במשך שנים רבות התעורר חשד שמחלות רבות מתפתחות כתוצאה מפגיעה במחסום המעי (מעי דליף). העדויות המחקריות לכך היו דלות, אבל בשנים האחרונות החלו להתפרסם מחקרים שמעידים כי פגיעה במחסום המעי יכולה להוביל להתפתחות מחלות כרוניות כמו צליאק, סוכרת ודלקת פרקים אצל אנשים שקיימת אצלם רגישות גנטית למחלות הללו.
קראו עוד:
אז מהו מחסום המעי, איך הוא משפיע על בריאותנו, והאם יש אמצעי זהירות שניתן לנקוט כדי למנוע התפתחות של מחלות?
3 צפייה בגלריה
המזון שנמצא במערכת העיכול יכול לחדור לגופנו ולזרם הדם רק אם הוא מצליח לחדור דרך מחסום המעי
(צילום: shtterstock)
מערכת העיכול: צינור עם שני פתחים
אנחנו אוכלים מזון דרך הפה, ומשם הוא עובר לוושט, לקיבה ולמעי הדק והגס. חומרי הפסולת מופרשים דרך פי הטבעת. ניתן להסתכל על מערכת העיכול כעל צינור בעל שני פתחים – הפה ופי הטבעת – כשמה שנמצא בתוכו יכול לחדור לגופנו ולזרם הדם רק אם הוא מצליח לחדור דרך מחסום המעי. שטח הפנים של המעי מהווה את המחסום הגדול ביותר בינינו לבין הסביבה החיצונית שלנו: שטחו מוערך כשטחו של מגרש טניס, והוא גדול בהרבה ממחסום העור שלנו.
מחסום המעי פועל כגדר בעלת חדירות חלקית ובכך הוא מגן על הגוף: מצד אחד, הוא חדיר לחומרי מזון, מהצד האחר, הוא מונע חדירה של רעלים, חיידקים מזיקים ומרכיבים במזון שהגוף לא יכול להשתמש בהם. חומרים אלה משמשים כמזון לחיידקי המעי או שהם מופרשים בצואה.
מחסום המעי מורכב משכבת תאים אחת, הנקראת תאי אפיתל; מעליה יש שכבה של ריר; ומתחתיה שכבה תומכת. שכבת הריר יוצרת הגנה שמצפה את תאי המעי ומונעת מחיידקים וממזיקים אחרים לחדור דרכם. שכבת האפיתל מצפה את דופן המעי: היא מורכבת משכבה של תא בודד, והתאים קשורים זה לזה באופן הדוק. בשכבה התומכת, שמתחתיה, יש תאים שונים של מערכת החיסון המגנים מפני חומרים מזיקים. למעשה, במעי מצויים 80% מתאי מערכת החיסון.
לתאי מערכת החיסון שבמחסום המעי יש מגוון תפקידים, בהם סילוק חומרים מזיקים; יצירת איזון, כך שלא ייווצרו תהליכים דלקתיים נגד חומרי מזון וחיידקי מעי רצויים; ויצירת יחסי גומלין עם חיידקי המעי הרצויים, שכתוצאה מהם מופרשים חומרים שמגבירים את תפקודו של מחסום המעי.
גם לחיידקי המעי יש מגוון תפקידים, בהם שיפור העיכול, שיפור של ספיגת המזון, ייצור ויטמינים שונים והגנה מפני שגשוג יתר של חיידקים מזיקים. אצל חיות מעבדה נצפה שלחיידקי המעי היה תפקיד בהתחדשות שכבת תאי המעי. אצל חיות שבהן לא היו חיידקים במעי, המעי היה פגיע יותר לנזק.
מה קורה כשמחסום המעי נפגע, ומתפתח מעי דליף?
כשמתרחשת פגיעה במחסום המעי, חלק מתכולת המעי יכול לחדור דרך דופן המעי. כתוצאה מכך, חודרים לדופן המעי לא רק חומרי מזון רצויים אלא גם חלקי מזון לא מעוכלים, חיידקים לא רצויים והתוצרים שלהם וחומרים רעילים. כשהחומרים הלא רצויים הללו חודרים דרך מחסום המעי, תאי מערכת החיסון שבמעי מוכנים לפעולה, מזהים אותם כפולשים זרים ויוצרים נגדם תגובה חיסונית שמובילה לתהליך דלקתי לא רצוי שיכול להיות מקומי או באיברים שונים בגוף.
במעבדתו של פרופ׳ אלסיו פסאנו באיטליה מצאו שקיימים שני גורמים עיקריים שיכולים להוביל לפגיעה במחסום המעי ולמעי דליף: האחד, חשיפה לגלוטן; האחר, חוסר איזון של חיידקי המעי, המכונה "דיסביוזיס". בעקבות חשיפה לאחד משני הגורמים הללו משתחרר מתאי המעי חלבון שנקרא זונולין.
חלבון הזונולין גורם לכך שהקשרים ההדוקים בין תאי ציפוי המעי נפתחים, ומחסום המעי נפגע. בעקבות כך חודרים מחלל המעי לדופן חומרים שלא אמורים היו לחדור את המחסום. חדירתם מובילה לתהליך דלקתי שמחמיר עוד יותר את חדירות המעי, והדבר מוביל להפעלה לא תקינה של המערכת החיסונית.
במקרה כזה עלולות להתפתח אצל אנשים עם נטייה גנטית מסוימת מחלות אוטואימוניות שונות. מחקרים רבים הראו שבשלב הראשון מתרחשת הפגיעה במחסום המעי, ורק לאחר מכן מתפתחת המחלה האוטואימונית. כלומר, התנאי הראשון לכך שתתפתח מחלה אוטואימונית הוא שתהיה פגיעה במחסום המעי, ויתפתח מעי דליף.
3 צפייה בגלריה
במחקרים נמצא שלנבדקים עם סוכרת מסוג 1 ולקרובי משפחה שלהם מדרגה ראשונה היו רמות מוגברות של זונולין
(אילוסטרציה ShutterStock)
המחלות הרלוונטיות
1. צליאק. מחלה אוטואימונית ייחודית שבה זוהו גם הגנטיקה הייחודית שלה, גם הנוגדן הייחודי שלה וגם הגורם הסביבתי שמוביל להתפתחותה (חשיפה לגלוטן). במעבדתו של פרופ׳ פסאנו הדגימו שחשיפה לגליאדין (מרכיב של הגלוטן) גורמת לפגיעה במחסום המעי. התהליך מתרחש כשהגליאדין נקשר לקולטן על תאי המעי, חלבון הזונולין משתחרר, ומתרחשת פגיעה במחסום המעי.
בעקבות חדירת חלקיקי הגליאדין לדופן המעי מופעלת המערכת החיסונית, והנוגדנים שמתפתחים תוקפים את רירית המעי. כך נוצרת הסערה המושלמת שמחמירה את עצמה וגורמת נזק למעי שאופייני למחלת הצליאק. ברגע שמחלת הצליאק מאובחנת, הטיפול הוא הימנעות מוחלטת מגלוטן. רק כך מתאפשרת החלמה של רקמת המעי, ונמנעים סיבוכים של המחלה.
2. סוכרת נעורים (סוכרת מסוג 1). במחקרים של פרופ׳ פסאנו נמצא שלנבדקים עם סוכרת מסוג 1 ולקרובי משפחה שלהם מדרגה ראשונה היו רמות מוגברות של זונולין. ככל שרמות הזונולין היו גבוהות יותר, מחסום המעי היה חדיר יותר. במודלים של חיות התברר שהעלייה בזונולין הקדימה את הופעת הסוכרת: כלומר, הייתה עלייה בחדירות מחסום המעי שהקדימה את הופעת הנוגדנים העצמיים של הסוכרת. במודל זה, כשחסמו את הקולטן לזונולין במעי ובכך מנעו את חדירות מחסום המעי, הצליחו למנוע את התהליך האוטואימוני ואת הופעת הסוכרת.
מה הוביל לרמות הגבוהות של הזונולין אצל חולי הסוכרת מסוג 1? החוקרים מעריכים ששני גורמים עיקריים הובילו לכך – חוסר איזון של חיידקי המעי וחשיפה לגלוטן. לפחות אצל חלק מהחולים נמצא קשר בין חשיפה לגלוטן בגיל ארבעה עד שבעה חודשים להתפתחות סוכרת בהמשך.
3. דלקת פרקים. מאמר מ-2021 בחן מה התפקיד של מחסום המעי בדלקת פרקים. התברר כי בבדיקות דם שבחנו נזק למחסום המעי (כמו מציאת חלקים של חיידקי המעי בדם) היו תוצאות גבוהות יותר אצל חולים עם דלקת פרקים פעילה בהשוואה לנבדקים בריאים. נמצא גם קשר בין חומרת הממצאים בדם לחומרת הדלקת.
במודלים של חיות ניתן היה להדגים שהפגיעה במחסום המעי ושינויים דלקתיים בדופנו היו קיימים כבר בשלבים המוקדמים של דלקת הפרקים. בנוסף הודגם במחקר שיש חיידקים מסוימים במעי שמופיעים בשכיחות יתר אצל חולי דלקת פרקים ושיכולים לגרום לפגיעה בדופן המעי – למשל, חיידק מסוג פרבוטלה. המחקר גם הדגים שאם מונעים את חדירות מחסום המעי על ידי חומר שחוסם את הקולטנים לזונולין, ניתן להפחית את הנפיחות בפרקים במודלים של חיה. עד היום ידועים רק שני גורמים שיכולים לגרום להפרשת הזונולין שמגבירה את חדירות מחסום המעי – גלוטן וחלקי חיידקים.
4. מחלות מעי דלקתיות. פגיעה במחסום המעי הוכחה כבעלת תפקיד מפתח בהתפתחות המחלות קרוהן וקוליטיס כיבית. במודלים של קוליטיס בחיה נצפתה פגיעה במחסום המעי שהקדימה את התפתחות הקוליטיס, וטיפול על ידי חוסמים של הקולטן לזונולין הוביל לירידה משמעותית בחומרת המחלה. טיפול שיחזיר את התפקוד התקין של מחסום המעי הדק יכול להיות אופציה עתידית לטיפול בקוליטיס.
5. טרשת נפוצה. אצל חולי טרשת נפוצה הודגמה פגיעה במחסום המעי. אצל חולים עם מחלה מתקדמת נמצאו בדם רמות מוגברות של זונולין. אצל חולים שמחלתם הייתה בהפוגה היו רמות זונולין דומות לאלה שנמצאו בקבוצת הביקורת. במודל חיה של טרשת נפוצה הדגימו שהפגיעה במחסום המעי והעלייה ברמות הזונולין במעי הקדימו את הופעת התסמינים הנוירולוגיים של המחלה.
6. הפרעות מטבוליות והשמנה. במודל של עכברים שמנים נצפתה פגיעה במחסום המעי. שלושה מחקרים בבני אדם הראו רמות מוגברות של זונולין בדם אצל נבדקים שמנים בהשוואה לנבדקים לא שמנים. במחקר שבדק את חיידקי המעי במטופלים שמנים הודגם קשר בין רמה מוגברת של חיידקי המעי לרמות הזונולין בדם. המחקר מעלה אפשרות שהשינויים הללו בחיידקי המעי מובילים להפרשה של זונולין, ובעקבות כך לפגיעה במחסום המעי, לחדירת תוצרים של חיידקים לזרם הדם ולהתפתחות של דלקת כרונית.
7. מחלות נוספות הקשורות לגלוטן. מלבד צליאק קיימות עוד שתי מחלות בהן יש רגישות לגלוטן, וגם בהן תוארה פגיעה במחסום המעי: מדובר באלרגיה לחיטה וברגישות לגלוטן או לחיטה שאינה צליאק.
3 צפייה בגלריה
שלושה מחקרים בבני אדם הראו רמות מוגברות של זונולין בדם אצל נבדקים שמנים בהשוואה לנבדקים לא שמנים
(צילום: shutterstock)
איך מונעים פגיעה במחסום המעי?
אם יש לכם רגישות לגלוטן, צליאק או אלרגיה לחיטה – הימנעו מגלוטן. אם יש לכם מחלה אוטואימונית או קרובים מדרגה ראשונה עם צליאק או סוכרת נעורים – כדאי לשקול להימנע מגלוטן.
הקפידו על תזונה ידידותית למעי – תזונה ללא אוכל מתועש, שמכילה ירקות, פירות, מוצרים מהחי, שמנים בריאים ותוספת של מזונות פרוביוטיים כמו כרוב כבוש וקימצ׳י. תזונה זו תוביל לאיזון חיידקי המעי שלכם.
אם אתם סובלים מאחת המחלות שהוזכרו או מסימפטומים של מערכת העיכול, כדאי לפנות לרופא ולברר אם יש לכם רגישות לגלוטן או חוסר איזון של חיידקי המעי – ולטפל בהתאם.
ד״ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה, רפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית
