כמה נשים צריכות להיות על כריכת ספר חגיגי שפורסם על ידי האיגוד למיילדות וגינקולוגיה וההסתדרות הרפואית בישראל על רפואת נשים לרגל החג? מתברר שאף לא אחת.
הפרסום עורר זעם ותגובות רבות ברשתות החברתיות ובקרב פעילות למען נשים. "השער והתכנים משקפים הלך רוח מיושן ומרוכז בעצמו, בדיוק ההפך ממגמת 'המטופלת במרכז' וראייה של אישה כמכלול", אומרת ל-ynet יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית. "טוב יעשו בהר"י ובאיגוד הישראלי לגינקולוגיה אם יתכנסו לרפלקציה נדרשת על עתיד התחום לעומת עברו. אנחנו כבר שנים מתריעות על היחס הלא ראוי, ההתנשאות וכמות הפגיעות הגבוהה והשער הזה מגלם את הסיבה מאחורי ההתנהגויות האלו בתחום".
"הפרסום המקומם הזה משקף בצורה מדויקת את הדרך הארוכה שעוד צריכות לעבור רפואת הנשים בישראל ותפיסת מקומן של נשים במרחב הציבורי ובקבלת ההחלטות, אומרת עינת פישר לאלו, מנכ"לית שדולת הנשים. "הגיעה העת שבשנת 2022 לא ידברו על נשים תוך הדרתן המוחלטת מהשיח, ולא יקבעו עבורן מה נכון להן. זה נכון בפוליטיקה, זה נכון במערכת הרפואית וזה נכון בכל מקום בו מתקיים דיון המשפיע על 51% מהחברה".
"קיבלתי את החוברת הזו", מוסיפה יעל יחיאלי, מקימת מיזם 5050 לשותפות ושוויון מגדרי, "כמו שאני מקבלת אבסורדים מגדריים על בסיס יומי מאז שפתחתי את הדף 'אף אחד אף פעם'. חוברת של 50 עמודים על 'רפואת הנשים בישראל' עם תמונה אחת של אישה בעמוד 16 - פרופ' ירדנה עובדיה שמונתה בשנת 1979 למנהלת מחלקת נשים בבי"ח בילינסון.
"היא מופיעה מכוסה במסכה כשכל החוברת מלאה ברופאים ובפרופסורים גלויי פנים. בשנים האחרונות אנחנו שומעות יום יום על מה קורה במחלקות נשים והיחס המשפיל לא פעם שנשים מקבלות בבתי החולים ולפעמים עד כדי גרימת נזקים גופניים. אי אפשר לנתק בין שתי התופעות האלו. אני תמיד אומרת שזו המשמרת שלנו לעשות את התיקונים האלו. ויש המון עבודה".
מההסתדרות הרפואית בישראל טרם התקבלה תגובה.
פרופ' יונה תדיר, כותב הספר, מסר בתגובה: "הוקרתי לכל הקוראות והקוראים שמצאו בספר וביוזמה הייחודית עניין רב והודו לנו על כך. מדובר בטיוטת ספר היסטוריה אשר היוזמה לו החלה לפני כ-50 שנה. בעידוד יו״ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, הפרופ׳ רוני מימון, הושיבה אותי למשך כשנה כדי לתעד את ההיסטוריה של האיגוד. זה כלל רעיונות עומק, עיון בספרים העוסקים בנושא ושיחות עם אנשי מקצוע העוסקים בהיסטוריה של הרפואה.
"חשיפתי למידע על דור המייסדים והיכרות אישית עם כל עשרת יו״ר האיגוד במהלך 50 השנים האחרונות הובילה לתיעוד פועלם החשוב. לנוכח הטענה כי על כריכת הספר אין אף תמונת אישה, אקח אחריות ואעמיד דברים על דיוקם. לפני שנים רבות הייתה לי הזכות להתמחות אצל פרופ׳ ירדנה עובדיה, ואז נחשפתי ליתרונות העצומים של ניהול נשי לרבות רגישות לצרכי המטופלות ומשפחותיהן, בין יולדות בריאות לחולות סרטן סופניות.
"כאשר הועברה לאישורי הכריכה כיומיים לפני הפצתו, ראיתי בה התמונה הגדולה של מורתי, פרופ' עובדיה, המצויה על כל עמוד הכריכה. תמונה זו מופיעה גם בגוף הספר. המסכה הכירורגית לא נועדה להסתיר דיוקן של אישה בהיבט מגדרי אלא להבליט את פועלה כמנתחת כפי שמתועדת בספר עצמו. העובדה שתמונה זו נראית ״דהויה״ בטיוטה שהופצה אינה אלא תקלה טכנית וראויה לתיקון.
"הספר הופץ כטיוטה הקוראת לביקורת עמיתים כלל ארצית, להערות/הארות על כל נושא והשלמות פרטים. מכאן ועד להתלהמות כנגד שוביניזם גברי הדרך ארוכה. מן הראוי להתייחס לעובדות. יש תהליכים להם נדרש זמן ולא רק חזון. כיום, כ-70% מהסגל המתמחה במחלקות הנשים בישראל הינו נשים. ושינוי תואם בצמרת העוסקים במקצוע מתרחש לנגד עינינו. אין ספק שמהדורה נוספת אשר תכתב בעוד מספר שנים תיראה אחרת לחלוטין.
"כל ניסיון השמצה כנגד הדרת נשים מגמתית מופרך מיסודו ונדחה על הסף. גם טענות על חוסר ייצוג נשי שגויה. לאורך כל הספר מוזכרות עשרות נשים שהיו מעורבות בקידום בריאות האישה ב-120 השנים האחרונות. מוזכרות כל הנשים שמונו לניהול מחלקות הנשים. הן מונו בשל היותן ראויות לתפקידן ומהוות מקור והשראה לרופאות ורופאים. כך כולנו רוצים שתוצגנה.
"נושא המגדר אינו רלוונטי בעת הזאת לקהילתנו המקצועית. ראוי שנתמקד בתרומת המקצוע וכלל העוסקים/עוסקות בו לאין סוף נשים במעגל חייהן והזכות שניתנה לנו לשמור על בריאותן ולהגשים לרבות מהן את השאיפה לאימהות. כל זה אינו מובן מאילו, אך בלהט הדיון נגנז ועל כך אני מצר מאוד.
"הספר נכתב והופץ בקרב חברות וחברי האיגוד הגינקולוגי בלבד וכוונתנו הינה ליצר מסמך מאחד, המאדיר את מפעלה של רפואת הנשים בישראל ושל העוסקות והעוסקים בתחום. כדי לשמור על חזון זה הופץ הספר לראשונה כטיוטה וכל ביקורת ראויה תתוקן בהתאם.
"יצוטט קטע מפרק הסיכום של הספר: ישראל היא מעצמה בתחום בריאות האישה בזכות דור המייסדים ז״ל, וממשיכי/ות דרכם יבל״א".
