אחרי 60 ימים למלחמה ברצועת עזה, מאושפזים בבתי החולים (נכון לאתמול) 274 חיילי צה"ל. רבים מהם נמצאים במחלקות השיקום - עושים צעדים ראשונים בחזרה לחיים. אצל חלקם מפעמת התקווה לחזור לפעילות מבצעית. אהרון ברוס (33) מלונג איילנד היה בטיסת עבודה, וכשאשתו עדכנה אותו ב-7 באוקטובר על המצב בארץ - חיפש מיד טיסה להגיע לכאן. בקרב הקשה ברצועת עזה, איבד את סגן מפקד הפלוגה סרן עמרי דוד ז"ל, וכאשר ניסה להציל אותו - נפגע בעצמו מירי ברגליו.
הגיבורים של מחלקת השיקום בשיבא פותחים את הלב, משחזרים את הקרבות ועושים צעדים ראשונים בדרך חזרה לחיים. צפו בהם בכתבה הבאה:
אהרון ברוס במחלקת השיקום בשיבא
(צילום: ירון ברנר, שמוליק דודפור)
"היינו שבועיים בעזה בבית חאנון, עשינו עבודה טובה במיוחד כמילואימניקים. מצאנו הרבה פירים של מנהרות. אחרי שבועיים שאנחנו בתנועה בהתקפה, צלף חיכה לקצין שלנו, סרן עמרי דוד, ולצערי הוא נהרג בסיפור הזה. בחור מקסים. כשהוא היה על הקרקע וקיבל את הכדור, אני הייתי בחפ"ק. אחרי שהשבנו אש, רצתי 20-15 מטר מהיכן שהוא היה כדי לנסות להרים אותו להציל אותו. לא הבנתי באותו רגע שהוא היה מת. בזמן שרצתי אליו להציל אותו, חטפתי כדור מצלף שפגע בי ברגל ימין. הבנתי שאנשים ראו את זה שפגע בי. בשביל להציל את עצמי, הייתי צריך לזחול. באותו הזמן קיבלתי כדור ברגל שמאל מקלאצ'. הם ירו עלינו מבית ספר, חולייה של בין 4-2 מחבלים, הצלף היה קצת יותר רחוק".
אהרון ברוס משחזר: "רצתי 20-15 מטר מהיכן שהוא היה כדי לנסות להרים אותו להציל אותו. לא הבנתי באותו רגע שהוא היה מת. בזמן שרצתי אליו להציל אותו, חטפתי כדור מצלף שפגע בי ברגל ימין"
אהרון זחל כ-20 מטרים לתוך מבנה כדי להציל את עצמו, "החיילים שלנו היו כבר ביעד שלנו שזה היה בית מסוים. כדי להגיע לשם, הייתי צריך לזחול. יש לי המון מזל, כי בטירונות כשהייתי חייל בודד שלא הבין עברית, עשיתי המון טעויות. הם כל הזמן היו אומרים לי 'פול, פול'. אז תודה למפקדים שלי מ-2010, הגעתי יחסית בטוב לבית החולים. הכדור שפגע בי ברגל ימין שבר את כל השוק. עכשיו יעברו שלושה חודשים עד שאוכל ללכת כמו שצריך, אבל יש לי המון מזל שאני אלך בכלל, אז אני ממש מעריך את זה".
איתן טסלר, עצמאי בן 39, נשוי ואב לחמישה מכפר אלדד שבגוש עציון, גויס למילואים ב-7 באוקטובר כטען בגדוד שריון 184 בחטיבה 14. הפלוגה שלו הייתה הראשונה לפרוץ את הגדר ולהיכנס לצפון הרצועה, דרך מעבר ארז. באחת המשימות, נקלעו למארב של חמאס. הם היו תחת אש כבדה יחד עם מילואימניקים מגבעתי. הטנק שלהם חטף פגיעת RPG ואיתן נפצע.
"בהתחלה הכנו את השטח לכוחות שייכנסו אחרינו. ב-1 בנובמבר התחלנו את הלחימה וכיבוש פאתי בית חאנון. קיבלנו פקודה להיכנס לתוך השכונות הראשונות של העיר".
אתה טען בטנק "מרכבה 3", ישן יחסית.
"נכון, אלה מרכבות שיוצרו בשנת 92, הן עושות את העבודה, אנחנו שריונרים ויודעים לטפל בטנקים ולתת להם את תשומת הלב, זה מה שעשינו בשלבי ההמתנה. נכנסו עם כשירות גבוהה ויכולות מבצעיות גבוהות אחרי אימונים".
ואז נכנסים לבית חאנון.
"נכון נכנסנו עם חי"ר והתחלנו לכבוש את הבתים הראשונים, כאשר מקדימה עובד הדי-9. אנחנו היינו מאחורי הדי-9 ומאחורינו החי"רניקים. דאגנו שהם יכנסו לכל בית שהם צריכים ובחרו מראש"
ומה קורה אז?
"היה שקט. ביום יפהפה עם שמיים כחולים וציפורי מצייצות, אתה נכנס לבית חאנון שהייתה שכונת רפאים. כל העזתים ברחו דרומה. ידענו שאם נראה דמויות, זה חייב להיות כוחות חמאס. נכנסנו בשקט, לא ציפינו לשום דבר. אחרי עבודה של רבע שעה, אנחנו מקבלים הודעה מנהג הדי-9 שהוא מזהה תנועה חשודה של כמה דמויות. דילגנו מיד קדימה, התחלנו לחפש את הדמויות הללו. כשהתקדמנו, נורה עלינו RPG שפגע בטנק, חדר אליו עם המון רסיסים. כל צד שמאל שלי התמלא ברסיסים".
בשלב זה, נפצע איתן טסלר באורח אנוש. "בהתחלה לא ידעו מה קורה איתי, בדיעבד הבינו שחטפתי שני רסיסים לריאה שקרסה לתוך עצמה. הדימום היה פנימי. חברים ראו שאיבדתי הכרה, הם לא ידעו מה קורה".
מתברר שהכוח של איתן נכנס למארב. הפרמדיקים פינו אותו במהירות שיא לאחור, "בהתחלה לא הבינו מה קרה, אני שוכב על החול, הם מעליי, מימינם ומשמאלם יריות צלפים, החול ממש קפץ. עדיין לא היה ברור מאיפה יורים ולאן יורים, בלגן, אש תופת. אחד הפרמדיקים הוציא בתושייה את האטמים מהאוזניים ושמע אותי מחרחר. הוא הבין באותו רגע מה קורה. הם סיפרו לי שיומיים לפני כן התאמנו ואחד האימונים היה בדיוק על חייל שנפצע וסובל מדימום פנימי. הם עשו פעילות כירורגית שלא הבנתי, הרבה דם השפריץ, הם היו בטוחים שאני הולך למות".
איתן טסלר: "אחד הפרמדיקים הוציא בתושייה את האטמים מהאוזניים ושמע אותי מחרחר. הוא הבין באותו רגע מה קורה. הם עשו פעילות כירורגית שלא הבנתי, הרבה דם השפריץ, הם היו בטוחים שאני הולך למות"
מילואימניקים של גבעתי פינו אותו על אלונקה כ-400 מטר תחת אש, עד שהגיע להאמר ומשם פונה ביסעור במצב לא יציב. הוא התעורר לראשונה בבית החולים סורוקה, שם סיפרו לו שהיה מחוסר הכרה. הדרך משם להודעה לאשתו, הייתה קצרה: "חיילים דפקו בדלת, אמרו לה 'בעלך נפצע קשה'. היא אספה את הילדים, עדכנה אותם שאבא נפצע, נלך לבקר אותו, נראה מה קורה. בתוכה בטח קיללה אותי, אמרה 'רק תחכה לי לפחות שאוכל להיפרד ממך'. הייתה תחושת חוסר ודאות שאני הולך למות. זו הייתה התחושה בשטח וגם התחושה אחרי זה בבית החולים עד שייצבו אותי". לאחר בסורוקה שבוע עבר לשיבא. כעת הוא בשיקום ובמעקב במחלקת לב. צפו בו מספר את מה שאירע:
איתן טסלר במחלקת השיקום בשיבא
(צילום: ירון ברנר, שמוליק דודפור)
"כולי מלא דם, ומביאים לי שוקולד פרה"
מרדכי שנוולד, בימים כתיקונם מוזיקאי ומתכנת בן 33 שגר במשאית, נפצע במילואים ב-401 בהיתקלות עם מחבלים בתחילת המלחמה. אושפז ליד מי שקיבל את הריאות של חברו שנהרג במלחמה. גם בשיקום, הוא שומר על הומור שחור בריא: "היינו בשטח, הטנק שלי קיבל נ"ט. קבל משהו מצחיק, אני עף מהטנק, חברים שלי עושים מה שצריך לעשות, יורים על מי שצריך לירות. באים אליי ואומרים לי 'אתה זוכר את השם שלך?'. יש כזה נוהל שאתה צריך לשמור על אנשים בהכרה".
זכרת?
"כן, אמרתי להם 'עזבו שטויות. מה אתם רוצים?'. שאלו 'מה אתה רוצה?'. אמרתי 'שוקולד פרה'. כל החזה שלי מלא דם, הם מביאים לי שוקולד פרה, אני מבסוט, והם צוחקים עליי. האווירה הייתה טובה שם, ועכשיו האווירה באמת טובה פה".
מרדכי שנוולד: "בחזה שלי יש 12 צלעות, נשארו 11 צלעות שבורות. שברתי גם איזו עצם של האגן. וזהו, אז עכשיו זה שיקום של עוד חודשיים קדימה ואחרי ניתוחים וכאלה. אני מתנייד בראבק. עוד מעט תהיה לי פיזיותרפיה ויקרעו לי את הצורה. אנחנו ממש אחלה וגם אחזור להתנייד לגמרי, אין פה שאלה בכלל"
איך נפצעת? איפה?
"בחזה שלי יש 12 צלעות, נשארו 11 צלעות שבורות. שברתי גם איזו עצם של האגן. וזהו, אז עכשיו זה שיקום של עוד חודשיים קדימה ואחרי ניתוחים וכאלה. אני מתנייד בראבק. עוד מעט תהיה לי פיזיותרפיה ויקרעו לי את הצורה. אנחנו ממש אחלה וגם אחזור להתנייד לגמרי, אין פה שאלה בכלל".
אתה חולם להמשיך לגור במשאית?
"חד-משמעית. זה טיול עכשיו מפה למצפה רמון, כשהציפורים ינדדו צפונה - אני בצפון". צפו בו מנגן ושר עם יאיר וויזנר, חבלן משטרתי, שלחם כחבר כיתת הכוננות בכרם שלום:
מרדכי שנוולד במחלקת השיקום בשיבא
(צילום: ירון ברנר, שמוליק דודפור)
עם איתן טסלר כבר מדברים בשיקום על שחרור, "למדתי, אל תתכנן תוכניות, אחרת יצחקו עליך מלמעלה. השיקום רצוף בעליות ובירידות, הרבה ניתוחים בהפתעה".
אתה גיבור
"הגיבורים האמיתיים הם חברים שלי שממשיכים להילחם, מחזיקים את הקווים בעזה, מילואימניקים אמיתיים".
את אהרון ברוס מלונג איילנד, סמנכ"ל שיווק בחברת ההיי-טק Hyro, תפסנו כמה שעות לאחר שיצא מעוד ניתוח. "בצהריים סגרו את הפצע שממנו הכדור של הצלף יצא. אני בטוב, עם מורל גבוה, אני בשיקום הכי טוב בעולם ומטפלים בי יפה ויש לי המון משפחה וחברים". הוא ביקש למסור ד"ש לפלוגה שלו, "שתיתנו בראש. לחבר'ה בלונג איילנד, תמשיכו לתרום קסדות ואפודים, ולעם ישראל - נהיה חזקים וננצח".
