בבית החולים של ורדונו, עיירה באיטליה שנמצאת במחוז פיימונטה שבצפון המדינה, ליד העיר טורינו, היה ברור לכולם שאפשר לסמוך על הצוות הרפואי של בית החולים שיבא תל השומר, שהגיע ב-3 בדצמבר כדי לחזק את הצוותים המקומיים במלחמתם בקורונה. "יש להם מוניטין והם נחשבים לטובים בעולם, והאמת - הם ממש מוכשרים ובעיקר מוכנים", אמרו בדוברות בית החולים. "הם עשו הכנות מרשימות. הם אפילו מכינים את הקאנולי שלנו, את הרביולי ואת השוקולדים המיוחדים של האזור. ממש הכל!".
בימים אלה באירופה, בכל 17 שניות מת אדם מנגיף הקורונה. איטליה, שרשמה כבר יותר מ-60 אלף מתים, ניצבת בראש הטבלה העגומה. אבל מגפת הקורונה היא לא רעידת אדמה, אלא מצב חירום ארוך טווח, ופעמים רבות הסיוע הזר שמעניקות מדינות שונות הוא לרוב סמלי ונמשך כמה שבועות בלבד.
בוורדונו, צוות של שבעה רופאים ו-12 אחים ואחיות הוא הכוח היחיד שנלחם בנגיף. "חשבתי להעניק קצת חופש לצוות שלי, קצת יותר מנוחה", סיפר מאסימו וליו, מנכ"ל בית החולים. "בחודש מרץ היו לנו כאן 40 חולי קורונה במחלקות, והיום אנחנו כבר על 200. הצוות גמור. עכשיו הגיע ממש משב רוח עם העזרה של הצוות הרפואי של שיבא".
7 צפייה בגלריה
"על החליפה הלבנה שהם לובשים מופיעה גם התמונה שלהם". הצוות הרפואי משיבא תל השומר
(דוברות בית החולים ורדונו )
וליו סיפר שלקח את הצוות הישראלי לסיבוב היכרות קצר בטורינו, בירת המחוז. "הישראלים התרשמו לרעה מהעובדה שאין באמת סגר אצלנו, למרות שהוכרז כזה כי מדובר באזור די אדום. כולם מנסים לעקוף את הסגר, וכך המגפה לא תגיע לעולם לקיצה", אמר. "הישראלים באו עם ראש אחר, הרבה יותר יעיל, אחרי הסגר בישראל. אבל באיטליה הסגר מזויף והאזורים האדומים פתוחים לגמרי. דיברנו על הדרך שבה צריך לנהל סגר, והם אמרו לי שאין כל היגיון בסגר כמו פה".
בחודש מרץ המגפה באיטליה הייתה מרוכזת בעיקר במחוז לומברדיה שבצפון המדינה, ובעיקר סביב העיר ברגמו. צוותי הסיוע ורופאים מכל רחבי המדינה נשלחו לשם כדי לחזק את הצוותים המקומיים. בית החולים של ורדונו רק היה בשלבי הקמה, אך נפתח מוקדם בהרבה מהמתוכנן בגלל המצב. רופאים שיצאו לפנסיה חזרו לסייע, ורופאים צעירים שרק סיימו את לימודי הרפואה הגיעו מיד לשטח.
"בגלל זה הישראלים כאן כל כך חשובים", הסביר מאסימו פרוטו, מנהל מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים. "הישראלים משתמשים בטכניקות חדשניות בשלל תחומים, כמו למשל בברונכוסקופיה, הנשמה ועוד. אבל בעיקר, הם צמודים לרופאים הצעירים שלנו ומסייעים להם עם הידע העצום שלהם, וכך הצוותים שלנו לומדים והפכים לעצמאים יותר. כמו בכל נגיף, הרופאים חשובים יותר מהתרופות, כי גם אם הייתה תרופה - זה לא היה עוזר אם לא היו מספיק רופאים".
7 צפייה בגלריה
"שמים יד על הכתף ונותנים חיבוק של עידוד". הצוות הרפואי משיבא תל השומר
(דוברות בית החולים ורדונו )
בחודש יולי האחרון טס פרוטו לארמניה כדי לסייע לצוותים הרפואיים בבית החולים בבירה ירבאן. ככה עובדים צוותי הרפואה בתקופה זאת - כשהתחלואה יורדת במקום מסוים, הם מיד מתפנים ונוסעים למקום אחר שבו התחלואה עולה. "או שהנגיף נגמר אצל כולם - או שהוא לא נגמר אצל אף אחד. בעולם של היום אין יותר גבולות. או שמנצחים ביחד או שמפסידים ביחד", אמר פרוטו. "שניים מהישראלים שהגיעו לסייע לנו הם מומחי לוגיסטיקה, והיינו מופתעים שהם הגיעו. בזכות הניסיון הצבאי שלהם, לישראלים יש טכניקות מיוחדות איך לנהל אירוע כזה, איך לנהל בית חולים, איך למנוע מגע בין המחלקות ואיך למנוע הדבקות. שיטה של הגנה אזרחית שנובעת מחשיבה צבאית".
אבל הכנסת צוותי רפואה חדשים לבית חולים היא אף פעם לא דבר קל, במיוחד אם מדובר בזרים. "זה לא קל, אבל הישראלים הגיעו ומיד נכנסו לפעולה, מיד החלו לעבוד. הם היו נחושים ומדויקים", תיאר פרוטו. "כל אחד מיד ידע מה תפקידו, בלי שוב הססנות והמתנה. מעולם לא ראיתי יכולת תגובה כל כך מהירה ויעילה. בכנות, כולנו חשבנו מיד - הם מורגלים למצבי חירום ולמצבי משבר. הם רגילים לחיים באי ודאות, כי בכל רגע פתאום יכולה אולי לפרוץ מלחמה. הם לרגע לא מאבדים את הריכוז".
למרות מצב התחלואה העגום, פרוטו מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה. "אסור לשכוח שמשבר הוא הרבה פעמים סכנה, אבל לא פחות - הוא גם הזדמנות. בית החולים שלנו נושא את שמו של פררו, המשפחה המפורסמת ביותר של האזור שלנו, משפחת האופים ואנשי השוקולד. אחרי מלחמת העולם השנייה הקקאו שהובא מדרום אמריקה היה יקר, ובעיקר לא היה הרבה ממנו. משפחת פררו הבינה שיש כאן הזדמנות, והחלה לערבב את אגוזי הלוז, האגוז המקומי הנפוץ ביותר פה, והשאר היסטוריה - הנוטלה".
7 צפייה בגלריה
"נחמדים, פתוחים ועם אישיות כובשת". הצוות הרפואי משיבא תל השומר
(צילום: שרון יניב, דוברות בית החולים שיבא)
אבל לישראלים יש יותר מסתם שיטה, הסבירה דוברת בית החולים, פדריקה ד'אלסיו. "הם ממש קבוצה מגובשת, צוות מגובש. הם מערבים את כולם ומשדרים לכולם אנרגיה טובה. על החליפה הלבנה שהם לובשים לא מופיע רק שמם, אלא גם תמונה שלהם", אמרה. "יש להם את האינסטינקט הזה של לגעת, לחזק, לשים יד על הכתף ולתת חיבוק של עידוד, וזה עוזר להם לחזור לעניינים. אנחנו לעומת זאת, האינסטינקט שלנו כבר הפך להיות הריחוק. האינסטינקט של הישראלים עדיף, כי זה נותן כוח להתנגד למחלה."
ד'אלסיו סיפרה שהצוות הישראלי הותיר עליה רושם מצוין. "החבר'ה הישראלים מאוד נחמדים, פתוחים ועם אישיות כובשת. הם זוכרים את השמות של כולם כאן ומשדרים המון ביטחון. בערבים הם עושים שיחת סיכום והפקת לקחים מסודרת.
"אצלנו מחודש מרץ לא היה רגע אחד לעצור בגלל התחלואה הגבוהה, אבל בישראל הכל התחיל יותר מאוחר ולכן היו להם כמה שבועות לחשוב ולהתארגן טוב יותר. זאת הסיבה שהם משדרים ביטחון ומתמודדים טוב יותר מאיתנו עם המצב, מפוקסים יותר. התגובה שלהם יותר מסודרת ורציונלית. בעוד אצלנו עדיין יש תחושה של עבודה על עיוור, הישראלים באו עם תוכנית מסודרת. אנחנו מבינים דברים הרבה יותר טוב עכשיו רק מלהביט אחד בשני", סיפרה הדוברת בהתלהבות. "אפילו למדתי מילה בעברית - 'יאללה!'".
