קראו עוד:
פעילות גופנית סדירה מסייעת לווסת את התיאבון ולרדת במשקל, במיוחד אצל אנשים עם עודף משקל, ותורמת מאוד לבריאותנו גם בהיבטים אחרים. אך אנשים רבים מתקשים לעשות את השינוי המתבקש באורח החיים ולהתמיד בפעילות הגופנית לאורך זמן. יש אנשים שאינם יכולים לעשות פעילות גופנית יעילה עקב מגבלות רפואיות אלה ואחרות, ורבים פשוט מחפשים פתרונות קלים ומהירים יותר. מחקר חדש, שנעשה בעיקר על עכברים, עשוי להוביל לפיתוח טבלייה שמדכאת את התיאבון ומסייעת בירידה במשקל.
3 צפייה בגלריה
אנשים עם עודף משקל סובלים יותר מאחרים ממחלות לב וכלי דם, סוכרת וסוגים מסוימים של סרטן
(צילום: shutterstock)
במחקר שהתפרסם בכתב העת Nature בדקו חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, בשיתוף מוסדות מחקר נוספים, אילו חומרים מופרשים לדם במהלך חילוף החומרים הטבעי של הגוף אחרי פעילות גופנית מאומצת. הם נתנו לעכברים לרוץ על הליכון במשך חמישה ימים בשבוע, במהירות גוברת בהדרגה ובשיפוע הולך וגדל, עד שהעכברים הותשו. לאחר מכן אספו את נוזל הדם שלהם ובדקו אילו חומרים הופרשו לתוכו.
החוקרים מצאו כי הפעילות הגופנית המאומצת הובילה להצטברות של חומרים רבים בדם. בלטה במיוחד המולקולה לקטוֹיל-פנילאלנין (Lac-Phe, Lactoylphenylalanine), שממלאת תפקיד בשימור מאזן האנרגיה בגוף. המולקולה מורכבת משילוב של לקטאט, שנוצר בשרירים בשעת מאמץ ועשוי לגרום לתחושת צריבה וכאב בשריר, עם חומצת האמינו פנילאלנין, שהיא אחת מאבני הבניין של החלבונים בגוף.
3 צפייה בגלריה
החוקרים מצאו כי בעקבות פעילות גופנית מאומצת החומר מצטבר בדם. מולקולת Lac-Phe
(צילום: Egon Willighagen, Wikipedia)
העכברים איבדו את התיאבון
החוקרים גילו כי פעילות גופנית מאומצת העלתה את כמות המולקולה גם אצל סוסי מרוץ אחרי אימון. עלייה דומה נמצאה גם אצל 36 נבדקים אנושיים שסיימו אימון הליכה מאומץ על הליכון. מקבוצת נבדקים נוספת ביקשו החוקרים לבצע שלושה סוגים שונים של פעילות גופנית, ומצאו כי מָאוֹץ מהיר (ספרינט) הביא לעלייה הגדולה ביותר בכמות ה-Lac-Phe, שהגיעה לשיא כעבור שעה והתפוגגה רק בתום שלוש שעות. השפעתם של תרגילי סיבולת ואימוני התנגדות הייתה נמוכה יותר.
המחקר עשוי להוביל לפיתוח תרופה לדיכוי התיאבון ולהרזיה. אך דרושים מחקרים נוספים כדי להבין את מנגנון הפעולה של המולקולה, לגלות אם יש לה השפעה על המוח, איך היא מווסתת את תחושת הרעב והשובע ואם היא תדכא את התיאבון גם אצל בני אדם
בהמשך לקחו החוקרים את הממצאים שלהם צעד אחד הלאה ובדקו אם המולקולה משפיעה על ויסות התיאבון ועל מאזן האנרגיה בגוף ותורמת לירידה במשקל. כשהזריקו מינון גבוה שלה לעכברים עם השמנת יתר, הם איבדו את התיאבון ואכלו ב-12 השעות הבאות רק מחצית מכמות המזון שצרכו עכברים שלא עברו את הטיפול, אף שרמת התנועתיות והפעילות שלהם כלל לא השתנתה. עכברים שהמשיכו את הטיפול במשך כמה ימים אכלו הרבה פחות, רקמת השומן בגופם הצטמצמה ומשקלם ירד. במקביל השתפר גם מאזן הסוכר בדמם. בניסוי נוסף נמצא שכשעכברים שחסרה להם היכולת לייצר Lac-Phe עשו פעילות גופנית, הם איבדו ממשקלם פחות מעכברים רגילים – ראיה נוספת לחשיבותו של Lac-Phe לתהליך ההרזיה.
לדברי החוקרים, המחקר עשוי להוביל לפיתוח תרופה לדיכוי התיאבון ולהרזיה. אך דרושים מחקרים נוספים כדי להבין את מנגנון הפעולה של המולקולה, לגלות אם יש לה השפעה על המוח, איך היא מווסתת את תחושת הרעב והשובע ואם היא תדכא את התיאבון גם אצל בני אדם ותביא לירידה במשקל. כמו כן חשוב לבחון את בטיחות התרופה, את תופעות הלוואי שלה ואת יעילותה בטווח הארוך, שכן בעבר כבר הוסרו מהמדפים תרופות הרזיה שגרמו לתופעות לוואי קשות.
3 צפייה בגלריה
החוקרים גילו כי פעילות גופנית מאומצת העלתה את כמות המולקולה גם אצל נבדקים אנושיים שסיימו אימון הליכה מאומץ על הליכון
(צילום: shutterstock)
אחד המכשולים בדרך להפקת טיפול הרזיה על בסיס המולקולה עשוי להיות הקושי ליצור ממנה טבלייה שנלקחת בבליעה. כשנתנו לעכברים את החומר דרך הפה, לא חל כל שינוי בצריכת המזון שלהם או במשקל הגוף, כנראה מכיוון שהחומר מתפרק במערכת העיכול. כדי לאפשר את נטילת התרופה בטבליות, יצטרכו לפתח גרסה יציבה יותר של המולקולה.
למרות ההסתייגויות, תעשיית התרופות עומדת בפני הזדמנות לפתח טיפול חדש, שעשוי לעזור בירידה במשקל. החוקרים סבורים כי יכולות טיפוליות כאלה עשויות להועיל במיוחד לחולים שלא יכולים לבצע פעילות גופנית מאומצת, למשל עקב מחלות לב, דלדול עצמות (אוסטאופורוזיס) ומגבלות גופניות אחרות.
עם תרופה או בלעדיה, בכל מקרה מומלץ וחשוב להמשיך לעסוק בספורט באופן סדיר, ולזכור תמיד שלחוסר פעילות גופנית יש השלכות רבות על הבריאות, הרבה מעבר לשריפת קלוריות וירידה במשקל.
