נס החנוכה של שחר חולת סרטן המוח: לאחר פרסום הכתבה על מאבקה של שחר בת ה-18 בגידול אלים בגזע המוח, התגייסו קוראי ynet לתרום להטסתה לטיפול יקר בארה"ב. השבוע היא חזרה לארץ לאחר שהחלימה וניצחה את הגידול.
שחר צור, תושבת אלפי מנשה, נאבקה שנתיים בגידול אלים בגזע המוח. במשך שמונה חודשים היא עברה בדיקות רבות עד שסריקת ה-MRI איתרה את הגידול. היא עברה טיפולים כימותרפיים רבים כדי לעכב את צמיחת הגידול, אך הוא המשיך להתפשט.
לפני מספר חודשים הייתה שחר בסכנת חיים, והרופאים קבעו כי עליה לטוס לארה"ב ולעבור הקרנות פרוטונים - הקרנות מיוחדות הממוקדות לאזור הגידול, כדי שלא יפגעו בשאר המוח מסביב. עמותת רחשי לב התגייסה לאיסוף התרומות להטסתה של שחר, והכספים נאספו לאחר פרסום הכתבה.
שחר סיפרה אז: "קשה לי לראות את כל החברות שלי כותבות בקבוצות הווטסאפ על העבודה בחופש, על יציאות, על הכנה לגיוס. כל המשפחה שלי שירתה בצבא, ואני נשארת מאחור, נאבקת כדי לחיות. קשה לי לפעמים לקלוט שהזמן שלי שאול, כשאני לא בטוחה כמה זמן עוד אהיה פה. הבנתי שהגידול שיתק לי את הפנים, אבל גם את החיים.
"אני לא דתייה, אבל אני מאמינה, ואני אופטימית. אני מנסה לומר לעצמי כל הזמן שזה זמני, שהחלום הרע הזה יסתיים, שאני אצא מזה כמו גדולה. אני מנסה להיות חזקה, לשדר להורים שלי שיהיה בסדר. אבל אם לא אעבור את הטיפול, הסיכוי היחיד שלי לחיות, אני יודעת שהחיים שלי ייגמרו".
"אמרתי לעצמי שלא עשיתי שום דבר רע. שאלתי את עצמי למה זה מגיע לי. לא בחרתי את הסרטן. רציתי להיות ילדה רגילה, כמו כל החברות שלי. אני יודעת שזו תקופה קשה לכולם, אבל אם לא אקבל טיפול עכשיו, כבר לא יהיה את מי להציל".
לפני מספר ימים, לאחר סיום הטיפול היקר, שבה שחר לישראל, לאחר שהגידול נעלם ואף שמיעתה שנפגעה מהגידול – שבה אליה. "לפני חודש וחצי עמדתי בשדה התעופה, אבא חיבק אותי ושמעתי את דפיקות הלב שלו חזק", היא מספרת. "הוא הסתכל לי בתוך העיניים ואמר: אין מצב שאת לא חוזרת בחיים, ברור לך?". חיבקתי אותו בחזרה והבטחתי, הבטחתי שאני אלחם. הבטחתי לו לחזור על הרגליים אחרי שמכסחת את הגידול הארור הזה.
"השבוע חיבקתי אותו שוב בשדה התעופה. הטיפול היה אינטנסיבי ולא פשוט. היו רגעים שהרגשתי שאין לי כוח להתמודד כבר עם הטיפול. הרגשתי שבא לי לצרוח ולהודיע לכולם שאני מחר לא מסכימה להתייצב למרפאה שוב. ואז באותם רגעים ראיתי בעיניים את החיבוק של אבא שלי, ואתכם. את כל התרומות, התגובות, התפילות, החיבוקים שלכם הגולשים, ואת כל המשפחה המדהימה שיצרתם לי בזמן הקמפיין. וכל פעם מחדש התנערתי והרגשתי שאני חייבת לנצח".
"זאת לא רק מלחמה שלי. זאת מלחמה שלנו. כי לא השארתם אותי לבד. וניצחנו ברוך השם, הגידול נסוג. השמיעה באוזן בצד שהגידול ישב חזרה, והרופאים אופטימיים. תודה שעזרתם לי לעשות את מה שלא האמנתי שנצליח. תודה שלא ויתרתם עליי. בזכותכם לא ויתרתי על עצמי".
