כולנו רוצים להיות בריאים ומאושרים, וברגעי חילוף המשמרות שבין השנה שיוצאת לשנה שנכנסת - אנחנו מכינים רשימות, כתובות או דמיוניות. אנחנו מבטיחים לעצמנו הבטחות, ונשבעים שהשנה נטפל בעצמנו טוב יותר - נמצא זמן להתאמן בחדר הכושר, נשקיע בתזונה בריאה, ניגמל מסוכרים, נאזן נכון יותר בין עבודה לבית, נלמד משהו חדש כדי לשמור על חדות המוח שלנו, נקים קבוצה של מטיילים בשביל ישראל, ועוד ועוד, אנחנו נכניס ללו"ז שלנו הרגלים בריאים ונתעקש עליהם.
הבעיה היא שרוב ההצהרות שהצהרנו בערב החג, מתפוגגות עוד לפני צאתו. הסטטיסטיקה מצביעה על כך שרק 8% מאלה שכתבו עם עצמם חוזה של "החלטות לשנה החדשה", יצליחו גם לממש אותן, כי כשהרשימה פוגשת את המציאות - זה סיפור אחר.
לעוד טורים של שירלי יובל-יאיר
להשריש הרגל חדש זה לא דבר קל, רוב ההרגלים כרוכים בהזעה, ובקושי, לפחות בהתחלה, רוב ההרגלים נבנים לאט, ואת האפקט שלהם נרגיש רק אחרי שהצטברה מסה קריטית של שעות תרגול.
אבל יש הרגל יומי אחד, שלא רק שהמחקרים מוכיחים שהוא משפר את חיינו באופן משמעותי - אלא שגם נעים וקל וכיף לתרגל אותו. ממש מהרגע הראשון - הרגל הכרת התודה.
לשיחה על המדע שמאחורי הכרת התודה, ועל האופנים השונים שבהם תוכלו להטמיע את ההרגל הבריא הזה בחייכם - הזמנתי את הד"ר מעין בוימן משיטה, פסיכולוגית וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה החיובית. (האזינו לפודקאסט בראש הכתבה).
לעבור מהרגשה של הכרת תודה לחיים של הכרת תודה
פרופ' רוברט אמונס, הוא המדען המוביל בעולם בתחום חקר הכרת התודה, והוא בוחן כבר מעל לשני עשורים את האופן שבו תרגול עקבי של שריר הנפש הזה - תורם לבריאות הנפשית והפיזית, מחזק את מערכת החיסון שלנו, ומשנה את החיווטים המוחיים שלנו.
את המחקרים הראשונים שלו, ערך פרופ' אמונס כבר לפני 20 שנה, כשהתענין בשאלה - איך עוזרים לאנשים לעבור מהרגשה של הכרת תודה, לניהול אורח חיים של הכרת תודה. האם ניתן לצייד אותם בטכניקה, שיטה שתעזור להם לתרגל, ובעיקר - באיזה אופנים התרגול הזה אכן ישפיע לטובה על חייהם.
כשאנחנו מכירים תודה, אנחנו משפרים את היכולת שלנו לזהות ולהיזכר בכוחות ובמשאבים שלנו, בנסיבות הטובות של חיינו, בשותפים המשמעותיים שלנו. לאסוף לתודעה שלנו את כל הסיבות הקטנות והגדולות, שבגללן אנחנו רוצים ואוהבים לחיות
לשם כך ערך מחקר עם יותר מ-1,000 אנשים, בגילאים שנעו בין 8 ל-80. הוא ביקש מהמשתתפים לתעד ביומן אישי את הרגעים הטובים בחייהם, ברמה יומיומית או שבועית – לכתוב על שמחות קטנות של יום חולין, כמו גם על רגעים משמעותיים ועמוקים. המשתתפים הוזמנו להודות על דברים גדולים בחייהם כמו בריאות, אמונה ואהבה, כמו גם על חיבוק שקיבלו, מנוחת צהריים טובה שהספיקו לעשות, או מקום חנייה שמצאו בעיר פקוקה במיוחד.
בסדרה של שאלונים של "לפני" ו"אחרי" בדק הפרופ' את בריאותם הנפשית והפיזית של המשתתפים ואת ההשפעה החיובית שהייתה לתרגול על מגוון רחב של משתנים בחייהם בתקופה שבה תרגלו.
מבחינה פיזיולוגית נמצא כי הם היו פחות מוטרדים מכאבים ומחוסר נוחות, עסקו יותר בספורט ודיווחו על תחושת ערנות וחיוניות גבוהה יותר. איכות השינה שלהם השתפרה, לחץ הדם שלהם היה נמוך יותר והמערכת החיסונית – חזקה יותר. מבחינה פסיכולוגית הם דיווחו על יותר רגשות חיוביים, יותר הנאה, גישה אופטימית יותר מול אתגרי החיים שלהם ופחות חרדות. מבחינה חברתית הם היו פעילים יותר, נדיבים יותר ומלאי חמלה, בעלי יכולת גבוהה יותר לסלוח, וחשו פחות בדידות.
"רגש התודה הוא אחד הדברים המוכחים הבודדים שיכולים לשנות את חייו של אדם, פשוטו כמשמעו", מסיק פרופ' אמונס, והדרך המומלצת לתרגול היא להקדיש כמה דקות במקום ובזמן קבוע במשך היממה שלכם - ולכתוב את ההודיה במחברת או בפנקס קטן.
כשאנחנו מכירים תודה, אנחנו משפרים את היכולת שלנו לזהות ולהיזכר בכוחות ובמשאבים שלנו, בנסיבות הטובות של חיינו, בשותפים המשמעותיים שלנו. לאסוף לתודעה שלנו את כל הסיבות הקטנות והגדולות, שבגללן אנחנו רוצים ואוהבים לחיות.
החיים מלאים כמובן גם בכאב, תחושת החמצה, אכזבה וקושי. מטרת פעולת ההודיה היא לא להכחיש ולהתעלם מהקושי, אלא להרחיב את נקודת המבט, ולהזכיר לעצמנו גם מה עובד בחיינו ולא רק מה שהלך לאיבוד, למעשה היכולת להכיר תודה, ולזהות את החיובי - היא מה שעוזר לנו לבנות תקוה, והיא חשובה עבורנו במיוחד בתקופות קשות, שבהן מחשבות קודרות מאיימות להשתלט באופן בלעדי על התודעה שלנו.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
