ניתוח להוצאת אבנים מהכליה בבית חולים השרון
(צילום: דוברות בילינסון)
אלפי ישראלים סובלים כל שנה מאבנים בכליות שמובילות לכאבי תופת. האבנים הללו זעירות, אבל גורמות לצרות גדולות. חלקן ייפלטו מהגוף באופן ספונטני, אולם אחרות יחייבו ריסוק באמצעים שונים. טכניקות חדשות מאפשרות לטפל בבעיה בדיוק רב ועם שיקום מהיר, גם אם הן כוללות הליך כירורגי.
קראו עוד:
האבן הכי גדולה - 1.36 ק"ג
אבנים בכליות נוצרות כשהשתן נעשה סמיך מדי עקב הימצאות של מלחים בריכוז גבוה. כשהשתן סמיך, מצטברים בו גבישים שרובם עשויים מהמלחים, והם ה"אבנים". אם הן נמצאות בכליות, הן נקראות "נפרוליתיאזיס", ואם הן בשאר דרכי השתן, הכינוי הוא "יורוליתיאזיס". מרבית אבני הכליות קטנות מאוד: הגדולה ביותר שנמצאה עד היום שקלה 1.36 ק"ג.
אבני הכליה הם גבישים של מינרלים המסיסים בשתן. האבן נוצרת לרוב בכליה או בשופכן, שהוא הצינור המוביל את השתן מהכליות לשלפוחית. האבנים יכולות להשתנות בגודלן: חלקן נראות כמו גרגר חול זעיר, והגדולות יותר הן בגודל של דובדבן. הן יכולות להיות בכל צבע, אבל רובן בגוון צהוב-חום. מרביתן נוצרות כיחידה אחת, וכך הן גם מופרשות. עד היום התגלו כ-200 מרכיבים בסוגי האבנים השונות, כשהשכיחים ביותר הם סידן אוקסלט, זרחן, חומצת שתן וציסטין.
2 צפייה בגלריה
אבנים שהוצאו מכליה. נוצרות כשהשתן נעשה סמיך מדי עקב הימצאות של מלחים בריכוז גבוה
(צילום: דוברות בילינסון)
ברוב המקרים עוברות האבנים בשתן בלי שנחוש בהן, אבל אם האבן גדולה יחסית - 2 מ"מ ומעלה - היא עלולה לגרום לחסימה של צינור השופכה. התוצאה היא הרחבה של הצינור, חסימה של מעבר השתן וכאב עוויתי עז המורגש לרוב בגב המותני, בבטן התחתונה ובמפשעה. כאבי הבטן העוויתיים הללו מכונים ברפואה "קוליק" וגורמים גם לבחילות ולהקאות. האבן גם פוצעת לעיתים את צינור השופכה וגורמת להופעת דם בשתן.
ברוב המקרים עוברות האבנים בשתן בלי שנחוש בהן, אבל אם האבן גדולה יחסית - 2 מ"מ ומעלה - היא עלולה לגרום לחסימה של צינור השופכה. התוצאה היא הרחבה של הצינור, חסימה של מעבר השתן וכאבים עזים
אבחון האבנים בכליות מתבסס תחילה על תלונות החולה על כאבים ועל שיירי דם בבדיקת שתן. בדיקת אולטרסאונד יכולה להראות התנפחות של הכליה (הידרונפרוזיס) שנגרמה בשל חסימת מעבר השתן על ידי האבן, או להראות סימן של צל שיוצרת האבן בתמונה. אם האבן מכילה כמות מספקת של סידן, ניתן לראות אותה גם בצילום רנטגן.
2 צפייה בגלריה
ניתוח להוצאת אבנים מהכליות. שתי האפשרויות הרלוונטיות הן אורתרוסקופיה והוצאה תת-עורית
(צילום: דוברות בילינסון)
המטופל משוחרר הביתה במהירות
אם האבן קטנה וגורמת כאב עז, יאושפז החולה תחת עירוי נוזלים במטרה להגביר את כמות השתן המופרש, ואיתו את האבנים. במקביל, מטופל החולה בתרופות משככות כאב (דוגמת וולטרן לתוך הווריד).
אם האבן נותרה במקומה, ניתן לנסות טיפול לא פולשני בריסוק באמצעות גלי קול. "מדובר במכשיר מיוחד שמייצר גלי קול הממוקדים לאבן בהנחיה של רנטגן", מסביר פרופ' דוד ליפשיץ, מנהל היחידה לאורולוגיה זעיר פולשנית בבית חולים השרון שבמרכז הרפואי רבין בפתח תקווה. "המטרה היא לשבור את האבן לפירורים קטנים שיוכלו להיפלט עצמונית. היתרון של הפעולה הוא שהיא לא פולשנית. החיסרון הוא שלא כל אבן מגיבה לאנרגיה של גלי הקול".
שאר המקרים דורשים טיפול כירורגי בהרדמה כללית. שתי האפשרויות הרלוונטיות הן אורתרוסקופיה והוצאה תת-עורית. "באורתרוסקופיה אנחנו מחדירים טלסקופ לשלפוחית השתן דרך צינור השופכה", אומר פרופ' ליפשיץ. "דרך הטלסקופ, באמצעות לייזר, מפוררים את האבן ומוציאים את החתיכות שנוצרו. סוג פולשני יותר הוא הוצאה מלעורית של אבנים מהכליה. בגישה הזו, שמיועדת לאבנים גדולות, מייצרים נתיב מלאכותי לכליה – חור במותן, קטן מסנטימטר, שדרכו מחדירים טלסקופ, ובאמצעות מכשיר טוחנים את האבן ומוציאים את החתיכות, גם הקשות שבהן".
פרופ' דוד ליפשיץצילום: דוברות בילינסוןלאחר הניתוח נותר תומכן – צינורית סיליקון דקה שעוברת בין השלפוחית לכליה. "החולים מתלוננים על גירוי ואי-נוחות", אומר פרופ' ליפשיץ, "אבל ההתאוששות מהירה. באורתרוסקופיה משוחרר המטופל לביתו כבר באותו יום וחוזר לפעילות רגילה. בניתוח מלעורי ממליצים להימנע ממאמצים למשך שבועיים, אבל המטופל משוחרר כבר למחרת הניתוח ויכול להתנייד. הוא לא מרותק למיטה".
כל חולה הסובל מאבנים בכליות עובר בירור שנועד לאתר את הסיבה להיווצרותן. "מדובר במחלה כרונית עם שיעור חזרה של 50%", אומר פרופ' ליפשיץ. "לכן, חשוב לבצע לחולים בירור מטבולי שכולל בדיקת הרכב האבן שהוצאה, ואיסופי שתן במשך 24 שעות לצורך בדיקת מלחים. בשילוב הזה אפשר להרכיב את הפאזל, להבין מה הסיבות ולהתאים טיפול מונע, המלצות תזונתיות וטיפול תרופתי שעשוי למנוע את הישנות האבנים".
