פריצת דרך רפואית בבריטניה: חולה סקלרודרמה, מחלה אוטואימונית קשה הגורמת לכאבים עזים ולנכות, עבר השתלת יד כפולה מתורם מת. חמישה חודשים לאחר הניתוח, סטיבן גלאגר בן ה-48, כבר החל להניע את כפות הידיים ולבצע פעולות יומיומיות פשוטות כמו החזקת כוס וליטוף הכלב המשפחתי. בעולם בוצעו עד כה השתלות יד כפולות בודדות, אולם החולה הנוכחי הוא הראשון בעולם שעבר השתלה כזו בגין המחלה הקשה.
קראו עוד:
גלאגר עבד כרצף גגות אולם נאלץ להפסיק לעבוד לאחר שלקה במחלת הסקלרודרמה, מחלה אוטואימונית קשה המצלקת את העור והאיברים הפנימיים וגורמת לנכות ולכאבים. המחלה החלה לפני 13 שנה, לאחר שהופיעה פריחה יוצאת דופן בחלקים שונים בגופו, ויחד עמה כאבים עזים. עם התקדמות המחלה, נסגרו ידיו לכדי מצב של אגרוף.
"הידיים שלי התחילו להיסגר, זה הגיע לנקודה שבה זה היה בעצם שני אגרופים, הידיים שלי לא היו שמישות. לא יכולתי לתפוס כלום, זה היה מאבק להתלבש ולבצע פעולות פשוטות"
כאשר הרופאים המליצו לו לראשונה לעבור השתלת יד כפולה, גלאגר דחה את הרעיון, אולם לבסוף החליט להיענות להמלצה, למרות הסיכונים, בשל הסבל הרב שעבר. "הידיים שלי התחילו להיסגר, זה הגיע לנקודה שבה זה היה בעצם שני אגרופים, הידיים שלי לא היו שמישות, לא יכולתי לעשות דבר מלבד להרים דברים בשתי ידיים", הוא נזכר. "לא יכולתי לתפוס כלום, זה היה מאבק להתלבש ולבצע פעולות פשוטות".
בחודש דצמבר האחרון הוא עבר ניתוח בן 12 שעות בבית החולים האוניברסיטאי בלידס, והיום, לאחר שנים של נכות, הוא כעת יכול לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, כמו להחזיק כוס ולמלא אותה. גלאגר אף מקווה בקרוב לשוב לעבודה.
30 אנשי צוות השתתפו בניתוח
השתלת גפה מתרומת איברים נחשבת למורכבת ביותר ודורשת שיתוף של כירורגיית כף יד, כלי דם ונוירוכירורגים, כולם אמונים על ניתוק וחיבור מאות חלקי עצם, כלי דם וסיבי עצבים. כל טעות קטנה ביותר עלולה להיות הרת אסון, או לגרום לחוסר תפקוד או לנכות. אחרי הניתוח המושתלים עוברים תקופת שיקום ארוכה מאוד בה הם רוכשים מחדש מיומנויות בסיסיות הכוללות מגע, תחושה והפעלה מוטורית של האצבעות, כף היד והזרוע, תוך שהם נדרשים ליטול תרופות נוגדות דחיית שתל – לכל חייהם.
פרופ' סיימון קיי, מבית החולים בו נותח גלאגר, אמר שהפרוצדורה הייתה מבצע עצום עם לא פחות מ-30 אנשי צוות רפואיים: "השתלת יד שונה מאוד מהשתלת כליה או איברים אחרים, שכן ידיים הן משהו שאנו רואים כל יום ואנחנו משתמשים בהן בכל כך הרבה דרכים", אמר קיי. "מסיבה זו, אנחנו מכינים את המטופלים, על מנת להיות בטוחים שהם יוכלו להתמודד מבחינה פסיכולוגית עם התזכורת הקבועה להשתלה שלהם, והסיכון שהגוף עלול לדחות את הידיים המושתלות".
"אחרי הניתוח התעוררתי וזה היה די סוריאליסטי" היא סיפר לעיתונות הבריטית, "לפני הניתוח היו לי ידיים ואז כשהתעוררתי מהניתוח עדיין היו לי ידיים אז בראש אף פעם לא ממש איבדתי ידיים", אמר. "הידיים האלה מדהימות, הכול קרה כל כך מהר. מהרגע שהתעוררתי מהניתוח יכולתי להזיז אותן".
פרופ' סיימון קיי: "השתלת יד שונה מאוד מהשתלת כליה או איברים אחרים, שכן ידיים הן משהו שאנו רואים כל יום ואנחנו משתמשים בהן בכל כך הרבה דרכים"
גלאגר שהה כארבעה שבועות בבית החולים לידס לאחר הניתוח וממשיך בביקורים קבועים בבתי חולים בגלזגו לצורך פיזיותרפיה וניטור. כעת, כחמישה חודשים לאחר הניתוח, מצבו השתפר מאוד. הוא עדיין לא יכול לבצע משימות הדורשות מיומנות רבה אך מסוגל להניע את ידיו ולבצע פעולות בסיסיות כמו ליטוף הכלב המשפחתי.
"זה נתן לי חיים חדשים", אמר. "אני עדיין מתקשה כרגע אבל הדברים משתפרים כל שבוע עם הפיזיותרפיה והמרפאים בעיסוק. הכאב היה הקושי המרכזי. לפני הניתוח הכאב היה בלתי נסבל, ונטלתי משככי כאבים רבים, אולם כעת הכאבים נעלמו לחלוטין".
