85% מהאוכלוסייה סובלים מכאב בגב התחתון במהלך חייהם, כאשר כאבים אלה הם אחת מהסיבות העיקריות המביאות מטופלים לפנות לרופא משפחה. לעיתים קרובות, הסובלים מכאבים אלה מושבתים, כך שניתן לומר כי כאבי גב גם גורמים נזק רב לכלכלה ולפריון העבודה הלאומי.
במרבית המקרים לא נדע את הסיבה המדויקת לכאב, אך לעיתים מקור הבעיה ברור יותר ונגרם עקב שינויים בדיסקים הממוקמים בגב. דיסק הינו רקמת סחוס עבה הנמצאת בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה, הוא משמש כסופג ובולם זעזועים ומאפשר את התנועתיות של עמוד השדרה. החלק החיצוני של הדיסק בנוי מסחוס אלסטי ועבה, האנולוס. במרכז הדיסק, קיים גרעין בעל חומר צמיגי המזכיר ג'לי.
בפריצת דיסק מתרחש למעשה קרע בסיבים של אותו סחוס אלסטי ועבה, האנולוס, ומתבצעת זליגה של החומר הצמיגי של הגרעין לתעלת עמוד השדרה, שיוצרת לחץ על העצב. לחץ זה יכול לגרום להקרנה של כאב או לתחושת נימול ברגליים. הקרע בסיבי האנולוס יכול לגרום גם בלט דיסק או בקע, ולכך שלאורך השנים יאבד הדיסק מנוזליו ומנפחו.
כמו פריצת דיסק, בלט או בקע - רוב הבעיות הדיסקוגניות נוגעות לחוליות הגב התחתון ולדיסק המותני הנמצא ביניהן. בחלק התחתון של הגב - המותנית - קיימות חמש חוליות, שהן המקומות הנפגעים בשכיחות הגבוהה ביותר. זאת בגלל מבנה עמוד השדרה, שמפעיל עומסים על אזור זה.
בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה נמצאים מקטעים (סגמנטים) האחראיים על שרירי הגפיים. זו הסיבה בגללה פריצת דיסק יכולה להשפיע על שריר התאומים ולהקשות על עמידה על קצות האצבעות בצד שנפגע, למשל.
תהליך ניוון טבעי של הדיסק מתחיל כבר בשנותינו הראשונות, כאשר תינוק לומד לעמוד וללכת. עם זאת, פגיעות בדיסק בגיל הילדות והנערות הן נדירות. כך, פגיעה חריפה ראשונה בדיסק, אם מתרחשת, קורית אחרי גיל 20 ובשכיחות גבוהה יותר אצל גברים.
רבים מהסובלים מכאבי גב פונים במהלך הבירור הרפואי לסוגים שונים של הדמיות כגון CT וMRI. על אף זאת, לרוב אין התאמה בין ממצאי ההדמיה לרמת התפקוד וחוויית המטופל. לעיתים בלט בדיסק, כפי שנצפה בהדמיה, יגרום להקרנה של כאב לאחת הגפיים ולירידה משמעותית בתפקוד. אדם אחר יכול לשמר תפקוד תקין ללא כאב, אף כי בהדמיה ניתן לזהות פריצת דיסק שמוגדרת כפתולוגיה קשה יותר מבלט דיסק.
מכאן, שרמת הכאב והירידה בתפקוד קשורים פחות לתוצאות ההדמיה, ויותר לתפקודה של מערכת העצבים המרכזית. אופן הפיענוח והחוויה של כאב במערכת העצבים המרכזית שונים אצל כל אדם ואדם והם שקובעים כנראה כיצד אנו חווים את הליקויים במבנה עמוד השדרה.
איך מתמודדים עם כאבי גב?
ההמלצה העיקרית הינה להמשיך הליכה, תנועה ופעילות רגילה ככל הניתן, שכן מנוחה מרובה לאורך זמן עלולה לגרום להחמרת הכאב. בנוסף, טיפולי פיזיותרפיה הכוללים מניפולציות ומוביליזציות נמצאו כמסייעים לשפר תנועתיות וגמישות בגב, מפחיתים מהלחץ על העצב ומאפשרים חזרה מהירה לתפקוד מלא. מניעה חשובה גם היא, כך שככל שמופיע שיפור חשוב לחזק את שרירי הגב ואת שרירי הבטן התומכים בגב על ידי תרגילים דינמיים אינטנסיביים, כאלו הבונים כוח שרירי וסיבולת.
מהן שיטות הטיפול הנפוצות?
ישנם פרוטוקולים שונים לטיפול בבעיות גב, וכל פיזיותרפיסט מתמודד עם מטופלים בהתאם להכשרה ולגישה המקצועית שהוא נוקט בהן. אחת מהשיטות הנפוצות הינה שיטת מקנזי, אשר פותחה על ידי רובין מקנזי, פיזיותרפיסט ניו-זילנדי. זוהי שיטת טיפול המותאמת לבעיות דיסקוגניות, ובעיקר לאלו המייצרות כאב המוקרן לרגליים.
בשיטת טיפול זאת ממרכזים ו'מעבירים' את הכאב מהרגל חזרה אל הגב והאזור הפגוע, עד לחזרה לתפקוד מלא. שיטה זאת כוללת תרגילים שונים המותאמים באופן אישי למטופל, אותם הוא נדרש לבצע גם בבית. למידת השיטה מאפשרת למטופל גם לטפל בכאב בכוחות עצמו, במידה והבעיה חוזרת שוב.
עם זאת, המחקר הקליני מתקשה למצוא העדפה משמעותית לשיטות טיפול ותרגילים מסוימים. בשיטת מקנזי למשל נמצאה העדפה מועטה בהשוואה לשיטות אחרות, וגם זאת רק באופן בו המטופל חווה את השיפור, ופחות בקריטריונים אחרים. ממצאים אלו מחזירים אותנו להמלצה הראשונית המדגישה את חשיבות החזרה לתנועה ופעילות, כמה שיותר מהר.
האם יש צורך בטיפול תרופתי?
רוב בעיות הגב חולפות מעצמן, לכן כדאי להימנע משימוש ממושך במשככי כאבים ותרופות אנטי-דלקתיות. בכאב אקוטי אפשר להיעזר לתקופה קצרה במשככי כאבים או בתרופות אנטי-דלקתיות. בכאב כרוני (ללא פתולוגיה משמעותית) טיפול תרופתי ומנוחה נמצאו כמחמירים לאורך זמן את המוגבלות התפקודית ואת רמת הכאב.
כפי שנכתב קודם, אין זה מפתיע שבשני המקרים - כרוניים ואקוטיים - ההמלצה היא לחזור ככל האפשר לפעילות רגילה ולהימנע מחוסר תזוזה. תנועה הינה התרופה הטובה ביותר לכאבי גב, גם אם היא מלווה בתחילה בכאב מסוים. כמו כן, גם במצב האקוטי וגם במצב הכרוני הוכח שטיפולי פיזיותרפיה מסייעים משמעותית להפחתת הכאב לאורך זמן ולחזרה מהירה יותר לשגרה.
האם כדאי לפנות לניתוחים?
אנשי רפואה ומטופלים מאמינים לעיתים שהתערבות ניתוחית בכאבי גב תחתון הינה ההתערבות הטיפולית המועדפת, וכי היא בהכרח מביאה לשיפור משמעותי בתפקוד ובהפחתת רמת הכאב. אמונה זאת, בכללותה, אינה נתמכת על ידי מחקרים קליניים שמראים כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, השיפור ברמת התפקוד ובהפחתת כאב לאחר ניתוח גב הינו נמוך, אם בכלל.
חשוב שהמטופל יהיה מודע למידע מחקרי מבוסס בנוגע לסיכונים ולסיכויי ההצלחה לפני ההחלטה על ניתוח, כך שייקח חלק פעיל בקבלת ההחלטה. חשוב עוד יותר להימנע מבחירה בניתוח כאופציה טיפולית ראשונה לרוב כאבי הגב, פרט למצבי קיצון המחייבים זאת. ברוב המקרים מוטב לנסות פיזיותרפיה לפני שפונים לניתוח.
למשל, חולשה שרירית מתונה הנגרמת מפריצת דיסק אינה אינדיקציה להפנייה ראשונית לניתוח, שכן רוב המטופלים יחלימו גם בהתערבויות טיפוליות לא ניתוחיות. כך גם בנוגע למצב מתון של כף רגל שמוטה (foot drop).
מנגד לכך, דוגמא למקרה הדורש התערבות רפואית דחופה הינה 'תסמונת זנב הסוס' - קאודה אקווינה. זוהי תסמונת הנגרמת עקב פריצת דיסק קשה, או עקב שבר ותזוזה של חולייה. במצב זה נוצר לחץ המשפיע על העצבים התחתונים היוצאים מחוט השדרה, לחץ הגורם לירידה בתחושה באזור האגן והמפשעות, לקושי במתן שתן ולאובדן שליטה על הסוגרים. זוהי דוגמה למקרה קיצון הדורש התערבות ניתוחית כאופציה ראשונה.
לסיכום, אף כי כאבי גב כה נפוצים, ולעיתים גם מגבילים, חשוב ביותר שנמשיך לנוע, להתאמן, לשחות, לרוץ ולרקוד, גם לתוך הכאב, כי זאת התרופה הטובה ביותר. אם זוכרים לעשות את כל אלו לפני שמתחיל לכאוב, זה אפילו טוב יותר.
דודי קישבן הוא פיזיותרפיסט מנואלתרפיסט BPT, MSc
