בשיתוף עמותת מפרקים צעירים
מבחור צעיר בכושר של לוחם בקושי יכולתי להחזיק מברשת שיניים. מחלות מפרקים הן מחלות שקופות, אף אחד לא יכול להבחין בכאב שלי. אני אדיר אונגר, בן 44, נשוי ואב לשני בנים מפרדס חנה.
עברתי שירות קרבי כלוחם בצנחנים. היה לי שירות לא פשוט בלבנון, איבדתי חברים ומפקדים, וכנראה שאוסף האירועים גרם להתפרצות של פסוריאזיס מיד אחרי שהשתחררתי בגיל 21. ניהלתי עם המחלה יחסים של תשומת לב והתעלמות, היא לא ניהלה אותי, הציקה והפריעה לי, וגם לא הייתה אישיו גדול מבחינתי. שבע שנים אחר כך פרצה מחלת המפרקים והפכה את הקערה על פיה.
עבדתי במשרד הביטחון הרבה שנים. הרבה מתח ושגרה שוחקת מאוד. עברתי פרידה מאוד קשה מזוגיות שהייתה לי במשך 4 שנים, ולפתע פתאום, ביום אחד התפרצה מחלת מפרקים קשה. קמתי בבוקר חצי משותק. עם עיוות בכפות הידיים. שתי ידיים נפוחות, כאבי תופת, כאילו מישהו שם את הידיים שלי במלחציים וממשיך לסובב. כאבים בכפות רגליים ועיוות באצבעות. ברכיים נפוחות, אני בקושי עומד. כאבי תופת.
פניתי מיד לרופאת משפחה ומשם מתחיל טיפול של תנו לי מה שיש, רק תצילו אותי מהסיפור הזה. קיבלתי סטרואידים ותרופות לא פשוטות כדי לנסות ולהפחית את ממדי הדלקת וההשפעה שלה. האבחון היה מיידי. רופאת המשפחה מפנה אותי לראומטולוג. לפי הסימנים והרקע של הפסוריאזיס. כשהגעתי לראומטולוג הוא אישר בוודאות את האבחנה: דלקת מפרקים פסוריאטית.
ממאבטח צעיר ושרירי, בכושר, שרץ ומתאמן הפכתי לשבר כלי. הרגשתי שבור גדול ועמוק נפער ושאני נופל לתוכו. כשחושבים על מחלות מפרקים אתה לא חושב על אנשים צעירים, אלא על אנשים מבוגרים. עברתי תקופה מאוד מאוד קשה כשמבחור צעיר בכושר שיא, בקושי יכולתי להחזיק מברשת שיניים.
חוויתי משבר נפשי מאוד גדול. דיכאון עמוק שנמשך כמה חודשים. נכנסתי למיטה ולא רציתי לצאת ממנה. לא רציתי לעשות דבר, עד שהבנתי שאני לא יכול להמשיך להיות במצב הזה. הבנתי שאני חייב לעזור לעצמי. היה בי את הכוח לקום ולבקש עזרה. פניתי לייעוץ פסיכולוגי, ובמקביל גם לביטוח לאומי ולשמחתי הרבה קיבלתי עזרה נפשית, אחוזי נכות ותכנית שיקום מהביטוח לאומי.
כשמצבי השתפר התחלתי לעבוד, בחצי משרה, בבית קפה מסעדה, שקיבל אותי בחום ואהבה. אני אסיר תודה על המקום שהם נתנו לי, על החיבוק החם, שהיה אחד מגלגלי ההצלה הכי גדולים. לקבל אדם בלי רקע בבישול ועם התיק שהוא מגיע איתו ולאפשר לו. הם פתחו בשבילי את הדלת לחזרה לחיים.
"אתה מוצא חן בעיניי ואשמח להכיר"
כשעבדתי בבית הקפה קלטתי שאני אוהב את הכיוון. בעקבות העבודה הלכתי לקורס ערב של בישול ומאוד מאוד אהבתי. נשארתי להיות עוזר שף בסדנאות ושם הכרתי את איה אשתי, שבאה לקורס.
רק שהבעיה בעבודה בתחום המסעדנות היא המון שעות על הרגליים, עבודה באזור חם ולח מה שלא ממש הועיל לי עם הפסוריאזיס. אחרי פרק זמן חוויתי שוב התפרצות של כאבי מפרקים. איה אשתי עבדה בזמנו בכללית רפואה משלימה והציעה לי להתנסות ברפואה אלטרנטיבית. אז עוד לא הכרתי מה זה רפואה משלימה. היא הצליחה לשכנע אותי והגעתי לדיקור סיני לסדרת טיפולים שממש עזרו לי. ממצב של צליעה והליכה שפופה יצאתי זקוף קומה.
אחרי שהבנתי שמטבח פחות מתאים לי, חיפשתי כיוונים אחרים שיתאימו לי ולמצבי. לא ממש קלטתי את מצבי והלכתי שוב לעבודות פיזיות שקסמו לי, אבל הן לא צלחו, כי הכאבים הכניעו אותי, וכל פעם היה לי מפח נפש, בטווחים מאוד קצרים.
עד שמצאתי את התחום של הרכבות מכאניות, שחלק מהעבודה נעשה בישיבה. אני לא מעמיס על המפרקים, והעבודה לא כרוכה בקושי אלא נעשית בעדינות. עשה לי טוב 'הריפוי בעיסוק' הזה. מקומות נעימים, תנאים נעימים, סביבה נעימה ואנשים מכילים. הרי גוף נפש מחוברים, והסביבה התומכת הקלה על חיי עם המחלה.
הגעתי למצב שבו אני מנהל את המחלה והגשמתי חלום
נדרש לי הרבה זמן להגיע למצב שבו המחלה לא תנהל אותי, אלא אני אנהל אותה. בדרך למדתי על עצמי במסגרות טיפוליות כמו טיפול נפשי וטיפולים פיזיים ושינוי תזונתי משמעותי שעשיתי. מכל מטפל לקחתי משהו להמשך הדרך. הצבתי לי יעדים והצלחתי להשיג אותם.
לפני כשלושה חודשים הגשמתי חלום וקניתי אופני כביש. אני רוכב כל יום לעבודה, בשבת אני רוכב שעתיים. זה כמעט ובלתי נתפס. אני נהנה וזו התרפיה שלי. להצליח לרכב על אופניים עם מחלת המפרקים שלי זה וואוו אחד גדול בשבילי.
היום אני יכול להגיד שאפשר למצוא כוחות פנימיים ברגעים הכי קשים. הייתי בבורות שלא רציתי לראות את היום שלמחרת ומצאתי בעצמי את הכוחות לקום ולטפל בעצמי. אחת לכמה זמן יש איזו נפילה, אבל ני מצליח לקום בכל פעם ולחזק את עצמי. זה המסר שלי. למצוא בתוך עצמך את הכוחות, ואם אני מצליח, ואני לא מאמין שאני שונה מאחרים, זה לגמרי אפשרי.
יש שותף לכאב ויש מי שמבין
מחלות מפרקים הן מחלות שקופות, אני מרגיש בר מזל עם כל התמיכה והאהבה, אבל אף אחד לא יכול להרגיש ולהבחין בכאב שלי.
עמותת "מפרקים צעירים" היא מקום חם ואוהב ומאוד מאוד עזרה לי. הילי ומיכל שעומדות בראש העמותה הן שתי נשים מדהימות, שכשפגשתי בהן בראשונה הרגשתי כאילו אנחנו מכירים הרבה זמן.
העמותה עוזרת עם מידע, בהרצאות מקוונות בכל מיני נושאים, מזכויות רפואיות ועד תזונה ורופאים ויועצים. כשאני חולק אני יודע שאני לא לבד בעולם. יש אנשים שעוברים דברים דומים ומבינים את רמת הכאב שלי. יש שותף לכאב ויש מי שמבין. אני מאוד מאוד ממליץ לכל מי שנמצא במצב שלנו לפנות ולהיעזר בעמותה.
בשיתוף עמותת מפרקים צעירים
