נמחץ מתחת למערבל בטון ושרד: "החיים הם לא רולטה רוסית"
(צילום: שמוליק דודפור)
ב-7 ביוני 2021, כשמבחן הבגרות בלשון מאחוריו, החליט עמית דרעי מרמת גן, אז בן 17, לחגוג עם חבריו בחוף הים בתל אביב. חברו הרכיב אותו על אופניים חשמליים והבילוי הפך לאסון: דרעי נמחץ מתחת למערבל בטון וספג פגיעה רב-מערכתית אנושה. התאונה התרחשה סמוך לבית החולים איכילוב, לשם הובהל דרעי במהירות, כשהוריו קיבלו הודעה על כך שבנם פצוע במצב אנוש. "אחד הרופאים אמר לאבא שלי שכדאי לו להקדיש את תשומת הלב לשני האחים האחרים שלי, כי הסיכויים שאחיה שואפים לאפס, וכנראה אמות על שולחן הניתוחים".
עוד בנושא:
דרעי (19), לא זוכר דבר מיום התאונה וגם לא מהשבועיים שקדמו לה. "נמחק לי הזיכרון של אותם ימים וכל מה שאני יודע זה מהסיפורים הרבים ששמעתי כשהתעוררתי".
9 צפייה בגלריה
דרעי בבית החולים. ההורים התבקשו לחתום על הסכמה לכריתת שתי הרגליים והאגן
(צילום: פרטי)
בימים הראשונים נלחמו הרופאים על חייו, כשבכל פעם גופו קורס מחדש. כעבור כמה שבועות, בעקבות חיידק טורף ברגל וזיהום בדם, התבקשו הוריו לחתום על הסכמה לכריתת שתי הרגליים והאגן, מה שאומר שלא יוכל אפילו לשבת. הזיהומולוג אמר לאביו שגם לאחר מכן יהיו חייו בסכנה, בגלל הזיהומים מהכביש ומבית החולים.
"קיבלתי אנטיביוטיקה של סוסים. היה צריך להעיר אותי בגלל תא הלחץ והמדדים גרמו לי לקרוס. נתנו לי כמויות עצומות של מורפיום וסמים כדי שאוכל לעמוד בזה. התעוררתי אל סיוט - לא הבנתי מה קורה איתי ולא פרטו לי מדי מה קרה כדי שלא אהיה מבוהל"
"אבא שלי אמר לרופאים שאני לא אוכל לעמוד במציאות כזו לכשאתעורר, בגלל שהייתי מאוד ספורטיבי - כדורסלן, פעיל, עובד ועסוק. כל הפרופסורים הכי גדולים, מכל התחומים, הגיעו לראות אותי כדי להחליט מה עושים".
ד"ר דניאל קידר, מנהל שירות לשחזורים מורכבים במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים איכילוב, מסביר: "עמית נפגע פגיעה רב-מערכתית קשה וצוות הטראומה לא חשב אפילו שיש סיכוי שיצא מזה. לאחר הנס של התייצבות מצבו, הוא שוב נכנס לסכנת חיים בגלל פטריה קטלנית שהיתה עמוק בתוך הרקמות. הורדנו אותו כל 24 שעות לחדר הניתוח כדי להשתלט על הזיהום. מדובר בתקופה מתוחה שבה לא ידענו אם יחיה ביום המחרת.
9 צפייה בגלריה
"נכנס לסכנת חיים בגלל פטריה קטלנית שהיתה עמוק בתוך הרקמות". ד"ר דניאל קידר עם דרעי
(צילום: ליאור צור)
"בשלב מסוים, עלתה המחשבה לכרות את הרגליים כדי להציל את חייו. כשההורים התנגדו למהלך הזה וראינו שהעניין הזיהומי יותר בשליטה, עלתה אצלנו ההצעה להיעזר בתאי לחץ, דבר שבשעתו עדיין לא היה באיכילוב. המעבר לאסף הרופא היה מורכב וכמובן שנשארנו בתמונה. אישית, ניתחתי את עמית למעלה מ-30 פעמים, כולל ניתוח שחזור משמעותי שבוצע באסף הרופא. עד היום עמית מגיע אלינו לביקורת כל שלושה שבועות ונמשיך לעשות כל מה שנדרש כדי שירגיש שתהליך השיקום שלו הושלם לחלוטין".
כאמור, בשלב זה הוחלט לשלב תא לחץ בטיפולים, ודרעי הועבר לבית החולים שמיר (אסף הרופא). "קיבלתי אנטיביוטיקה של סוסים. היה צריך להעיר אותי בגלל תא הלחץ והמדדים גרמו לי לקרוס. נתנו לי כמויות עצומות של מורפיום וסמים כדי שאוכל לעמוד בזה. התעוררתי אל סיוט - לא הבנתי מה קורה איתי ולא פרטו לי יותר מדי מה קרה כדי שלא אהיה מבוהל".
מנהל הטיפול הנמרץ אמר לדרעי שמצבו מצריך המשך טיפול של לפחות שנה-שנתיים. "זה מה שחשבו כל הרופאים. בדיעבד התברר לי שגם בשלבים האלה הכינו את ההורים שלי לגרוע מכול".
"עמית הועבר אלינו לטיפול בתא הלחץ, כשהוא מורדם ומונשם, עם תרופות הרדמה במינונים גבוהים. כבר כשהגיע, אמרתי למשפחה שאני מעוניין להעיר אותו ואכן זה מה שעשינו והוא עבר עשרות טיפולים בתא הלחץ, עם האתגרים של השינוע במצבו המורכב", מספר ד"ר אדי אלגייב מהמרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא): "הפגיעה הקשה הייתה בעיקר ברגל השמאלית, ממש ראו את האנטומיה של הרגל. גם אצלנו היה שלב שבו היתה מחשבה על קטיעת רגל, והתנגדתי לו עוד לפני שההצעה הגיעה לאזני ההורים, כי היה לי ברור שאם יבצעו כריתה, יהיה מדובר בנכות קשה ביותר, שאפילו פרוטזה אי אפשר להציע.
ד"ר אדי אלגייבצילום: מרכז רפואי שמיר"בסופו של הדבר הרגל ניצלה והתמודדות הגדולה היתה בהשתלת העור. כל רקמת עור בגוף של עמית הייתה קריטית ועל כן ריבוי הניתוחים. גם השיקום היה מורכב מאוד וכל שלב בו היה בבחינת נס - עד שהתיישב על כורסה, עד שנעמד, עד שהתחיל ללכת צעדים ראשונים. מדובר בבחור צעיר שלא ידע מימיו טיפול בריאותי כלשהו ובזכות התמיכה הגדולה של המשפחה והחברים, בשילוב עם אופיו המיוחד, הוא השתקם, התחזק והתגבר על המשבר הבלתי אפשרי הזה".
"הבנתי שאני לא רוצה להישאר במקום הנמוך הזה"
דרעי שהה כחמישה חודשים בטיפול נמרץ, שלושה חודשים באשפוז ושבעה חודשים בשיקום. הוא עבר לא פחות מ-51 ניתוחים, והתמודד עם זיהומים קשים. ועם כל זאת ונגד כל הסיכויים והתחזיות, הוא נגמל מהתרופות, נעמד על הרגליים וחזר להיות עצמאי ופעיל.
"כשאתה בכזה מצב, כל רגע הוא שיא: הרגע שבו אתה משתחרר, כשאתה רואה שוב את העולם אחרי חודשים שלא ראית, כשאתה נעמד על הרגליים, כשאתה הולך, כשאתה מתלבש לבד".
במהלך ההתמודדות הקשה גילה דרעי תעצומות נפש בעצמו. "באחד הלילות בטיפול הנמרץ, כשהעירו אותי, שאלתי את עצמי: מי אני רוצה להיות בשביל עצמי? זה שוויתר כשהיה קשה או זה שנלחם והשיג את המטרה שהוא שם לו מול העיניים? הבנתי שאני לא רוצה להישאר במקום הנמוך הזה. אני צריך לנצל את היכולות שלי ולנצח. נהניתי לגלות בעצמי את הצד הזה, וזה נתן לי המון כוחות. גם למדתי להסתכל על הטוב. הבנתי מה זה השגחה פרטית ומדויקת - הרי היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. הבנתי את המשמעות של כוח רצון ואת היכולת ללכת עם החלטה עד הסוף. כל יום נתתי את ה-110 אחוזים שלי, גם בימים הכי גרועים, שבהם אלוקים נתן לי אלף סיבות להישבר".
9 צפייה בגלריה
"הבנתי את המשמעות של כוח רצון ואת היכולת ללכת עם החלטה עד הסוף" עמית דרעי כיום
(צילום: פרטי)
והיו לא מעט ימים כאלה. "ימים שבהם דפקתי את הראש בקיר, עד שיצרתי בו חור. איבדתי את הכול: את היכולת לעשות צרכים, לדבר, לחיות את החיים". היום הוא מספר את הסיפור שלו לבני נוער בבתי ספר, "גם כדי להזהיר מפני כלי רכב דו גלגליים וגם כדי שתהיה להם ראייה נכונה על החיים. אני אומר להם - אתם לא צריכים לעבור את הסבל, את הכאב, את ההשפלה ואת הבושה שעברתי, כדי להאמין בעצמכם ולדעת שרק האדם עצמו יכול לעזור לעצמו כשהוא נתקל באתגר כלשהו".
דרעי קיבל פטור משירות צבאי ומתכוון להתנדב בקרוב. אחרי השיקום הוא חזר להשלים בגרויות ומשחק כדורסל נכים. "יש לי יום עמוס ועשיר. הנס הגדול שקרה לי שינה לי את הגישה בחיים. כבר בשיקום התחלתי להניח תפילין, לשמור שבת, אני מעריך כל דקה בחיים וברוך ה' יש לי צליעה מאוד קלה, שלא כל אחד יבחין בה".
9 צפייה בגלריה
"אתם לא צריכים לעבור את הסבל, את הכאב, את ההשפלה ואת הבושה שעברתי, כדי להאמין בעצמכם". דרעי בהרצאה
(צילום: פרטי)
בינתיים, חשוב לו להעביר לאחרים את התובנות שלמד. "היינו בלי קסדות, חיפשנו קיצורי דרך. המסר שלי קודם כל לנוער, תעריכו את החיים, את מה שיש לכם. אנשים לא מעריכים. עד לפני התאונה לא הערכתי את מה שהיה לי. החיים הם מתנה".
הוא מודה שכיום, לא יעלה על אופניים חשמליים או קורקינט: "אני מתפלל ומוקיר תודה על זה שאני פה, יכול לראות ולשמוע. עושה היום דברים שלפני שנה-שנתיים לא יכולתי לעשות, דברים שנלקחו ממני. שום דבר לא מובן מאליו. אני לא אשים את החיים שלי ברולטה רוסית על אופניים חשמליים וקורקינטים. אנחנו יכולים להיות הנהגים הכי טובים, אבל יש אלף ואחד דברים שלא תלויים בנו".
ואיך בכל זאת צלח את הפציעה וההליכים המורכבים שעבר? "האמונה בעצמך מנצחת הכול, ושתמיד יש בנו כוחות גדולים ממה שאנחנו בכלל מדמיינים. חשוב לא לוותר לעצמנו, ולא משנה כמה סיבות יש לנו לוותר. גם אצלי, זו הייתה האופציה הקלה יותר. אבל כדי להרגיש שניצחת, אתה צריך לפעמים לעשות דברים שלא כיף לך לעשות ושחשוב להתמיד בהם".
