בקליפורניה ובקנדה יש אותו מספר תושבים, כ-39 מיליון איש. בשתי המדינות גם עבר החוק להמתת חסד (המוכר בראשי התיבות MAID). בקנדה, ב-2016 ובקליפורניה ב- 2015. ובכל זאת, מספר האנשים שבוחרים לסיים את חייהם בקנדה גדול בהרבה ועומד כיום על פי 15 יותר המתות חסד מאשר בקליפורניה.
ב-2021 בחרו 486 איש בהמתת חסד בקליפורניה לעומת 10,064 בקנדה. ב-2022 בחרו 853 תושבי קליפורניה למות לעומת 13,241 בקנדה. לאחרונה הורחב החוק בקנדה לכלול חולים שסובלים מכאבים כרוניים אך לא צפויים למות בעתיד הקרוב ואף כאלו הסובלים מבעיות נפשיות. אב לאישה אוטיסטית מקלגרי שבקנדה עתר לבית המשפט בבקשה לעצור את המתת החסד שאושרה עבורה אך החודש ביטל את עתירתו לאחר שבתו החליטה להרעיב את עצמה.
בקנדה יש מי שמותח ביקורת על הממשלה ש"מעודדת" תושבים למות. הטענה היא שההכללה של הפרעות נפשיות בחוק, מחבלת במאמצים למניעת התאבדויות. בני משפחה של מי שקיבלו אישור להמתת חסד כי הם סובלים מהפרעות נפשיות, מתוסכלים מהקלות הרבה שבה קנדה מאשרת סיוע בסיום חייהם.
במחקר חדש, חוקרים בחנו 10 השערות שעשויות להסביר את ההבדל המשמעותי במקרי המתת החסד בין קנדה לקליפורניה. פיטר ריינר, פרופסור אמריטוס למדעי המח ונוירואתיקה מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, ושותפו אדריאן בירם בחנו 556 מבוגרים (228 בכל מדינה) בגילאי 60 ומעלה, קבוצת הגיל שאחראית לרוב הבקשות להמתת חסד. רק 25% מתושבי קליפורניה אמרו שהם היו מודעים שיש להם את האפשרות הזאת לעומת 67% מהקנדים. הנתונים "מייצגים ראיות חזקות למדי" לכך שמודעות ציבורית גדולה יותר לחוק היא גורם חשוב, אם לא הגורם המניע, מאחורי הפערים בין המדינות, כתב ריינר.
בקנדה כל רשות בריאות ציבור מחוזית ואזורית הופכת את הגישה להמתת חסד קלה ופשוטה ומוצעת לכל מי שסובל ממחלה סופנית, מחלה כרונית ובעיות נפשיות. המידע זמין באתרי אינטרנט ויש צוות המסייע למטופלים לעשות את התהליך, סיוע שאינו קיים בקליפורניה.
2 צפייה בגלריה
הוויכוח בנושא חוצה גבולות. בתמונה: המתת חסד בבלגיה בבלגיה. הפרלמנט הצרפתי החל לדון בנושא בחודש שעבר
(צילום: Simon Wohlfahrt / AFP)
יש קנדים הסבורים כי "עידוד" התושבים בבחירה להמתת חסד נובעת ממערכת הבריאות הכושלת. חולים נאלצים להמתין חודשים ארוכים ואף שנה על מנת לראות רופא, כולל אלו הסובלים ממחלות קשות וזקוקים לטיפול רפואי מיידי.
הרשת מלאה בסיפורים על קנדים שנפטרו לאחר שלא הצליחו לקבל טיפול רפואי נכון ונאלצו להמתין אף חמש שנים כדי לקבל טיפול רפואי הכרחי. רבים מתלוננים שאין להם רופא משפחה והם נמצאים ברשימת ההמתנה שנים. בנובמבר אשתקד מתה צעירה בת 23 מהאי ונקובר לאחר זיהום דם שאובחן בצורה שגויה שוב ושוב. אמה מלוני אומרת שהיא מאוכזבת ממערכת הבריאות הקורסת שהביאה למותה של בתה.
אלכסנדרה ראס שבנה דוד הומת: "במשך שנה התחננו לראות רופא והיינו ברשימת ההמתנה, התקשרנו לכל מי שרק אפשר, שום דבר לא עזר. הרופא אמר שחבל שלא אובחן מוקדם יותר כי ניתן היה להציל אותו. בשלב הזה הציעו לו המתת חסד כי הוא סבל מאוד"
סופיה הייתה ברשימת ההמתנה לרופא משפחה במשך שלוש שנים. באין רופא משפחה שיראה אותה, היא נאלצה להתייצב בשעה 5 בבוקר בתור ארוך של אנשים מחוץ לקליניקה לטיפול דחוף. בכל פעם נאלצה לשוב הביתה לאחר שעות המתנה בתור לאחר שנאמר לה שהרופא אינו מקבל יותר מטופלים. כשמצבה הלך והחמיר, אמה הבהילה אותה לחדר המיון.
אלכסנדרה ראס, שבנה דוד הומת לאחר שחלה בסרטן ואובחן רק שנה לאחר שהתחיל להתלונן על הסימפטומים, סיפרה: "כשהוא כבר אובחן היה מאוחר מדי והוא הוגדר כסופני. במשך שנה התחננו לראות רופא והיינו ברשימת ההמתנה, התקשרנו לכל מי שרק אפשר, שום דבר לא עזר. הרופא אמר שחבל שלא אובחן מוקדם יותר כי ניתן היה להציל אותו. בשלב הזה הציעו לו המתת חסד כי הוא סבל מאוד".
דוד הסכים לקבל את הזריקה שתסיים את חייו כמה חודשים לאחר מכן. "מה הפלא שקנדה שמחה כל כך להציע לפציינטים את זריקת המוות. ככל שיהיו פחות חולים במערכת הבריאות, כך יהיה פחות עומס", אומרת אלכסנדרה. "לבן שלי אולי היה סרטן, אבל מה שבאמת הרג אותו הוא מערכת הבריאות הקנדית".
