שנתיים אחרי שאובחנו בגופה שני סוגי סרטן גינקולוגיים שונים – שחלות ורחם, ילדה שחר שמש בן. אחרי שנתיים שבהן טיפל, הדריך, ליווה אותה בהחלטה החריגה ללדת, ובעיקר היה שם בשבילה בכל מהמורה בריאותית שלתוכה צנחה, זכה פרופ' אלון בן אריה, מנהל חטיבת נשים ויולדות במרכז הרפואי קפלן, שהתינוק שנולד ייקרא על שמו. "זה מעבר למחוות תודה של מטופלת למטפל", מסבירה שמש את הצעד יוצא־הדופן להעניק לבנה את שמו, "אני מזהה משהו בנשמה שלו שמבין את שלי. משהו עמוק, שאותו רציתי בבן שלי".
קראו עוד:
שמש (33), נשואה, אמא של הבנות עומר (5) ואורי (3) ועכשיו גם של התינוק אלון (5 חודשים), תושבת מודיעין, היא מורה למתמטיקה בתיכון. "הסיפור שלי מתחיל ב־2019", היא מספרת, "כשסיימתי להיניק את אורי קיבלתי וסת וניגשתי לרופא נשים לבדוק שהכל תקין. בדיקת אולטרסאונד גילתה ציסטה בשחלה. לרגע לא נלחצתי, כי הרופא הרגיע שזה שום דבר. גם כשהוא הפנה אותי לבדיקה מדויקת יותר שנעשית בבית חולים, הייתי עדיין שאננה".
אבל כשקראה בעצמה את ממצאי הפענוח, ירד לה האסימון שציסטה כמו זו שלה עלולה להיות סרטנית. "התחלתי להילחץ והתקשרתי לאמא שלי, שמיד הפנתה אותי לפרופ' בן אריה מקפלן שטיפל בה בעבר", היא מספרת, "מה שהכי הפחיד אותי היה שהוא הזמין אותי להגיע מיידית אליו לבית החולים". באולטרסאונד שעשה לה הוא חשד שהממצא בשחלה הוא "בורדרליין" – גידול עם פוטנציאל להפוך לממאיר, ולכן הפנה אותה לבדיקת דם לגילוי סמני סרטן. "הוא גם המליץ לי לכרות את השחלה הנגועה ולשלוח אותה לביופסיה", מספרת שמש, "הייתי בהלם. אמרתי לו שאין מצב, שהחלום שלי הוא ללדת ארבעה ילדים ושאני ממש מתחננת שיחפש לי חלופות טיפוליות".
"חזרתי הביתה ממוטטת נפשית. לא רק שהלך לי החלום למשפחה גדולה, אני גם עומדת למות ולהשאיר את בנותיי הקטנות בלי אמא"
בדצמבר 2019 היא הובהלה לחדר ניתוח לכריתת שחלה וחצוצרה, אחרי שהיא והרופא הבינו שללא צעד זה חייה יהיו כנראה בסכנה. "אמרו לנו שזה ייקח פחות משעה. אני זוכרת שבעלי, בן, ואמא שלי ליוו אותי לחדר הניתוח כשכולנו צוחקים ושמחים שזה רק זה", היא מתארת. אלא שהניתוח, שהתבצע בשיטה הזעיר־פולשנית, נמשך למעלה מחמש שעות. הציסטה נשלחה לביופסיה קרה, ממנה עלה כי מדובר בסרטן שחלה מסוג קרצינומה. במקביל גילו המנתחים ממצא נוסף, גרוע לא פחות: סרטן נוסף ברירית הרחם.
הרופאים הודיעו לשמש כי מיד כשתחלים מהניתוח עליה לבצע הליך שימור פוריות מאחר שכימותרפיה כבר עומדת בשלב זה על הפרק. "חזרתי הביתה ממוטטת נפשית", היא מספרת, "איך מבריאות מוחלטת התהפכו עליי החיים? לא מספיק הסרטן האלים בשחלה, אז אני מתבשרת שבמקביל זוהה סרטן אחר, לא גרורה אלא מחלה בפני עצמה, סרטן הרחם – שהטיפול הקלאסי הוא כריתה שלו. לא רק שהלך לי החלום למשפחה גדולה, אני גם עומדת למות ולהשאיר את בנותיי הקטנות בלי אמא". המחשבות הקשות ופחד־המוות גרמו לה לצנוח לדיכאון. "איך שהבנות היו יוצאות בבוקר לגנים הייתי נכנסת למיטה ולא יוצאת ממנה עד ארבע, כשהן חזרו הביתה", היא מספרת.
פרופ' בן אריה: "שחר היא מטופלת דעתנית, שאיתגרה אותי בנחישות שלה והייתה מודעת לחלוטין לסיכון שהיא נוטלת על עצמה. החלטתי ללכת איתה ועם הרצון שלה תוך שאני נוקט בכל אמצעי הזהירות, ואף מחמיר בהם"
ההבנה שהיא חייבת להתעשת, להחזיר לעצמה את השליטה על חייה ולנהל את מחלתה חילחלה בהדרגה. "וככה יום אחד מצאתי את עצמי מול המחשב, מחפשת בקדחתנות כל מאמר רפואי שמתאר מצב כשלי", היא מספרת, "ניפיתי את המחקרים שההמלצה שלהם הייתה שצריך לכרות את הרחם. זרקתי אותם והתמקדתי רק באלה שמצאו דרך לעקוף את זה ובכל זאת לאפשר היריון".
היא שיתפה את פרופ' בן אריה ברצון העז שלה ללדת. "שחר היא מטופלת דעתנית, שאיתגרה אותי בנחישות שלה והייתה מודעת לחלוטין לסיכון שהיא נוטלת על עצמה. היא הבינה את מצבה – חולה בו־זמנית בשתי מחלות סרטן שונות, שזה אירוע רפואי נדיר יחסית, ובכל זאת סירבה לטיפול המקובל והרדיקלי, כריתת רחם, על אף שכבר היו לה שתי ילדות", הוא מספר, "החלטתי ללכת איתה ועם הרצון שלה תוך שאני נוקט בכל אמצעי הזהירות, ואף מחמיר בהם".
הוא הפנה את שמש להדמיות מתקדמות, MRI ופט־סי.טי, שמהן עלה שאין בגופה גרורות. "הרופא המליץ לי לקבל חוות דעת נוספת, ולכן פניתי לשני מומחים מובילים בתחום", מספרת שמש, "אחד מהם יעץ שלא להסתכן ולמהר לכרות את הרחם, ואילו השני תמך בהיריון תוך מעקב צמוד".
"זה היה גיהינום לשמו"
בהמלצת פרופ' בן אריה היא התחילה בטיפול הורמונלי בכדורים במקום בטיפול כימי. אחרי כשלושה חודשים הוא הציע לה ניתוח נוסף. "הוא אמר לי, 'שחר, ויתרנו על כריתת רחם ועל כימותרפיה, אז תני לי להיות רגוע שאני לא מסכן אותך חלילה ולבדוק מקרוב את מצב הרחם שלך'", היא משחזרת. במהלך הניתוח הוצאו בלוטות לימפה שנשלחו לביופסיה, כל אברי חלל הבטן שתוצפתו אובחנו כנקיים מסרטן, והיא יצאה מהניתוח הזה בבשורה שהכל תקין.
אלא שגם לטיפול ההורמונלי היו מחירים. "זה היה גיהינום לשמו", היא מתארת, "לקחתי מהטיפול את כל תופעות־הלוואי האפשריות. זה כלל אכילה מוגברת, טלטלת מצבי רוח ובעיקר פגיעה נפשית, שהתבטאה בהפחתת הנוכחות האימהית והזוגית שלי". לאחר שלושה וחצי חודשי טיפול היא עברה גרידת אבחון, שבה התגלה עוד ממצא חשוד שהחזיר אותה לסבב הורמונים נוסף. גרידה נוספת שנערכה לאחר מכן גילתה ממצא נוסף במיקום שונה. "כבר הרמתי ידיים", היא מודה, "בעלי ואני החלטנו שמספיק, שנלך על פונדקאות, כי ברור היה שיהיה עוד ילד והשאלה היא רק איך".
אלא שפרופ' בן אריה המשיך להיאבק על חלומה. היא עברה הליך לצריבת רירית הרחם החולה, חצוצרה שנייה נכרתה, "ואז החזרנו לרחם שני עוברים מביציות שהופרו, ואחד מהם נקלט בניסיון הראשון", מספרת שמש, "זה היה נס, ואחרי היריון תקין ילדתי את אלון. אחרי הטלטלה הגדולה הזו גם ניצלו חיי וגם ילדתי, ועל זה אני אסירת תודה".
