בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן ריאה
סרטן ריאה
במשך שלושה עשורים שירתה אורלי אתאייש במשטרה כחוקרת בכירה. מטבע עבודתה, היתה מעורבת בדרמות אנושיות גדולות, בהן היו מעורבים לא פעם אנשים שכל עולמם חרב עליהם או על משפחתם. אם לרגע היו מספרים לה על הדרמה שהיא צפויה לעבור בחייה עם פרישתה מתפקידה לגמלאות, ספק אם היתה מאמינה לכך.
לאחר שקיבלה דרגת רב פקד ופרשה מעבודתה בגיל 54, נדהמה אורלי לגלות שחייה עומדים להשתנות, ולא בדרך שקיוותה: במקום לטרוף את החיים ולהנות מזמן שכל כך רצתה לעצמה, התבשרה כי היא חולה במחלה קשה שעלולה לסכן את חייה באופן ממשי. כך קרה שבחודש ספטמבר 2020, בשיאה של מגפת הקורונה בישראל, אובחנה אורלי בסרטן ריאות סופני ומצבה הדרדר במהירות. בראיון חושפני היא מספרת בגילוי לב על תהליך מתמשך, שבסופו של דבר הוביל לאבחנה המפחידה ועל הדרך שעברה בדרך אל הטיפול שהטיב עמה.
"אחרי הפרישה מהמשטרה, בחרתי להתחבר לצד היצירתי שבי. התחלתי לעשות עבודות אומנות ויצירה בשביל הנפש. כשיום אחד התחלתי להרגיש כאבים חזקים בכתפיים, חשבתי שזה בגלל התחביב החדש שלי, ולא באמת ייחסתי לזה חשיבות. אבל בתוך חצי שנה הגעתי למצב שאני פשוט לא הייתי מסוגלת לעמוד הרגליים. מצאתי את עצמי משתנה מאדם חיוני ואנרגטי לאדם שבקושי קם מהמיטה. חודש לפני הגילוי הייתי כבר כמעט כמו נכה. היה לי מאוד קשה ללכת או בכלל לזוז. לאחר סדרת בדיקות אינסופית, הרופא קרא לי ובישר לי שיש לי סרטן".
איך הרגשת כשהבנת שהחיים שלך משתנים מקצה לקצה?
"היה לי ברור כל הזמן שמשהו אינו כשורה. כשעשיתי את הביופסיה אמרו לי מתי אמורים לקבל את התוצאות. התוצאות שלי היו לא טובות, אז התקשרו אליי מוקדם מהצפוי, וביקשו ממני לגשת לרופא. ישר התקשרתי לאחי ואמרתי לו שאם התקשרו אליי כל כך מהר, זה סימן שזה זה. האמת היא שהשלמתי עם זה באיזה מקום. כשהרופא נתן לי את האבחנה רשמית, הייתי מאוד שלווה בגלל ההשלמה הזו. כבר אז החלטתי שאני משקיעה את הכוחות שלי ומנסה להילחם בזה ולהחלים. לא רציתי לרחם על עצמי".
מי היה שם בשבילך מאותו הרגע?
"דבר ראשון את כל הבירוקרטיה והניירת העברתי לאחי. ידעתי שהוא יטפל בי כמו שצריך. מעבר לזה, בלי אימא שלי, אחותי וחברים טובים שדאגו לי כל הזמן, לא הייתי מצליחה לעבור את כל מה שעברתי עד כה. אבל חשוב לי לציין בעיקר את הרופאה שלי, שתמכה בי, ליוותה אותי וטיפלה בי במסירות – ד"ר נטלי מימון מבית החולים מאיר בכפר סבא".
"כל מי שהזכרתי היה שם לצדי בתקופה הזו", אורלי מספרת, "במשך שבועיים הייתי כמעט כל יום בבית החולים. פעם הקרנות, פעם טיפולים, אבל תמיד מישהו דאג להיות איתי. כשחגגתי בנובמבר יומולדת, הגיעו איזה 30 אנשים ונפגשנו לחגוג לי למטה. באיזה שלב עברתי לגור אצל אימא שלי. כל הזמן כולם דאגו לעזור לי. לא הרגשתי לבד לרגע".
איך נראה היומיום שלך מרגע שאובחנת?
"היתה תקופה לא קלה. ישבתי על כיסא גלגלים והייתי תלויה באחרים. לא יכולתי לעשות כמעט כלום".
כשאמרו לך שהסרטן מאוד אלים, חשבת על האפשרות שכך יסתיימו חייך?
"ממש ממש ממש השתדלתי לא לחשוב על זה. אולי זה ריחף מעליי, או היה עמוק בתת מודע. לא התעסקתי עם זה ביומיום, והשתדלתי לחשוב חיובי ולקחת את המחשבות שלי רק לשם".
נס גדול היה פה
עם נר ראשון של חנוכה, התחיל הטיפול של אורלי בבית החולים מאיר: שילוב בין טיפול כימי וביולוגי הכולל קומבינציה של שתי תרופות אימונותרפיות ושני סבבים של טיפולי כימו. כבר לאחר שני טיפולים, שאליהם אורלי הגיעה בעודה יושבת בכיסא גלגלים, התחילו לראות שיפור במדדי ההחלמה. "מהרגע הראשון שפגשתי את ד"ר נטלי מימון רבינוביץ', ידעתי שאני בידיים טובות", אורלי משחזרת. "זה כאילו אלוהים שלח לי מלאך שישמור עליי. אני זוכרת שבפעם הראשונה שנפגשנו הייתי ממש על הפנים. ישבתי על כיסא גלגלים, שקלתי בקושי 40 ק"ג. הייתי חלשה מאוד, אבל ישר הבחנתי שיש לה עיניים טובות, ומאותו הרגע ידעתי שהיא איתי באש ובמים. היא המליצה לי על טיפול שנחשב חדש יחסית בתחום. הוא אמנם קיבל אישור, אבל בקושי נוסה עדיין. למרות זאת, הרופאה היתה מאוד בטוחה שזה הטיפול הכי מתאים לי, והוא זה שיכול להציל את החיים שלי".
כיום אורלי ממשיכה להתייצב בבית החולים, אך רק אחת לשלושה שבועות. מאז תחילת הטיפול היא כבר עברה שלוש הדמיות, שהאחרונה שבהם בוצעה לפני כחודש. המצב השתפר פלאים, ואפילו מאפשר לאורלי לשכור דירה לבדה ולחזור לשגרת היומיום שלה.
האמנת שבפרק זמן כל כך קצר את תווי את הלונה פארק בין המוות והחיים?
"בשום פנים ואופן לא. אני יודעת ששנת 2020 היתה עבור הרבה אנשים שנה מאוד מאתגרת. אבל באופן הזוי, אם להיות כנה, לא רק שזו לא היתה השנה הכי קשה מבחינתי, זו היתה השנה שהכי לימדה אותי. הכרתי את עצמי טוב יותר, גיליתי כוחות שלא ידעתי שיש לי והכי חשוב – גיליתי חמלה כלפיי עצמי. אחרי שבמשך כל כך הרבה שנים עבדתי במשטרה, הרגשתי שהפכתי לאדם קצת יותר קשוח. השנה הזו לימדה אותי להיות יותר סלחנית לעצמי, ומעל לכל – שאני מסוגלת לעשות כל דבר שאני בוחרת, במיוחד כי הייתי בצומת בחיי, ולא היו יותר מדי אפשרויות אחרות".
ובכל זאת, בטח לא היה קל כשהבנת שלקחו לך את השליטה על חייך.
"ממש לא, אני נשבעת! ידעתי שזה פשוט לא יעזור לי להיות בהרגשה של קורבנות וכעס, ולא הייתי צריכה אפילו להרפות. פשוט לא נאחזתי בתחושות האלה מלכתחילה. בזכות התודעה הזאת וכמובן דר' מימון, לא הייתי עוברת את זה. החיבור איתה היה מאוד משמעותי להחלמה שלי, ואני לגמרי יודעת שהיא נלחמה עליי והצילה אותי. אני מרגישה שאני חייבת לה את חיי, ממש כמו שאני חבה אותם לתקופה וכמובן למשפחה שלי ולחברים שעטפו אותי".
"היה לי ברור שאני חייבת לעשות משהו כדי לנסות להציל אותה"
ד"ר נטלי מימון רבינוביץ', האונקולוגית שטיפלה באורלי, היא מנהלת השירות לגידולי ריאה במכון האונקולוגי של המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא. "כשנפגשתי עם אורלי לראשונה, היא היתה במצב חמור, וסכנת חיים ריחפה מעליה. היה חשוב לי לשפר את מצבה משמעותית ולחזור לשגרת חייה באופן מיידי, ואחיה עזר וארגן את כל מה שהיה צריך. היא קיבלה שתי תרופות אימונותרפיות שנחשבות מיוחדות מאוד ושני סבבי כימו. זה טיפול לא קל, ובגלל מצבה הירוד, בהתחלה היה חשש מסוים, אבל בזכות התאמה אישית עבורה, זה הצליח לשפר את מצבה באופן ניכר".
היה כאן הימור. בכל זאת הטיפול עדיין לא נוסה באופן משמעותי.
"מדובר בפרוטוקול טיפולי יחסית חדש. בסך הכול הוא קיים שנה. אני מודה שהופתעתי לראות כמה מהר הוא השפיע על אורלי, שהיתה במצב של סכנת חיים ממשית. תוך שני טיפולים היא כבר קמה על הרגליים. היא הגיעה עליי כמעט סיעודית, והודות לטיפול היא הצליחה לחזור להיות עצמאית. זה הבדל עצום".
מה אנחנו יכולים לומר על סיכויי ההחלמה של אורלי?
"לשמחתי אורלי מגיבה ממש יפה לטיפול. היא נראית מעולה, קורנת, חיננית וגם חוזרת בהדרגה לחיים שגרתיים. קשה להגיד באופן חד משמעי מה טומן בחובו העתיד, אבל סביר להניח שהטיפול ימשיך לשפר את מצבה.
"הנס של אורלי, שהתחיל בחג החנוכה, ממשיך במגמת השיפור. זה ללא ספק סיפור מאוד אופטימי ומרגש. ממש אפשר להגיד שקרה פה נס גדול. בפורים האחרון, בהדמיה שאורלי עברה באותה תקופה, קיבלנו הוכחה אמיתית שהגידול נסוג באופן משמעותי. כמה סמלי לקבל בשורה כזו בחג שכולו שמחה".
העמותה הישראלית לסרטן ריאה נוסדה בשנת 2014 על-ידי ד"ר שני שילה ומספקת שירותים מגוונים למתמודדים עם סרטן הריאה ובני משפחתם. העמותה מפעילה קבוצה סגורה בפייסבוק "חברים לנשימה" המהווה קהילה לשיתוף ידע ותמיכה.
בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן ריאה
