, מה שמאפשר ללב לתפקד באופן תקין כמו כל לב רגיל", הסביר ד"ר חגי דקל, מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים וולפסון.
אלינה שוטיחין, אחות טיפול נמרץ ילדים בבית החולים וולפסון, היא אחת מאנשי הצוות המסור שטיפלו בפרביז. להפתעת המשפחה, שוטיחין, כמו גם אנשי צוות אחרים, היא ילידת אוזבקיסטן, מה שהקל על התקשורת עם האם והילד. "עליתי לארץ רק בגיל 16. זה אומר שעברתי שם כברת דרך, סיימתי לימודים ואני אחות בארץ כבר עשר שנים", שוטיחין מספרת. "מרגש מאוד לראות ילדים מהארץ שבה נולדתי, וראיתי כבר כמה וכמה משם, במסגרת הפעילות של 'הצל לבו של ילד'.
4 צפייה בגלריה
פרביז ואימו. "אני אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לנו להביא את פרביז לפה ולהציל את חייו"
(צילום: תומר נויברג)
"כשידעתי שפרביז מגיע מאוזבקיסטן, מיד ניגשתי לאמא והתחלתי לשוחח איתה. התברר שהם הגיעו ממש מהעיר שבה גדלתי. בוודאי שזה מקרב ומחבר ונותן תחושה נעימה גם לי כמטפלת וגם להורים, שמגיעים לארץ זרה, הכי מבובלים ומודאגים באשר למצב הרפואי של בנם הקטן. היא אמרה לי שהיא מרגישה הכי בבית ובכל פעם שרהיא רואה אותי ברחבי המחלקה, היא מחייכת חיוך גדול. יש עוד חברים בצוות שדוברים רוסית ובוודאי שזה יתרון גדול ונוגע ללב של כולנו".
פרביז מחלים עכשיו בבית הילדים של העמותה ביחד עם ילדים ממדינות נוספות. הוא נהנה לשחק איתם ולמרות שהם לא דוברים את אותה השפה, הוא שמח להיות בחברתם. בימים הקרובים הצוות הרפואי יחליט אם הוא מוכן כבר לשוב הביתה לאוזבקיסטן ולהמשיך את חייו כילד בריא לכל דבר.
