"הלב של רועי חזר הביתה": אתמול (ד') נערך מפגש מרגש בין דורית אברהם, אמו של רועי אברהם שנהרג בתאונת קורקינט, לבין מיכאל חורין, המושתל שקיבל את לבו של בנה. בעוד שבועיים תצא לדרכה יוזמה של דורית, עליה עבדה שנה שלמה מאז מות בנה, המחייבת את רוכבי הקורקינטים בתל-אביב לשאת קסדה.
לחתימה על כרטיס אדי לחצו כאן
הטרגדיה שהפכה את חייה של דורית התרחשה לפני שנה. רועי, תושב רמת גן, יצא עם חבר לבר בתל-אביב, וכשיצא ממנו החליט לרכוב על קורקינט ללא קסדה. בתוך דקות ספורות, פגע בו רכב פגיעה אנושה. "קיוויתי באותן דקות, כשקיבלתי את הבשורה הקשה על הפציעה, שמדובר רק בגפיים, אבל כשאמרו לי שמצבו קריטי והוא במוות מוחי נשימתי, עולמי חרב עליי", היא משחזרת.
"רועי שלי היה בחור זהיר, שלא עושה שטויות על הכביש, אבל טעות אחת גרמה לאסון נוראי בעקבותיו החלטתי לצאת למאבק, ולא לתת לאף מקרה כזה לחזור על עצמו". לאחר קבלת הבשורה המרה, הסכימה דורית לתרום את איבריו להשתלה מבית החולים איכילוב. הכבד והכלייה של רועי הצילו חייו של גבר בן 42 באיכילוב, וכליה נוספת הצילה חיים של גבר בן 48 בבית החולים רמב"ם.
עוד במהלך ימי השבעה, החלה דורית לגייס יזמים שפיתחו טכנולוגיה המאפשרת להצמיד לכל קורקינט חשמלי קסדה. כל רוכב שישכיר קורקינט, יחבוש את הקסדה הצמודה, ויחויב להחזיר אותה בתום הרכיבה. כל עוד לא יחזיר את הקסדה, הוא ימשיך להיות מחויב על השימוש בקורקינט.
במשך שנה שלמה דורית המשיכה במאבקה, ובסיוע עיריית תל-אביב הוצאה תקנה המחייבת את שלוש חברות הקורקינטים החשמליים בעיר להצמיד את הקסדה לכל קורקינט. המהלך יחל בעוד שבועיים, ובתחילת חודש ינואר יחייב את כל הקורקינטים בתל-אביב.
את לבו של רועי קיבל מיכאל חורין (62), תושב קרית-ים שעבר 3 התקפי לב, וסבל מאי-ספיקה לבבית קשה ביותר. את השתלת הלב עבר בבית החולים בילינסון. "הייתי מרותק למיטה חמש שנים", הוא מספר, "לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לנשום. חיברו אותי בשלב מסוים ללב מלאכותי כבד, כגשר עד להשתלה".
לאחר הסכמתה של דורית לתרום את איברי בנה, קיבל מיכאל את ההודעה על כך שנמצא עבורו לב בבית החולים איכילוב. "היה לי עצוב מאוד שבחור צעיר מת, תוך כדי הפחד מההשתלה שמהול בהתרגשות ותקווה לחיים חדשים". ההשתלה עברה בהצלחה, ומאז תיאר מיכאל תחושות "מוזרות" שהתרחשו, אותן הרציונל הרפואי לא יכול להסביר.
"אחרי ההשתלה הרגשתי שהשיער שלי משתנה, האופי שלי הפך רגוע יותר ואפילו הקול שלי השתנה", הוא מספר. "לא הבנתי מה בדיוק קורה, למרות ששמעתי על תיאורי מקרים דומים אצל מושתלים שקיבלו איבר של מישהו אחר".
צפו: תמונות מחייו של רועי אברהם ז"ל
המפגש בין דורית למיכאל, שהסביר לדעתם את השינוי הזה בתחושת המציאות שהרגיש מיכאל התקיים אתמול (ד'): "שמעתי את הקול של רועי, וזה היה הקול שהשתנה לי אחרי ההשתלה", הוא משחזר. "נדהמתי לגלות את קווי האופי שלו שחלק מהם דבקו בי. גם פרופ' דן ערבות שהשתיל לי את הלב, אמר שמשהו כנראה בקוד הגנטי של האיבר המושתל, נטמע בגוף ומשתלב בו".
"חיכיתי למפגש עם מיכאל שנה שלמה ולא הצלחתי לעצום עין לילה לפני", מספרת דורית, "זו הייתה התרגשות עצומה מהולה בעצב הגדול שלנו. אתה חושב גם על הטוב, וגם על המחיר הכבד ששילמנו. תרמתי את האיברים של רועי מתוך כוונה מאוד ממוקדת, כדי להציל חיים של אחרים, וזה מה שראיתי לנגד עיניי. אבל הטרגדיה לא נעלמת, והעצב יישאר איתנו לנצח.
"רגע לפני המפגש התהפכה לי הבטן. היו הרבה מחשבות גם על הבן שלי, וגם על החיים שהוא נתן. הזיכרונות מרועי הפכו מאוד מוחשיים. רציתי שהמפגש יהיה אצלי בבית, כדי לסגור מעגל, ולהרגיש שהלב של רועי חוזר הביתה. וכך אכן קרה. הפכנו למשפחה אחת, וברור לי שהקשר בינינו יהיה לתמיד".
"כשנכנסתי לבית של דורית, הרגשתי שהלב של הבן שלה חזר הביתה", מספר מיכאל. "קשה אולי לתפוס באופן רציונלי את התחושה הזו, אבל הלב שלי ממש פמפם, כאילו שהוא רוצה לקפוץ מהגוף שלי לזרועותיו של אמו. הרגשתי את זה בפנים, ונראה לי שגם אמא שלו הרגישה את זה".
