המקום הזה שינה חיים של אנשים: מטופלים התבשרו בו שלקו בסרטן, ואז הגיעו אליו לטיפולי כימותרפיה קשים וכואבים. רגע לפני הגעת הדחפורים והריסתו לטובת בניין חדש, קיבל המכון האונקולוגי של המרכז הרפואי שמיר אסף הרופא שבבאר יעקב חיים חדשים. הוא נעשה זירה אמנותית שבה מטופלים, אנשי צוות רפואי ואיתם אמנים מקצועיים ממלאים את הקירות בגרפיטי. רופאים ומטופלים ציירו וכתבו על הקירות בהתלהבות, כמו ילדים בחוג לציור.
קראו עוד:
מירב סירני (52) הייתה נרגשת במיוחד. היא הגיעה למכון מביתה שבהוד השרון מלווה בבני משפחתה, וכתבה על הקירות את המילים "כאן ועכשיו", שאותן גם קעקעה על זרועה. לדבריה, המילים האלה סייעו לה להתמודד עם סרטן הכליות שהתגלה אצלה לפני שבע שנים. "כתבתי כאן ועכשיו שצריך לחיות בטוב כאן ועכשיו", היא אומרת. "מה שהיה אתמול, לא משנה. מה שיהיה מחר, לא ידוע".
סירני קוראת למקום "בית", ולא במקרה. "הקירות האלה ראו אותי מדי שבוע, מתמודדת עם הטיפולים, עם הקושי, עם הדמעות", היא אומרת. "המקום הזה לא היה רק קירות בשבילי, אלא בעיקר המון חום ואהבה שקיבלתי מהצוות".
מנהלת המכון, ד"ר רעיה ליבוביץ', הסתובבה בבניין בהתרגשות וראתה את אחת האחיות מציירת ציפורים עפות, ואת אחת המזכירות הרפואיות לוקחת ספריי אדום ומרססת איתו את המילים "עוד נשוב". ד"ר ליבוביץ' עצמה בחרה לכתוב את המילים "תקווה ואהבה". "זה מה שאני מאחלת לכולם", אמרה. "אף אחד לא רוצה לבוא בשערי המכון האונקולוגי, אבל יש לנו אפשרות לבחור מה לייצר מהמצב הזה.
"המכון נבנה לפני 38 שנים", הוסיפה. "יש לי המון זיכרונות, שמחים לצד עצובים, מאלפי המטופלים שעברו אצלנו, ושתמיד היינו שם בשבילם. עכשיו אנחנו הורסים את המבנה לטובת בניין חדש עם מיטב הטכנולוגיה המתקדמת בעולם לטיפול בחולי סרטן, אבל גם בבניין הזמני, שאליו נעבור בקרוב, וגם במבנה החדש נמשיך לטפל בחולים באותו חום ובאותה אהבה".
האוצרת דינה שגב, שהזמינה אמני רחוב לתרום את חלקם לפרויקט, הסבירה את הקשר בין אמנות רחוב לרפואה ולבריאות. "אמנות רחוב היא זמנית", אמרה. "היא שיעור בזמניות. הרי היא נעלמת ונמחקת. גם החיים זמניים. אנחנו לא יודעים אם נהיה פה מחר, אז צריך לחיות את הרגע באהבה ובנדיבות".